1. בלימודי האקדמיים, בכתיבתי העיתונאית ובמחקרי ההיסטוריים יצא לי לעסוק ברודנויות של מערב אירופה, מזרח אירופה והמזרח התיכון. רגילים לומר שהצעד הראשון שעושה דיקטטור, במיוחד שליט צבאי, הוא להשתלט על תחנת הרדיו. זה היה נכון כאשר הרדיו היה אמצעי התקשורת הזמין והחשוב ביותר, אבל זה כמובן אינו רלוונטי כיום. לכן, הצעד השני של רודני המאה ה-20 הוא הצעד הראשון של רודני המאה ה-21: לסרס ולחסל את מערכת המשפט העצמאית.
הזכרתי בסוף השבוע את אמירתו של
אפרים קישון, קורבן הדיכוי הנאצי והטרור הקומוניסטי, ולפיה "בראשית היה מחנה הריכוז" וסביבתו נבנית המדינה הדיקטטורית. אך כדי שיהיה מחנה ריכוז, צריך שלא תהיה מערכת משפט עצמאית - כי הרי מערכת כזאת תמנע את הקמת המחנה ואת אכלוסו. לכן, הפיכתם של בתי המשפט לזרוע צייתנית של השלטון היא כה חיונית. כל עוד בתי המשפט פועלים כחוק ועושים את מלאכתם נאמנה, לא תיתכן דיקטטורה. הנוסחא פשוטה להפליא: או שופטים או רודנים; לעולם לא שניהם יחדיו.
מכל דברי הנאצה הגסים וחסרי התקדים של דודי אמסלם, החשובים ביותר והמסוכנים ביותר והחושפניים ביותר הם אלו המתייחסים לבית המשפט העליון: "אנחנו נחליף את המוסדות. אנחנו נחליף את השופטים באותו יום". אם השמאל יתלונן על דריסתו (כלשונו של אמסלם), "נקריא לכם את הפרוטוקול ונקריא אותו גם לבית המשפט העליון, ונגיד לו: עוד מעט נחליף גם אתכם. זה לא בגין, 'יש שופטים בירושלים'. נגמר הסיפור הזה. זה המשפט שהרס את הליכוד עד הסוף. אין שופטים בירושלים ובוודאי לא שופטים הגונים". זהו מתכון גלוי מאין-כמותו להרס מכוון של הדמוקרטיה ולרודנות. חד וחלק.
2. סטייה קטנה לצורך מילה שהפכה להיות מוקצה מחמת מיאוס: עובדות. מבין 13 השופטים המכהנים כיום בבית המשפט העליון, 12 מונו בידי ממשלותיו של
בנימין נתניהו. אז על מה בדיוק מתבכיינים אמסלם ודומיו? הם גם יוצאים נגד המהפכה החוקתית מבית מדרשו של
אהרן ברק, שהסתמכה על חוק יסוד
כבוד האדם וחרותו. אבל את החוק הזה העבירה ממשלתו של
יצחק שמיר, בידי שר משפטים מהליכוד ויו"ר ועדת החוקה מהליכוד וברוב של הליכוד. מאז היו לליכוד למעלה מ-30 שנה לשנות את החוק, כאשר ברוב התקופה הזאת הוא היה בשלטון (נזכיר: כולל 12 שנים של נתניהו). אבל הוא לא שינה אותו ולא נגע בו. אז על מה בדיוק הם מתבכיינים?
3. נחזור לאמסלם ולחתירתו תחת עקרונות היסוד של המדינה הדמוקרטית. הוא טוען שהרוב הנוכחי בכנסת דורס את המיעוט - שוב, כמובן, תוך התעלמות מכך שהאופוזיציה דחתה את כל ההצעות של הקואליציה לאיוש הוועדות, אבל כבר אמרנו שהעובדות חסרות חשיבות. ואז בא המשפט המכונן הבא: "אם אני הייתי יו"ר הכנסת בכנסת הבאה, אני גם לא הייתי נותן להם להיכנס לשטח של הכנסת. שילכו לבית המשפט העליון, לא מעניין אותי. הם גם לא ייכנסו לאולם. כלום". וזה מצטרף לדברים שאמר לפני חודש: אם תקום ממשלת ימין, "מה שנעשה זהב לכנס את הכנסת מיד. נשנה את החוק ונעשה על הדרך חוקים שבפעם הבאה לא יאפשרו להם להיבחר". הבנתם? שאיפתו של אמסלם היא שאנשי הקואליציה הנוכחית - שיהפכו לאנשי האופוזיציה - לא יוכלו להיכנס למשכן הכנסת, ובכלל עדיף שלא יוכלו להיבחר מלכתחילה. מותר להניח שזו גוזמה, אבל אין ספק שהיא מבטאת רחשי לב לשלטון של מפלגה אחת, או לכל היותר של מפלגה אחת וכמה מפלגות לווין. כן, כמו בדיקטטורות הגרועות ביותר.
4. עוד פנינה בפיו של אמסלם: "ראש הממשלה נתניהו, אני קורא לו ראש הממשלה, הוא שליחו של הקדוש ברוך הוא, הוא המנהיג היהודי הכי חשוב זה 150-100 שנה". נניח בצד מנהיגים כמו בנימין זאב הרצל, חיים ויצמן, דוד בן-גוריון ו
מנחם בגין. נניח בצד את התמיהה האם שלוחו של הקב"ה יהיה זולל נבלות וטריפות, מחלל שבתות וחגים ונואף באשת איש. העיקר הוא, שהאמירה הזאת מבטאת פולחן אישיות המאפיין גם הוא משטרים רודניים. למי שהיה ספק כלשהו מה כוונותיו של אמסלם, המשפט הזה מסיר אותו: הוא חותר לרודנות של נתניהו.
