מה לא היה בפגישה עם אבו מאזן <br>

הפגישה של נציגי מרץ עם אבו מאזן, כמו פגישות קודמות, הייתה ברוח טובה. אבל, חסרונה של הפגישה הוא במה שלא נאמר על-ידי נציגי מרץ. נציגי מרץ לא אמרו אפילו מילה אחת של ביקורת על התנהלותו של אבו מאזן. הימין חותר בגלוי לסיפוח השטחים הפלשתינים ולהקמת מדינה יהודית אחת מהים לירדן. אבל, לא רק הימין אחראי להעדר התקדמות במו"מ לסיום הסכסוך. גם הרשות הפלשתינית תורמת את חלקה להעדר התקדמות על-ידי מדיניות ההסתה, הדמוניזציה והדה- לגיטימציה שהיא עושה לישראל והדרישה שישראל תקבל את כל הדרישות הפלשתיניות ללא תנאי.

מה לא נאמר בפגישה

הביקורת של נציגי מרץ על עמדת מפלגות הימין ידועה ונאמרה פעמים רבות. אבל, נציגי מרץ חייבים היו להציג בפני אבו מאזן את "תרומתה" של הרשות הפלשתינית להמשך הכיבוש.

1. הפלשתינים אינם מוכנים לשום ויתורים אבל מאמצים כל הצעת ויתור ישראלית כאילו התקבלה.

הפלשתינים דחו לפחות 6 הצעות לסיום הסכסוך ולהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל אבל, בכל הפגישות הם דחו את ההצעות אך לא הציגו הצעה משלהם, כלומר ויתור כלשהו. בפגישות לא היו סיכומים אבל הפלשתינים דרשו להתחיל כל מו"מ מחודש מהנקודה בה הופסק המו"מ הקודם כלומר, התייחסו להצעות הצד הישראלי כאילו הן אושרו בשעה שדבר לא סוכם בשל הצד הפלשתיני.

2. הפלשתינים אינם מוכנים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי

בעוד שממשלות של השמאל הישראלי היו מוכנות להכיר במדינת פלשתין כמדינת הלאום הפלשתיני, הפלשתינים סירבו להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי. אחד מראשי הפתח הכריז בגלוי שהיהדות אינה עם ולדת אין זכות להקים מדינה. נציגי המגזר הערבי בישראל קוראים להפיכתה "למדינת כל אזרחיה" שזהו מונח מכובס לחיסול מדינת היהודים מכיון שהתוכנית כוללת ביטול החוקים המגדירים את ישראל כמדינת העם היהודי וקבלת הדרישה ל"זכות השיבה". למעשה, הרשות הפלשתינית תומכת במדינת לאום פלשתינית ובמדינה דו-לאומית במקום ישראל.

3. אבו מאזן שב וקורא באנגלית על הסכמתו לפתרון שתי מדינות

אבו מאזן שב וקורא כל הזמן על הסכמתו לפתרון של שתי מדינות אבל מדיניותו סותרת הצהרה זו:

א. תוכנית הלימודים הפלשתינית - במפה התלוייה בכיתות ישראל אינה מופיעה והשטח נקרא פלשתין. מחקרים על תוכנית הלימודים שנחקרה על-ידי מספר גורמים קבעו שאין חינוך לדו-קיום אלא להפך, להנצחת העויינות עד השיבה של הפליטים לישראל.

ב. החלטות אונסקו ביוזמת הפלשתינים - ההחלטות נועדו למחוק כל קשר היסטורי בין הארץ והעם היהודי. עד עתה התקבלו החלטות הקובעות שקבר רחל איננו קבר רחל, שהר-הבית קדוש למוסלמים בלבד ומעולם לא היו שם בתי מקדש יהודיים ואפילו את הכותל המערבי כבר שללו מהעם היהודי.

ג. דמוניזיה של ישראל – הרשות הפלשתינית מייחסת לישראל פשעי מלחמה, כלומר מעשי טבח באוכלוסייה הפלשתינית, כולל פגיעה בילדים, ואף פנתה לבית הדין הבינלאומי בהאג. אבל, הדוחות של הלשכה לסטטיסטיקה של הרשות הפלשתינית אינם כוללים נתונים על מעשי טבח. בין 1997 ל-2021 גדלה האוכלוסייה הפלשתינית בכ-2 מיליון נפש.

ד. נאומי אבו מאזן באו"ם – אינם קוראים לדו-קיום אלא תוקפים את ישראל כסרבנית השלום בשעה שהפלשתינים הם שדחו לפחות 6 הצעות של ישראל וארה"ב. ההצעה האחרונה מ-2014 הייתה של ממשלת אובמה שהיה אוהד של העניין הפלשתיני.

ה. החלטות הגינוי נגד ישראל במועצת האו"ם לזכויות אדם - בכל אחת מהפגישות של המועצה נתקבל גינוי לישראל. ישראל מואשמת בפגיעה בזכויות אדם, בעוד שברשות הפלשתינית מצב זכויות האדם גרוע ביותר.

ו. סירוב לסגת מהדרישה לזכות השיבה - במערכת החינוך ובתקשורת הפלשתינית מטפחת הרשות הפלשתינית את רעיון "זכות השיבה" לישראל. דרישה זאת היא סוס טרויאני לחיסול הרוב היהודי ולהפיכת כל השטח מהים לירדן למדינה אחת פלשתינית.

לסיום, הגישה החד-צדדית הדורשת ויתורים רק מצד ישראל ללא כל ויתור מצד הרשות מצד אחד והתמיכה הבלתי מסויגת של השמאל בצד הפלשתיני, הביאה לשינוי בדעת הקהל בישראל. מפלגות השמאל הפסידו את התמיכה בהן משום שאזרחי ישראל הגיעו למסקנה שחלום 2 המדינות הוא אשלייה. אם השמאל הישראלי רוצה לרכוש מחדש את תמיכת אזרחי ישראל עליו להוריד את אבו מאזן והרשות הפלשתינית מהסולם הגבוה עליו טיפסו.