ראשיתו של מסע

דונם ועוד דונם, אדמה ועוד אדמה, חצר, בית ואחוזה - שורת מסמכים ארוכה מלמדת על דרך הפעולה המדהימה של גואלי האדמות ובראשם - יהושע חנקין, אחד מגדולי הגואלים של אדמות העמק, מאנשי הציונות המעשית ומנהלה של הכשרת היישוב. הוא רכש כ-750,000 דונם של קרקעות בארץ ישראל ובמיוחד בעמק יזרעאל, עבור ההתיישבות היהודית, מתוך כ-2 מיליון דונם קרקע פרטית שהיו בבעלות יהודית ערב מלחמת העצמאות.

חנקין התגלה כבעל כישרון בתחום גאולת הקרקע. הוא התמצא היטב בחוק המקרקעין העות'מאני, שלט בעגה הערבית הארץ ישראלית, הכיר את מנהגי הערבים וקשר קשרים ענפים עם בעלי קרקעות.

וכך, בצורה מפורטת עד כדי חישוב מדוקדק ישנם שטרות מכר מסודרים, קבלות ומסמכי רכישה רבים שבהם נכתבו מספרי החלקות, הגבולות שלהם, הסכומים ואופן ביצוע התשלום ומועדו. כאשר בוחנים אותם מבינים בצורה מפעימה כיצד נעשתה קניית האדמות בארץ. מהצפון ועד הדרום, בעיר ובמושב, קטן כגדול-מאמץ שאפתני שיש בו רושם כביר עד היום.

מכתב בכתב-יד, בן ארבעה עמודים, אשר נחשף לאחרונה, ושנשלח מיפו אל אנשי "חובבי ציון" באירופה בשנת תרנ"א 1891 מלמד על ראשיתו של המסע, תרתי משמע, בדרך לגאולת אדמות חדרה. עולה ממנו עד כמה הוא היה כרוך בקשיים ומורכבות אך לווה תמיד ברגשות פועמים של גאולה ותיאור הארץ על נופיה המרהיבים בצורה שרק אלו הרואים בה מולדת מבחינים בה בכל הר וגבעה, בכל דקות הטבע וסגנון האדמה.

המכתב כולל את תיאורי האדמות סביב חדרה, תוכניות לבניית כבישים, נטיעת עצים שונים, פיתוח חקלאות ועוד. ומשם אל המעשה- אדמות חדרה נקנו בשנת 1890 בתיווכו של חנקין והתושבים עלו לקרקע בשנת 1891.

וכך נכתב בין היתר (ההערות בסוגריים המרובעות לצד הטקסט ככתיב עכשווי): "בשבוע העבר היינו בחדערא [חדרה], אתנו נסעו כעשרה אנשים (כאן מפורטים שמות חברי המשלחת וביניהם טאימקין [טיומקין] ראש ועד הפועל)".

"כל נסיעתינו הייתה רק לאור היום והועיל לנו הרבה להודע [להיוודע] מהות וטבעת הארץ שדותיה ואחוזותיה עד אחוזת חדערא [חדרה]...כל מקום הייתה בו אדמה בסגנון אחר, אשר אחד טוב הוא רק לכרמים, באחר טוב הוא רק לפרדסים, האחר טוב לשדה תבואות... והנה בחדרה היו כל המעלות יחד. טובה היא עד מאוד. ובחדערא התמהמהנו כארבעים שעות.

"חאנקין הראה לנו את הדרך לתור אחרי שדותיה וחלקת אחוזותיה, שמה ראינו ונוכחנו כי אין כמֹוה כיופייה וטוב טבעה בכל האחוזות אשר ראינו בכל הדרך... הבאר בעומק 4 מעטער [מטר] וגם מישור גבוה מעט אשר המים ימצאו בגובה 6 מטר. וכל החלקה ההיא תסכין לעשות פרדסים, לנטוע תפוחי זהב, לימונים, אתרוגים ועוד. וכן מצאנו שמה מקומות גבוהים אשר ניתן לעשות בהם מושבות. נמצאה חלקה גדולה שתסכין לזריעה ולשדה תבואות. כאלף דונמים אחוזה וכבר חלק גדול אשר נטעו שמה 13,000 עצי גפן".

מטבעות הלשון מזכירות מאוד את מסע המרגלים המקראי בימי משה שמתואר בתנ"ך בפרשת שלח וכאילו מתכתבות עימם רק הפעם ישנו שבח הארץ בפיהם - "טובה היא עד מאוד".

המוטיב התנ"כי חוזר אף אל ספר יהשוע ומשתמש באותם הביטויים באשר לחלוקת הנחלות בשעת כניסת השבטים לארץ ישראל: הם מציעים וכותבים כי "כן אשר יחלקו את הארץ ויפילו את כל החלקים בגורל", וכן בהמשך "אשר יחלקו את הארץ ויפילו את כל החלקים בגורל".

בהתאם לכך, בהמשך המכתב ישנה התייחסות מפורטת גם לאופן החלוקה בגורל לפי שמות המשתתפים ותיאור האדמות. כך למשל, נאמר על מקום מסוים ש"משפחת חאנקין יעבדו שם את אחוזתם" וכן לגבי משפחות נוספות.