עוד יום אחד עד הבחירות. וכולם מדברים על הצורך ברוב יהודי. על החשיבות של רוב יהודי במדינת היהודים. מה פשוט מזה. באנו הנה מכל קצוות תבל, גרנו באהלים, בצריפים ובמעברות, ייבשנו ביצות, נטענו פרדסים וכרמים, ועכשיו יש סכנה לרוב היהודי, אז בואו נתכנס.
ככה הם אומרים, אנשי מפלגות היאוש. בואו נתכנס, בואו נברח, בואו ניסוג. ניסוג אחורה. נאמר קדימה ונלך אחורה, כדי לשמור על רוב יהודי. שלום הרי לא יהיה, כי יש כאן חמאס. ביטחון גם כן לא יהיה, כי עכשיו הקסאמים נופלים באשקלון, ואף אחד אפילו לא חושב לעשות משהו בנידון. אז מה כן יהיה? אה. יופי. יהיה רוב יהודי.
יש סכנה לרוב היהודי, אומר ר' שמעון פרס מבית המדרש של קדימה. איך נתקיים כמדינה יהודית ללא רוב יהודי? אנחנו נמצאים בקרב מאסף, הוא אומר, וצריך לשמור על רוב יהודי.
נתקדם בצעד מכריע לעיצוב ישראל כמדינה יהודית, שיש בה רוב יהודי מוצק ויציב שלא נתון בסכנה, אומר ר' אהוד אולמרט, שידוע בנסיונו הביטחוני ובדעותיו הציוניות הנלהבות.
כולנו רוצים רוב יהודי, זה יפה, זה חשוב.
כולנו יהודים. אבל מהי יהדות? מה עושה אותנו יהודים? מה מאחד אותנו? מה המשותף בין ג'ק ממרוקו, איציק מפולניה, אלכס מרוסיה, ואייב ממונטריאול? מה מאפשר לכולנו להיחשב כיהודים?
גזע? האם היהדות היא גזע? אם היהדות היא גזע, הרי צודק מי שטוען שהציונות היא גזענות.
לא. היהדות היא לא גזע. עובדה שאדם לא יהודי שיבחר לקבל על עצמו להיות יהודי, יכול בפרוצדורה של שנה-שנתיים להיות חלק אינטגרלי מאיתנו. ובגן של הבת שלי יש ילדה שאמא שלה היא בכלל מהגזע המונגולי והיא יהודיה בדיוק כמוני. והילדה שלה יהודיה בדיוק כמו הילדה שלי שלומדת איתה בגן.
אז מה היא היהדות שכל כך חשוב לנו לשמור עליה? למה כל כך חשוב לנו לשמור על הרוב היהודי?
אני רואה איך הנהג של הקטר שלנו עומד על סף הידרדרות לתהום ואני רוצה לצרוח. אבל כבר צרחתי, אלקים, כבר צרחתי, עצרו, הדרך הזו לא מובילה, לא לרוב יהודי, לא לשלום, לא לביטחון, לא לכלום. תעצרו. תחשבו קצת, תפעילו את השכל! אלקים, אנא תן לי את המלים שישפיעו. אולי בכל זאת מישהו יקרא את הדברים. אולי בכל זאת יקראו את הדברים כמה אלפי אנשים ואולי בכל זאת זה ישפיע.
יהדות היא לא גזע. יהדות היא דת. יהדות היא מערכת של חוקים שקיבלנו מה' לפני אלפי שנים ואנחנו שומרים עליה, בנאמנות ובדביקות, כבר אלפי שנים. יהדות זו התורה הקדושה, שמכילה חוקים מפורטים לגבי אורח החיים האופטימלי עבור כל אחד ואחד מאיתנו. יהדות זה משה רבנו, זה אהרון הכהן, זה שמואל הנביא, זה אביי ורבא, זה רש"י והתוספות, זה הרמב"ם והרמב"ן. זה החפץ חיים והחזון איש והרב קוק והרב עובדיה.
יהדות זה שבת. זה תפילין. זה תפילה. יהדות זה מסורת. יהדות זה מורשת אבות. יהדות זה עולם התורה.
יהדות זה לא לשדך מלכת יופי יהודיה עם שחקן כדורסל גוי. זו לא יהדות. זו התבוללות. יהדות זה לא סכינים בבתי הספר. זו לא יהדות. זו אלימות. יהדות זה לא סמים וזה לא הודו וזה לא מיסטיקה יפנית. יהדות זו המורשת שלנו. זו המסורת שלנו. יהדות זה שולחן שבת. זה זמירות. זה חלות ונרות וקידוש. זו יהדות.
ומי שממשיך את היהדות אלו אותם אחים יקרים שלנו שיושבים בבתי המדרשיות ולומדים את התורה הזו, שהעברנו מדור לדור בכל גלויותינו. ומי שממשיך את היהדות אלו אותם עולים יקרים שהיו אסירי ציון וישבו שנים ארוכות במרתפי הק.ג.ב. בשביל ארץ ישראל ועונו בשביל ארץ ישראל ועלו לארץ בשביל להצטרף לעם היהודי.
ומי שממשיך את היהדות אלו אותם אחים יקרים שלנו שגרים בהתיישבויות, ומחברים מחדש את החיים היהודיים אל ארץ היהודים, בדיוק במקומות שבהם פיכו חיים אלו לפני אלפי שנים: בשילה, שם היה משכן שילה, בחברון, שם מערת המכפלה, באפרת, בסמוך למקום שבו נקברה רחל אימנו, ובכל אותם מקומות שבהם חיו אבותינו, ובהם גם אנחנו רוצים לחיות: פשוט מפני שאנחנו יהודים.
