ארה"ב מצויה בעיצומו של זינוק בתפוקת העובדים, העשוי להתחרות ב"בום" של ההיי-טק מתחילת המאה – אם הוא יימשך. חברות ולקוחות מאמצים טכנולוגיות חדשות, המאפשרות לייצר יותר עם פחות עובדים, ומספר גדל של כלכלנים אומרים שאין זו תופעה חולפת, אלא כזו העשויה להפוך ל"בום" או ל"מיני בום" עם רווחים ניכרים בשנים הבאות – כותב וושינגטון פוסט.

תפוקה היא התוצר של עובד לשעה. כאשר לעובדים יש כלים טובים או סיוע של רובוטים ובינה מלאכותית, הם יכולים לייצר מכוניות או לעבד מידע מהר יותר. בדרך כלל, תפוקה גבוהה יותר מגדילה את היצע הטובין והסחורות ומורידה את מחיריהם, לצד עלייה בשכר. בלי עלייה שכזאת, הצמיחה הכלכלית מקרטעת.

הנתונים הראשוניים על ההתאוששות מן הקורונה הם מבטיחים. התפוקה גדלה ב-4.3% ברבעון הראשון, אחד השיעורים הגבוהים ביותר מזה שנים. ברבעון השני הצטמק הגידול ל-2.3%, אבל זה כמעט כפול משיעור הגידול בעשור שלאחר המשבר הפיננסי, אשר עמד על ממוצע רבעוני של 1.2%. האופטימיות הפעם נובעת בחלקה מכך שהבית הלבן והקונגרס נוקטים צעדים להשקעות משמעותיות בתשתיות פיזיות ודיגיטליות, ובחלקה מכך שהקורונה כפתה אימוץ מהיר ונרחב של כלכלה דיגיטלית, רובוטיקה ובינה מלאכותית.

מקבלי ההחלטות מחממים את המשק

על-פי ניתוח של גולדמן-זאקס ומק'קינסקי, קיימים כיום תנאים לכך שהצמיחה תימשך גם בשנים הבאות. מקבלי ההחלטות מחממים את המשק, מה שיוצר ביקוש ניכר לטובין ושירותים. ישנו גם מחסור בעובדים, המאלץ את החברות להיות יותר יצירתיות כאשר הן מתקשות לאייש מספר שיא של 10 מיליון משרות. אם רובוט יכול לעשות את עבודתו של מישהו, החברות ינסו את זה. כמה כלכלנים אפילו סבורים שארה"ב עומדת על סיפו של "בום" תפוקתי שלא נראה כמותו מאז שלהי שנות ה-90.

בשנים 2004-1996 עלתה התפוקה בממוצע ב-3.1% לרבעון, בעיקר הודות למהפכת המחשוב האישי. כלכלנים למדו, כי פריצות דרך טכנולוגיות אינן גורמות בדרך כלל לעלייה מיידית בתפוקה. יש צורך בזמן התאקלמות, כך שהחברות יוכלו ללמוד כיצד לנצל לצרכיהן את הטכנולוגיה החדשה. לדעת חלק מן הכלכלנים, הבינה המלאכותית כבר נמצאת בשלב שהיא יכולה לחולל שינוי דרמטי; אחרים אינם משוכנעים בכך.

רוב הכלכלנים עימם שוחח הפוסט צופים "מיני בום". הם אינם סבורים שהתפוקה תגדל בקצב מהיר כמו בשלהי שנות ה-90, אלא שהיא יכולה בקלות להיות גבוהה מאשר בזמן ההתאוששות מהמשבר הפיננסי. מקובל לראות קפיצה בתפוקה בסופו של מיתון, בעיקר משום שחברות פיטרו עובדים רבים, והנותרים עמלים לבצע משימות נוספות ולהרשים את הבוסים כדי להישאר מועסקים. כך למשל, בשנת 2009 היא עלתה בממוצע רבעוני של 3.6%. זינוק כזה נוטה להתאדות, ולכן המבחן האמיתי יהיה ב-2022 וב-2023.