5. היועצים המשפטיים, בעיני אמסלם, הם "זאבים שטורפים כל מה שזז, ואם לא נדע לרסן אותם ולהכניס אותם למכלאות, בסוף הם יאכלו אותנו שוב פעם ואז המדינה תלך לפי תהום". הוא ממשיך ומבהיר: "אין יותר ועדות איתור, אין יותר נבחרת דירקטורים. הממשלה תהיה ועדת האיתור - רק אנחנו נמנה, פקיד שלא יעזור לנו, נחתוך לו את המשכורת". הנה עוד רכיב של כל רודנות: טיהור השירות הציבורי ממי שאיננו נאמן לה. ליועצים המשפטיים בהחלט יש יותר מדי כוח, וזכותו של הדרג המדיני לממש את מדיניותו. אבל אמסלם לא מדבר על זה, אלא על התעלמות מוחלטת מכל עיקרון של חוקתיות, מכל כלל של מינהל תקין, מכל אפשרות של הבעת עמדה מנוגדת לזו של המשיח נתניהו.
6. הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל, אמר המלונאי הבריטי הדגול סמואל ג'ונסון, בהתכוונו למה שמכונה כיום "לאומנות". העדתיות, שלא לומר הגזענות, היא מפלטו של אמסלם. "בקרוב הם יעבירו חוק שלא יתנו לתושבי עיירות הפיתוח להצביע - יגידו למרוקאים שהאשכנזים מתל אביב יותר חכמים", אמר באותה הזדמנות. והתגובה שלו על הסערה שעוררו דבריו הייתה, שרק לאמסלם אסור לדבר. שאלה קטנה: מה עשה נתניהו ב-12 שנותיו הרצופות כראש הממשלה כדי לבער את העדתיות? תשובה קטנה: כלום. כמו כל דבר, הוא השתמש בה כדי ללבות יצרים ולהבעיר מחלוקות כאשר הללו שירתו אותו.
7. דודו אמסלם אינו פרחח יושב קרנות, אלא חבר כנסת במקום ה-16 במפלגה הגדולה ביותר בישראל, מי שהיה שר ויו"ר הקואליציה ומקורב לבנימין נתניהו. לכן, דבריו חייבים להדליק נורה אדומה ענקית, משום שמדובר בשאיפות דיקטטוריות בוטות מאין כמותן המצויות בלב-ליבה של מפלגה השואפת לשלטון. נתניהו לא הסתייג מהם, איש מבכירי הליכוד לא הסתייג מהם - ושתיקה כמוה כהודאה, גם אם היא נובעת מן הפחד מפני הרחוב ופעילי השטח. הפחד הזה, אם אכן הוא קיים, הוא אולי הדבר הגרוע ביותר והחמור ביותר: האם נבחרי הליכוד יודעים שזה מה שבוחריהם רוצים בסתר ליבם?
8. קיים קשר ישיר בין דבריו של אמסלם לבין ההתקפות המילוליות והגופניות על עיתונאים המסקרים את משפט נתניהו. בתום הדיון בשבוע שעבר הותקף פיזית
ברוך קרא, אביעד גליקמן ו
רביב דרוקר נתקלו בקריאות נאצה, ואור-לי ברלב יצאה מכוסת פנים בליווי משמר בתי המשפט לאחר שכבר הותקפה פיזית בהפגנות ברחוב בלפור.
מי שרוצה רודנות, חייב להרוס לא רק את בתי המשפט, אלא גם את התקשורת החופשית.
חופש הביטוי הוא תנאי שאין בלתו לדמוקרטיה, וחופש העיתונות הוא תנאי שאין בלתו לחופש הביטוי. מה שאמר אמסלם מגלה, כי המתקפות נגד התקשורת על-רקע משפט נתניהו אינן מצומצמות רק להליך זה ולסובב אותו, אלא מהוות גם חלק - אף אם בלתי מודע - משאיפה לרודנות בראשותו של המשיח נתניהו.
חלק מן ההסתה נעשית בשידור חי מתוך האולם בבית המשפט המחוזי בירושלים, בידי מי שמשום מה מוכרים כעיתונאי ושופכים ללא הרף ארס ורפש על הפרקליטות, על התביעה, על עדיה וגם על התקשורת; העיתונאים שהותקפו בשבוע שעבר הם יעדים קבועים של אותם אנשים. וכל זה החל, כזכור, כאשר בנימין נתניהו - אז ראש הממשלה - התייצב בבית המשפט, מוקף במלחכי פנכתו, ותקף בצורה חסרת תקדים כמעט את כל מערכת אכיפת החוק.
אני לא חושב שלנתניהו עצמו או למישהו בסביבתו יש תוכנית סדורה של הפיכת ישראל לדיקטטורה. אני לא חושב שנתניהו עצמו, אדם חכם מאוד ללא כל ספק, סבור לרגע שאפשר להפוך את ישראל לדיקטטורה. אני רוצה לחשוב, כי נתניהו עצמו - פטריוט ופרלמנטר - אינו שואף להיות רודן. אני כן בטוח, שדברים שהוא אומר (וגם לא אומר) ועושה (וגם לא עושה), גורמים לטיפוסים כמו אמסלם לשאוף לרודנות. חובתו לבלום אותם, כאן ועכשיו. ואם לא יעשה זאת, אזי הוא שותף למתקפה החמורה ביותר אי-פעם על הדמוקרטיה הישראלית.
