אחד הסיפורים הפוליטיים החשובים ביותר בארה"ב בסוף השבוע שעבר היה שלוש מילים שאמר שופט בית המשפט העליון, סטיבן ברייר. השופט בן ה-82, המבוגר ביותר בין תשעת השופטים, התראיין ב-CNN ואמר שטרם החליט האם ומתי לפרוש. אבל עצם התייחסותו לנושא מהווה צעד בכיוון זה, מנתח וושינגטון פוסט.
ברייר הוא אחד משלושת השופטים אשר מונו בידי נשיאים דמוקרטים ונחשבים לליברלים, לעומת השישה אותם מינו שופטים רפובליקנים ונחשבים לשמרנים (כולל הנשיא ג'ון רוברטס וכולל שלושה מינויים של
דונלד טראמפ). הדמוקרטים היו רוצים שהוא יפרוש כעת, כל עוד יש להם רוב בסנאט – ושלא ימתין כמו רות בדר-גינזבורג, אשר הלכה לעולמה ואפשרה לטראמפ למנות את איימי קוני-בארט במקומה.
כאשר נשאל ב-CNN מה ישפיע על החלטת הפרישה שלו, השיב ברייר: "קודם כל, כמובן, בריאות". ואז הוסיף: "שנית, בית המשפט". אלו שלוש מילות המפתח. ברייר לא הסביר למה התכוון, אך נראה שהוא התייחס לפחות חלקית לאופן תפקודו של בית המשפט בעתיד הקרוב. ברייר היה יכול לומר: "אפרוש כאשר ארגיש בנוח לעשות זאת או כאשר לא אוכל לשרת". במקום זה, הוא הכניס את בית המשפט עצמו לשיקוליו.
הליברלים יפרשו את דבריו של ברייר בכך שהוא רוצה שמחליפו יהיה דומה לו, ושהוא רוצה שבית המשפט לא יהיה עוד פחות מאוזן מאשר כעת. אפשרות שנייה היא, שברייר פשוט התייחס ליכולתו לשרת. אחרים אומרים, כי ברייר התכוון לכך שלא יפרוש בשנת המשפט הקרובה; הוא לא מתכוון להיות השופט הליברלי הבכיר במשך עשור, אבל גם לא במשך שנה בודדת מאז מותה של בדר-גינזבורג.
לפני שלושה חודשים נאם ברייר באוניברסיטת הרווארד, וגינה את הפוליטיזציה של בית המשפט העליון בידי התקשורת, הסנאטורים ואחרים; הנאום יתפרסם בעוד חודשיים כמאמר בספר. "הם מחזקים את התפיסה לפיה שופטי בית המשפט העליון הם שחקנים פוליטיים ולא שופטים. השופטים עצמם מאמינים, שחילוקי דעות ביניהם אינם משקפים פוליטיקה אלא הבדלים משפטיים. זה לא מה שהציבור חושב", אמר.
העובדה היא, מגיב הפוסט, שיש כאמור שישה שופטים שהרפובליקנים מעדיפים מול שלושה בלבד לצד השני. מספרם של הראשונים עשוי לעלות לשבעה, אם ברייר ימתין. מנהיג המיעוט בסנאט, מיץ' מקונל, אינו מסתיר שפוליטיקה תשפיע על התייחסותו למועמד להחלפתו של ברייר. מבטו האידיאליסטי של ברייר אומר כי בית המשפט עצמו צריך להיות לכל הפחות חלק משיקוליו. אם יפרוש כעת – השנה הראשונה מאז 2014 בה הדמוקרטים שולטים הן בבית הלבן והן בקונגרס – זה ייראה כמהלך פוליטי. אבל כלל לא בטוח שהרוב הדחוק של הדמוקרטים בסנאט יחזיק מעמד ב-2022, שלא לדבר על אחרי בחירות האמצע.
לשופטים יש אינטרס לטעון שבית המשפט הוא א-פוליטי, אבל המציאות של פרישתם מצביעה בכיוון שונה. ששת האחרונים פרשו רק כאשר המפלגה שמינתה אותם יכלה למנות גם את מחליפיהם. אלו הן כל הפרישות ב-30 השנים האחרונות, וקשה מאוד לטעון שזהו רק צירוף מקרים.
השאלה האמיתית שבפני ברייר היא זאת: אתה יודע שהחלפתך תהיה מהלך פוליטי. האם אתה מאפשר לאלו שביצעו פוליטיזציה של התהליך לזכות ביתרון בשל-כך ולהמשיך את הפוליטיזציה של בית המשפט? או שאתה פורש מתוך הנחה שיישמר איזשהו איזון לטובת הגישה השיפוטית שאתה מעדיף – אם לא לטובת האידיאולוגיה שלך – כך שהיא תקבל יותר השפעה בבית המשפט החשוב ביותר במדינה? האפשרות השנייה היא הטיעון הטוב ביותר בעת פרישה מתוזמנת היטב של ברייר. מאחר שהוא עבר המועד המשוער לפרישה השנה, העיניים שוב יהיו נשואות אליו לקראת ספטמבר 2022.
