"אנחנו לא משלמים מיסים. רק אנשים קטנים משלמים מיסים", אמרה טייקונית הנדל"ן לאונה הלמסלי. רודי ג'וליאני, שהיה אז התובע הפדרלי במנהטן, העמיד אותה לדין והיא נדונה ל-18 חודשי מאסר. הלמסלי התחמקה מתשלום מס ב-1.2 מיליון דולר באמצעות ניכוי הוצאות פרטיות, כולל שיפוץ אחוזתה במדינת קונטיקט. "המניע שלך לא היה צורך פיננסי אלא תאוות בצע ברורה. לאורך הדרך, התמדת בהנחה השחצנית שאת מעל החוק", אמר השופט בגזר דינו.

נשמע מוכר, אומר וושינגטון פוסט. דיווחים קודמים על דוחות המס של משפחת טראמפ לימדו, כי המשפחה התמקדה בהתחמקות ממס אם לא בהעלמה ישירה. כתב האישום נגד הקבוצה ומנהל הכספים, אלן וייסלברג, מתאר קונספירציה בת 15 שנים להעביר מיליוני דולרים לבכיריה תוך הימנעות מתשלום מס (ראו קישור משמאל).

שיהיה ברור: אין זה רגיל להגיש כתב אישום על מעשים כאלה. רשות המיסים הפדרלית הגישה תביעה אזרחית נגד הנשיא רונלד רייגן ורעייתו, ננסי רייגן, משום שלא דיווחו על בגדים, תכשיטים, פרוות ושמלות מעצבים ב-3 מיליון דולר שקיבלו חינם. תביעה אזרחית, לא כתב אישום פלילי. אבל כזו כמות של ראיות מפלילות גם היא יוצאת דופן. ננסי רייגן לא חשבה לרגע שהיא מבצעת עבירות מס; וייסלברג וקבוצת טראמפ – לפי כתב האישום – חשבו רק על הימנעות ממס. עסקים שגרתיים אינם מנהלים ספרים כפולים, אחד לרשויות המס ואחד לשימוש פנימי. שום תובע המכבד את עצמו אינו יכול להתעלם מראיות כאלה.

לדברי הפוסט, שני דברים בולטים בכתב האישום: תאוות הבצע חסרת הגבולות של וייסלברג והמודעות הברורה של קבוצת טראמפ למזימת המס. על-פי כתב האישום, וייסלברג ביצע תמרונים שנועדו להימנע מתשלום מס על הכנסות גדולות כקטנות: שכר דירה, מימון מיטות ומסכי טלוויזיה, מימון מתנות לחגים. החלק המדהים ביותר – והמזיק ביותר – הוא, שקבוצת טראמפ ניהלה רישום מלא של כל זה, באמצעות הספרים הכפולים, כדי לוודא שווייסלברג אינו מקבל יותר מן המוסכם. ההתחמקות מהדיווח סייעה לא רק לוויסלברג לשלם פחות מס, אלא גם מנעה מהקבוצה את הצורך לשלם לו יותר כדי להגיע לאותם סכומי נטו.

מה כל זה אומר לגבי דונלד טראמפ, והאם כתב האישום היה מוגש אלמלא היה מדובר בו? התשובה לשאלה הראשונה, לדברי הפוסט, היא: לא ברור כרגע; וגם לא בטוח שכתב האישום היה מוגש אם וייסלברג היה משתף פעולה בחקירות העיקריות נגד הנשיא לשעבר. לא ידוע כמה טראמפ ידע על הסידורים הללו, אם כי כתב האישום מזכיר את "פלוני מספר אחת" ואומר שטראמפ עצמו חתם על הצ'קים לתשלום שכר הלימוד לנכדיו של וייסלברג בסך 359,000 דולר.

לגבי השאלה השנייה: טראמפ ועורכי דינו טוענים, כי מדובר באכיפה בררנית. "כתב האישום הזה לא היה מוגש אם שמה של החברה לא היה טראמפ", אומרים עורכי הדין. טראמפ עצמו, בצורה טיפוסית, כינה אותו "ציד מכשפות פוליטית בידי הדמוקרטים מן השמאל הקיצוני". יש להתייחס ברצינות לטענות אלו, במיוחד לאלו המתייחסות לאכיפה בררנית. אבל לנוכח הראיות, הייתה זו רשלנות מצד הפרקליטות אם לא הייתה בוחנת את הפעילות של קבוצת טראמפ. וכאשר גילו החוקרים את תרמית ההטבות, הם לא אמורים היו לעצום את עיניהם או להסתפק במסלול האזרחי. אם מדובר בפשע, יש לטפל בו – ולא משנה מיהו החשוד.