|
השופטת ריבה ניב [צילום: הרשות השופטת]
|
|
|
|
|
|
בית משפט השלום בתל אביב דחה (יום ה', 27.12.07) בקשה של בנק ביוקורד לאכסון דם עוברי למנוע באמצעות צו את המשך הפרסום העוסק באופן אכסונו של הדם. מדובר בכתבה בדה-מרקר בה נטען כי הדם מאוכסן ב"מקפיא בבניין משרדים רגיל" ולא בבית חולים אסותא כטענת בנק ביוקורד. הבנק הגיש תביעת דיבה נגד המו"ל של דה-מרקר, רשת שוקן, ודרש להוציא צו להסרת הכתבה וגם להורות על פרסום כתבה "מתקנת".
שופטת בית משפט השלום בתל אביב, ריבה ניב, דחתה את בקשת ביוקורד באמצעות בא-כוחה, עו"ד לבנה, להוציא צו נגד המשך פרסום הכתבה. "ספק בליבי אם ניתן להיענות לבקשה למנוע המשך פרסום הכתבה שכן הינה מצויה עתה לא רק באתר דה-מרקר, אלא גם במאגרי מידע שונים שניתן להגיע אליהם באמצעות מנועי חיפוש שאינם קשורים אליה".
מתנגדת ל"משטר צווי מניעה"
היא הוסיפה כי במקום שבו קיימת אפשרות לטענה "אמת דיברתי", אין זו דרכו של בית המשפט "ליתן צו מניעה זמני האוסר את הפרסום". בהחלטה היא כתבה כי "אין לקיים חופש ביטוי ואין אפשרות להעניק חופש הביטוי את מקומו המרכזי בשיטתנו, אם ניתן יהיה בדרך של ציווי למנוע פרסום, וזאת בטרם הכרעה בדבר האחריות של המפרסם. משטר צווי מניעה כזה יפגע בתיפקודה של העיתונות, הספרות, השירה ושאר אמצעי הביטוי". השופטת הדגישה כי היא מודעת לכך "שבגישה זו עשויה להיות פגיעה בשם הטוב". אך הדבר מתבקש, "אם רוצים ליתן ביטוי הלכה למעשה - ולא רק בדרך של סיסמה ואמירה - לעקרון חופש הביטוי".
במשפט לשון הרע יש לדבריה להתחשב "בטיב הגנתו של הנתבע, אם אין היא מבוססת על אדני סרק. יש מקום גם לשקול את טיב הפרסום אם הוא עוסק בעניין ציבורי בו מעורבים נושאי משרות ציבוריות או שהוא עוסק בעניין פרטי שאין לציבור עניין בו".
התרופה הטבעית - פיצויים
לדבריה, התרופה ה"טבעית" לפגיעה בשם הטוב היא "תרופת הפיצויים". תרופה זו "עדיפה על פני המניעה המוקדמת שכן היא מונעת פגיעה חופש הביטוי בטרם הוכרעה השאלה אם קיימת אחריות בגין לשון הרע". ניב קיבלה את טענת דה מרקר באמצעות עוה"ד גליק ונוימן לפיה הכתבה פורסמה "לאחר חקירה ודרישה ומתן הזדמנות נאותה לביוקורד להפריך את העובדות", ודחתה כאמור את הבקשה להוציא צו מניעה.
השופטת הורתה לביוקורד לשאת בהוצאות המשפט בסך עשרת אלפים שקלים.