כאמור, המגיפה אילצה עסקים רבים לשנות בצורה דרמטית את אופן פעילותם, בשל חובת הריחוק החברתי. עסקים האיצו את תוכניותיהם לאוטומטיזציה ודיגיטליזציה של משימות שגרתיות, לעיתים בקצב של פי 20 ואף פי 25 מכפי שסברו שיוכלו לעשות. אבל ענפים כמו עיבוד בשר, שרבים סברו שיהיו האחרונים שיאמצו טכנולוגיות כאלו, עשו זאת במהלך הקורונה. דוגמה בולטת במיוחד היא ההסתגלות האמריקנית להזמנת מזון ברשת. במפעלים ובמחסנים הורחב השימוש ברובוטים בזמן המגיפה, והוא נמשך גם כעת. חברות אחרות מוצאות דרכים להאיץ את "לימוד המכונות" ומעבירות אליהן משימות יותר מתוחכמות מאשר ניהול לוחות זמנים ומשלוחים, שנעשו גם לפני המגיפה.

פתרון אפשרי ללחצים האינפלציוניים

לכל אלו יש להוסיף את מגמת העבודה מהבית. מחקר חדש מצא, כי היא יכולה להוסיף 5% לתפוקה, בעיקר בשל החיסכון של זמן הנסיעה אל המשרד וממנו. חלק מהעובדים אומנם חוזרים למשרדים, אך קרוב לוודאי שרבים יוכלו לעבוד מהבית בצורה מלאה או חלקית. נכון לחודש יולי, 13% מן האמריקנים המועסקים עבדו מהבית – מחצית מאשר ביולי אשתקד, לאחר שיא הגל הראשון של הקורונה.

הפוסט מציין, כי בעוד שניתן להצביע בקלות על העלייה בתפוקה, קשה יותר לומר כמה ממנה יופיע בנתונים הרשמיים. ההערכה היא, כי בנתונים אלו תבוא לידי ביטוי רק חמישית מן הגידול בזכות העבודה מהבית, משום שהם אינם מביאים בחשבון את זמן התחלופה (קרי: הזמן שמוקדש לעבודה בפועל במקום לנסיעות).

גורם מרכזי נוסף הוא ההשקעה הממשלתית במשק. ראשי המגזר העסקי והכלכלנים בירכו כמעט פה אחד את התוכנית להשקעת 1.2 טריליון דולר בתשתיות שאישר הקונגרס בתחילת החודש. ההחלטה להזרים כסף למשק יצרה גם היא הרבה יותר ביקוש מן הרגיל בעת יציאה ממיתון, והוא מסייע להמשיך את הגידול בתפוקה ובהשקעות המגזר העסקי. ההשקעה בשיפוץ כבישים וגשרים נחוצה מאוד, אך הכלכלנים מתלהבים בעיקר מההשקעה באינטרנט בפס רחב ובמחקר ופיתוח. הדמוקרטים מכינים חבילה נוספת של 3.5 טריליון דולר, שעליה יש פחות הסכמה, אם כי חלק מהכלכלנים משבחים את החלקים בה המיועדים להקל על אימהות לצאת לעבודה.

העלייה בתפוקה עשויה לפתור בעיה בוערת: החששות האינפלציוניים. האינפלציה נמצאת כעת בשיא של 13 שנים ואמריקנים רבים מודאגים ממנה. אבל תפוקה מוגברת נוטה להוריד את המחירים, שכן המפעלים והמשרדים מייצרים יותר – ובמקביל מעלים את שכרם של העובדים הנתפסים כחיוניים ויעילים יותר. בטווח הביניים, הבעיה הגדולה ביותר של המשק האמריקני היא הצטמקות כוח העבודה. ה"בייבי בומרס" פורשים, הגידול באוכלוסייה מואט ופשוט יש פחות עובדים. ההגירה מסייעת לעמוד בנטל, והגידול בתפוקה משמעותו שאותו מספר עובדים מייצרים יותר. את השאר יצטרכו למלא רובוטים.