דומה, שלצד הצורך להקים ועדת חקירה לפרשת הצוללות - הולך ומתגבש צורך להקים ועדה נוספת שתחקור את הנסיבות לאי הקמתה של ועדה לצוללות.
לא ניכנס כאן למחלוקת בתוך הממשלה סביב הפרשה, ולעמדתו המוזרה של ראש הממשלה
נפתלי בנט - דווקא בהקשר לצוללות - שהוא מתנגד ל"תרבות של ועדות חקירה".
ראוי לבחון כאן את התנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה סביב הפרשה ולהשוות אותה להתנהלותו בעניין ועדת החקירה לאסון הר מירון.
במה דברים אמורים:
לאחרונה פורסם שהיועמ"ש מנדלבליט החליט להשהות את החקירות הפליליות שנוגעות לאסון מירון, וזאת כדי לתת קדימות לוועדת החקירה. היועמ"ש לא הסביר את ההחלטה עד תומה, אבל הדבר ברור מאליו: היועמ"ש רוצה למנוע התנגשות משפטית בין החקירות הפליליות לבין עבודת הוועדה - באופן שעלול להפריע למיצוי חקירת הוועדה.
אלא שבניגוד לעמדתו בפרשת הר מירון - הנה בפרשת הצוללות, היועמ"ש - מטעמיו - מצא לנכון להתעלם מההתנגשות האפשרית הזו, ולמרות הדרישות העקשניות מצד חוגים רחבים להקים וועדת חקירה - הוא הגיש כתבי אישום נגד כמה מהמעורבים בפרשה, ובכך - דה פקטו - הוא נתן קדימות למהלכים הפליליים על פני הקמת ועדת חקירה.
כל זאת שעה שהיועמ"ש עצמו הביע בעבר דעתו על פרשת הצוללות ודיבר על "תמונה מדאיגה" ועל "שאלות בעלות חשיבות מהמעלה הראשונה במישור המינהל התקין ובמישור הדיון הציבורי". לא, היועמ"ש לא דיבר על ועדת חקירה - הוא דיבר, כפי שאנו רואים, על "מישור הדיון הציבורי". במילים אחרות, אתם הציבור תמשיכו לטחון מים ולא מעבר לכך.
אבל אי-אפשר לדבר על הקמת ועדת חקירה לצוללות מבלי לציין קושי נוסף, נדיר למדיי, והוא - מעורבותם של גורמי חוץ בפרשה - הכוונה לגרמנים. הקושי הזה נעוץ בהעדר יכולת לחקור את הגרמנים הנוגעים בדבר (כולל אנגלה מרקל) ולקבל את גירסתם באשר למימשק הישראלי-גרמני סביב הפרשה. (הערה: חוק העזרה המשפטית בין מדינות תקף רק להליכים פליליים או אזרחיים ולא להליכים כמו ועדות חקירה וכיוב')
וכשזו תמונת המצב - לא רק שלא ניתן יהיה לקבל את גירסת הצד הגרמני, אלא שנחקרים ישראלים, כאלה או אחרים, בפרשה עלולים לנצל את הפירצה הזאת - כדי לנסות ולטאטא לעבר גרמניה שאלות קשות ומטרידות, וזאת - בידיעה שבגרמניה ממילא לא ניתן יהיה לבררן.
לנוכח כל אלה, נשאלת השאלה האם הציבור לא זכאי להודעה מוסמכת - מדוע לא מקימים ועדת חקירה, ועוד כמה זמן ימשיכו הצוללות לבוסס במי אפסיים.
