עליית החמס לשלטון ברשות הפלשתינית, והתחלת זחילתו להכרה בינלאומית שתמנע מישראל להתגונן בכוח מול מדינת הטרור שתחלוש על מרכזי האוכלוסיה היהודית, נראית בעיני רבים ככישלון המעריכים הלאומיים במערכת הביטחון ופרשניהם. וכתב על כך גיא בכור - אחד המומחים המוערכים לענייני המזרח התיכון (ידיעות אחרונות 26.3.06) - "הקריסה המוחלטת של ההערכה הלאומית מחייבת חשבון-נפש, ואולי גם שינויים פרסונאליים בקרב מי שמדינת ישראל מממנת כדי להעריך דברים נכוחה".
אלא שהדבר הוא חמור יותר: אימוץ ההערכות השגויות ברמת הקברניטות הלאומית יכול היה להתרחש רק במצב של עיוורון-מרצון בהנהגה ובציבור הרחב. בדיוק כפי שקרה ערב אסון יום הכיפורים, כשעיוורון דומה מנע להבין ידיעות נכונות מהשטח ובחר לאמץ הערכות התלושות מהמציאות. זה שב וקרה כאשר מיקרופונים שהושתלו (במחיר חיי אדם) בכורסתו של יאסר ערפאת, שיחד עם מידע גלוי העידו על כוונותיו האמיתיות כלפי ישראל, אך מומחי ההערכה הלאומית פענחו אותם רק שבע שנים לאחר שכותב שורות אלו הגיש ליצחק רבין, ז"ל, ניתוח מקצועי שהוכיח למה אפשר לצפות מראש הרשות הטרוריסטית.
כעת זה קורה שוב כאשר מתעלמים ממערך ההסתה האדיר נגד ישראל והיהודים, מערך הסתה שגידל - דור אחרי דור - המוני צעירים אכולי שנאה המוכנים להקריב את עצמם למען הרג יהודים ומצאו בחמס את הכתובת הקרובה ביותר למאווייהם. וגרוע מכך: ההסתה, הממומנת בשפע של כספי הנפט הערבי, פרצה גבולות והשתלטה על מוקדי ההשפעה על דעת הקהל בעולם.
וכך, במקום "הפרוטוקולים של זקני ציון" - החוברת העלובה של פלגיאט מסאטירה צרפתית (שלא נגעה ליהודים), שהפיצו מאז 1895 סוכני הבולשת הרוסית כדי להסית להרג יהודים - מסתובבים כיום בעולם "מחקרים מדעיים" של פרופסורים בעלי-שם, המוכיחים שהיהודים אשמים ברוב הצרות שפקדו את האנושות.
אנו מוצאים בין החותמים על פרסומים אלה את הדיקן האקדמי של ביה"ס "קנדי" לממשל באוניברסיטת הרווארד, פרופסור מכובד למדעי המדינה באוניברסיטת שיקאגו, ואף - את הנשיא לשעבר ג'ימי קארטר, שתורם חבילת שקרים משלו - לעידוד ההרס של מדינת ישראל. והגרוע מכל - אקדמאים יהודים המספקים להם "חומר מדעי" לליבוי ההסתה וגם עלילות דם ויוזמות משלהם לפגיעה במדינת היהודים. וכך, מתקדם כיום כרסום בקנה מידה עולמי בזכות הקיום של ישראל, בהיקף העולה על כרסום זכות הקיום של העם היהודי בתקופה שקדמה לשואה ובמהלכה.
עם בעל חושים נורמליים היה מתגייס בכל מאודו מול סכנה זו, ובית הנבחרים שלו היה מזדרז לחוקק חוקי הגנה למעמד מדינתו, כפי שעשה הקונגרס האמריקני לאחר ההלם של ה- 11 בספטמבר 2001, במבצע "החקיקה הפטריוטית" שלו.
ולהמחשה: ידי המחוקקים באירופה לא רעדו כשקבעו עונש של 10 שנות מאסר על הכחשת השואה, אבל חברי הכנסת שלנו פחדו לדון על ענישה הולמת למי שמכחיש את זכות העם היהודי על ארצו - בכפוף להחלטת חבר הלאומים (שלא התבטלה באו"ם הנוכחי) על הקמת בית לאומי ליהודים.
לכן, לפני שהכנסת החדשה תתחיל לדון בחוקים המפלגים את העם, מוצג לפניה אתגר של חקיקת הגנה לישראל, שתייצג קונסנזוס לאומי של כל המפלגות הציוניות, היכולות להזדהות עם חבילת חקיקה המבטאת, הלכה למעשה, את הריבונות המדינית אליה שאפה הציונות מאז ומתמיד.
