התקשורת מלטפת את לפיד ש"הצליח" להקים
ממשלה דו-ראשית הכוללת קואליציה שהיא גם אופוזיציה לעצמה בכל נושא לאומי החיוני לעם היהודי, ולפיכך, חיוני גם למדינת ישראל. המחלוקת על חוק האזרחות, שתפקידו למנוע הצפה דמוגרפית של מדינת העם היהודי, היא רק דוגמה למה שיקרה בעתיד. לפיד, ואולי גם בנט, נהנים מן התפקידים שקבלו הודות למהלך זה, ודאי סבורים שהם מאוד מקוריים, אך הינה מסתבר שהגאון הספרותי הבריטי היו לופטינג, סופר ילדים מפורסם שהמציא את דמות-המופת "ד"ר דוליטל" המדבר בשפת החיות, הקדים אותם.
בספר - הקופים באפריקה חושפים חיה דו-ראשית חסרת זנבות, שכל ראש פונה לכיוון אחר והיא "החיה הנדירה ביותר ביקום". עד כדי כך שהברווזה, שהיא חלק ממשק-ביתו של דוליטל, נדהמת בראותה את היצור המוזר וקוראת: - "ישמרנו אלוהים! איך הוא מצליח להגיע להחלטה עם שני המוחות שלו"?! - ועל כך עונה הכלב ג'יפ כי ספק בעיניו אם בכלל יש מח לחיה כפולת הראשים, הנקראת "דחף אותי - משוך אותך" (Pushme-Pullyu) - (תרגומים: מחברות לספרות 1998 עמ' 62; או הוצ'.מ. מזרחי 1986, פרק עשירי -תרגם אוראל אופק). באותה מידה מותר להטיל ספק במוחה של ממשלה כפולת ראש.
גם אנחנו מופתעים מן הקואליציה/אופוזיציה של לפיד-בנט שגם בה ראש אחד דוחף להמשיך את "הוראות-השעה" המונעות מערבים מיו"ש ועזה מלהתאזרח במדינת ישראל, ומאידך-גיסא, הראש השני מושך לכיוון חמאס ו"הרשות הפלשתינית" כדי לקשור אותנו שוב להמצאת "שתי המדינות" - הפטנט הישן של
אורי אבנרי - שנתקבל על דעת ממשל אובמה ואליו פוזל כנראה גם ממשל ביידן, עוזרו של אובמה בעבר.
זה רק הצעד הראשון של תוכנית הזוועה הערבית לשינוי המדיניות הלאומית של מדינת ישראל מימי דוד בן-גוריון ועד לימי
בנימין נתניהו בתקווה שהבג"ץ המתחסד תמיד יתעלם מכך שהמדינה הזאת קמה כמדינה יהודית בלבד - ולמטרה זאת בלבד - ולא להקמת מדינה יהודית ערבית בגבולות ארץ ישראל, בנוסף למדינת ירדן ולמדינת עזה של החמאס - מדינה שתהפוך במהרה למדינה ערבית בלבד.
שלטון משותף
למעשה מרצ של היום וחלקים במה שנותר ממפא"י ההיסטורית הקוראים לעצמם "עבודה", מנסים לקעקע את בעלותו הבלעדית של העם היהודי על ארץ ישראל בתאוריות "זכויות-האדם", ובניסיונם להוסיף על "חוק השבות" המחזיר את העם היהודי לזכויותיו הקניניות בארץ גם את "חוק זכות השיבה" של הערבים. חוק כזה לא צריך לנסח, כי עצם כניסת מאות אלפי ערבים בטענה של נישואים עם נשים (או בעלים) בעזה ובאזורי יו"ש - מהווה את "השיבה" שלהם לארץ - דהיינו את נסיון השמדת המדינה היהודית באמצעות הצפתה בהגירה ערבית.
אין מה להתווכח עם אנשי השמאל של מרצ וחלק מן ההנהגה הנוכחית של מפלגת העבודה, המצטרפים למגמה הערבית הלאומנית של הרשימה המשותפת ושל רע"ם. אלה ימציאו כל נימוק
הומניטרי או פוליטי כדי להצדיק את הצפת הארץ בערבים. לא "שוויון זכויות" אזרחי הם רוצים, אלא שלטון משותף ערבי-יהודי, שתוך שנה בלבד - יהפוך לשלטון ערבי בלעדי עם החלפת הדגל, ההמנון וביטול הציונות המהווה את המסד להשבת העם היהודי לארצו-מולדתו לאחר אלפיים שנות גלות. אם זהו הפתרון של מרצ - הרי זה "פתרון סופי" ביחס לציונות.
בנימין זאב הרצל עצמו כתב בספר היסוד שלו - "מדינת היהודים" - ולא מדינה ערבית-יהודית; ז'בוטינסקי כתב על "קיר-הברזל" שיש להקים כנגד המגמה הערבית למניעת מדינה יהודית, ואילו בן-גוריון והמועמד לשר-החוץ שלו, חיים ארלוזורוב, לא רצו לשמוע כלל על מדינה ערבית-יהודית כביכול. לשם כך ארלוזורוב אפילו תכנן מאבק מזוין נגד הבריטים ובן-גוריון ניהל את מלחמת השחרור מבלי להתחשב בשום טענה ערבית על זכויות ריבוניות שלהם בארץ. רק שהכח הצבאי שעמד לרשותו אז, בתש"ח - לא הספיק כדי לממש את השלטון היהודי בארץ כולה. אך הוא קיווה, והאמין, שפתח במהלך היסטורי שבסופו הארץ כולה תהיה ברשותנו.
אגב, צריך להזכיר שהמדינות שהמיעוטים שלהן מרדו בלאומיותן - כגון צ'כיסלובקיה ופולין בסוף מלחמת העולם השנייה - גירשו את הגרמנים מגבולותיהן, וזאת בהסכמת כל בעלי הברית. לפיכך המדיניות של
נפתלי בנט, איילת שקד ואולי
גדעון סער לא תצלח כי אי-אפשר לקיים מדיניות נסבלת בקואליציה המהווה גם אופוזיציה רק כדי לרצות את אויבי המדינה או את יפי-הנפש של מרצ שגם בזמן המנדט רצו מדינה דו-לאומית, העלולה להפוך לערבית-לאומית תוך שעות - או שבועות לכל היותר. אין חיה כזאת שאפשר לדחוף אותה לכיוון אחד - ולמשוך אותה לכיוון ההפוך. זה יכול להיות רק אצל לופטינג בסיפור הד"ר דוליטל. ויש לזכור את משפטו האלמותי של תומס מסריק מייסד הרפובליקה הצ'כית שאמר כי "מדינות מתקיימות על הרעיונות שמתוכם הן נולדו" - ולמדינת ישראל יש רק רעיון אחד שהוליד אותה - הציונות.