זוהי יהדות. אין הגדרה אחרת. ומי שמנסה להמציא לעצמו הגדרה, ההגדרה שלו מוצאת את עצמה מהר מאוד בפח הזבל של ההיסטוריה. קרב המאסף שעליו דיבר שמעון פרס הוא באמת קרב מאסף. הוא קרב מאסף של הגדרה אלטרנטיבית שהמציאו הוא ובני דורו, הגדרה אלטרנטיבית שקרסה מול עינינו.
כי מי שמנסה להמציא הגדרה חלופית דמיונית למדינת היהודים, סופו שימצא את עצמו במדינת מיקי מאוס, שבה גם מיקי מאוס יכול להתפקד למפלגת קרב המאסף שעונה לשם קדימה.
אני יהודיה. אנחנו יהודים. גם אהוד אולמרט הוא יהודי וגם שמעון פרס. כולנו יהודים. אבל אם אנחנו רוצים שגם ילדינו, נכדינו ונינינו יהיו בעזרת ה' יהודים, הפתרון אינו בהשמדה עצמית, ולא בנסיגות "פסיאודו קדימאיות" ולא ברכב ולא בסוסים. הפתרון הוא בהזכרת שם ה'. הפתרון הוא בדבקות בתורתו. הפתרון הוא בהתכנסות אמיתית - לא בהתכנסות טריטוריאלית, אלא בהתכנסות ערכית, בחזרה אל הערכים שה' נתן לנו.
ברשות הפלשתינית יש שלטון של החמאס. החמאס אינו מכיר בקיומנו. החמאס רוצה שחס ושלום נעלם מכאן כליל. שום ניתוקים לא יעזרו לו ושום עקירות. כל סימן של חולשה מבחינתנו רק יגביר חס ושלום את כוחו. ולכן יש רק שתי פתרונות אפשריים: או לקום מעכשיו ולעזוב לאוגנדה, או לחזור באמת אל היהדות.
הם מנפנפים באיסלאם - אבל בקוראן כתוב שהתורה היא אמת, ובתורה כתוב שהארץ שלנו. אבל כדי שאנחנו נוכל באמת להפנים את העובדה שהארץ הזו היא שלנו, אנחנו צריכים קודם כל להתחבר מחדש אל התורה. כי ארץ ישראל בלי תורה היא כגוף בלי נשמה, וגוף בלי נשמה אינו יכול להתקיים. הוא נרקב. וכך אנחנו הולכים ונרקבים. הולכים ונהרסים מבפנים.
קם אדם בכיר ממפלגת התבוסה ומצהיר בריש גלי, בלי להתבייש אפילו: התנתקנו מכל האידיאולוגיות למיניהן. זה הייחוד של קדימה. יושבים כאן חברי מפלגת העבודה לשעבר, חברי הליכוד לשעבר, וחברים שלא היו במפלגות אחרות קודם לכן. כבר אין לנו קיטבגים עם מורשת של זאב ז'בוטינסקי או ברל כצנלסון על הגב. אנחנו מסתכלים רק לעתיד.
ובמצב כזה, שבו אנשים חיים בלי עבר, בלי שורשים, בלי מסורת, בלי מכנה משותף - אין זה פלא שכל רוח קלה באה ועוקרת אותם, ומעיפה אותם, ומסיגה אותם קדימה אחורנית. כי בלי עבר, גם עתיד לא יכול להיות.
אבל לנו כן יש עבר. עבר יהודי. וגם עתיד יש לנו. עתיד יהודי. ואנחנו כן רוצים מדינה יהודית, אנחנו רוצים מאוד. אנחנו רוצים לחיות כאן חיים יהודיים, כמו שחיו כאן אבותינו. כאן הבית שלנו. כאן נולדנו. וכאן אנחנו רוצים שיוולדו בעזרת ה' גם ילדינו ונכדינו - ושיחיו כאן כיהודים. אך כדי לדאוג שהם יוכלו לחיות כאן כיהודים, עלינו לחזור אל היהדות שלנו. לחזור אל המקורות. לחזור ולהבין מחדש מה זאת יהדות. ואז ממילא ה' יהיה בעזרנו, ויציל אותנו מכל אויבינו מסביב.
לנו כן יש קיטבגים של העבר. וכן יש לנו תקוה לעתיד. יש לנו מורשת של עם ישראל. יש לנו את ההגדה של פסח. ויש לנו את ההבטחה שניתנה לאבותינו ושאנחנו חוזרים עליה בכל שנה בשנה, ובכל דור ודור:
"והיא שעמדה לאבותינו ולנו,
שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו
אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו
והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".
מכוח ההבטחה הזו שרדנו אלפי שנים. מכוח ההבטחה הזו אנחנו היום פה, עם קטן בתוך ים של אומות עוינות. ואותם מיקי מאוסים שניסו לבנות תרבות חלופית, סופם שבנו מפלגת מיקי מאוס של תבוסה, ובקרב המאסף שלהם הם מנסים לאסף את כולנו. אל תאספו אותנו, אני זועקת. לכו תאספו את עצמכם. לכו תתכנסו אל תוך עצמכם. לכו תעשו תשובה.
ויהי רצון שה' ירחם על כולנו, ויפקח את עינינו, ויאיר את דרכנו, שנראה מאין באנו ולאן אנחנו הולכים, ומה תקוות האמת שאליה עלינו לשאוף.
