הנה אנחנו מגיעים לליל הסדר. לקראת כל סעודה וארוחה יש טורח, אך לקראת ליל הסדר המאמץ גדול עשרת מונים. אנו מגיעים לליל הסדר אחרי עמל ויגיעה של שבועות קשים, לילות בלא שינה, מסעות קניות וקרצוף כל הבית. הפיצוי על כל העמל המפרך הזה טמון במשמעותו הפנימית של הלילה הזה, שבו יצאנו ממצרים.
אפשר 'להעביר' את ליל הסדר בקריאה חפוזה של ההגדה, כדי להגיע מהר ל'שולחן ערוך'. תהיה לנו ארוחה משפחתית נחמדה, עם כמה מחמאות לבשלנים, אבל את העיקר החמצנו. המפגש המשפחתי סביב השולחן הערוך הוא רק התפאורה למהותו האמיתית של ליל הסדר, וחבל להתרכז בתפאורה ולזנוח את המהות האמיתית.
להשיב ולהסביר
כל דבר בעולמנו מורכב משני רבדים: רובד חיצוני, גשמי, ורובד פנימי, רוחני-נפשי. הרובד החיצוני הוא הנראה, הגלוי, הבולט, אבל המשמעות האמיתית של הדברים מסתתרת בתחום הפנימי, הבלתי-נראה. כאשר נפגם הצד הפנימי, מאבד הצד החיצוני את טעמו ונעשה עול מעיק.
לא צריך להרחיק לכת. אפשר לראות זאת אפילו בדבר פשוט ויום-יומי כפעולת האכילה. אנו טורחים הרבה סביב הארוחה: קניית מצרכים, בישולם, הגשתם ועריכתם אל השולחן, ולאחר מכן פעולת האכילה עצמה. אף-על-פי-כן איננו רואים באכילה טורח ועול, אלא להיפך, היא מסִבה לנו הנאה. הטעם שאנו מרגישים באכילה מאפיל על המאמץ ונותן משמעות לכל הטִרחה. אולם מי שאיבד את חוש הטעם לא יבין את כל הטורח והעמל סביב ארוחה, והיא תהיה בעיניו עול מעיק, צורך הכרחי ותו לא.
אף ליל-הסדר כך. פנימיותו של הלילה הזה עשירה כל-כך, עד שקשה להחליט במה להתחיל. בראש ובראשונה הוא נועד להעביר את היהדות ואת מורשת ישראל מאב לבן, מדור לדור. דברים רבים בלילה זה נעשים רק כדי לעורר את תשומת-ליבם של הילדים ולגרום להם להתעניין ולשאול. כל זה מושתת על הציווי הנצחי "והִגדת לבנך" - לספר לילדי הדור הבא על לידת העם ועל מסורתו ומורשתו.
לאחר שהילדים שואלים 'מה נשתנה' מגיע השלב שבו האב צריך להשיב ולהסביר. לא די בקריאת ההגדה, אלא חובת האב להסביר לילדיו על-פי גילם ורמתם. זה הזמן לספר על לידתו של עם-ישראל, על יציאתו הפלאית מעבדות לחירות, על קבלת התורה בהר-סיני, ועל המשך המורשת שמייחדת אותנו ושאותה אנו נושאים זה 3318 שנים.
המאמץ כדאי
נוסף על כך יש בליל הסדר רבדים רבים נוספים. זה 'ליל שימורים', שבו נפתחים שערי שמים ומתקבלות הבקשות. זה זמן לקבלת החלטות טובות, ובמיוחד בשעת פתיחת הדלת.
גדולי ישראל בכל הדורות ציינו את קדושתו וסגוליותו של ליל הסדר, כשעת רצון מופלאה. באחד הספרים הקדמונים נאמר: "יהא כל אדם חרד באימה לקיים מאמר חכמים שתיקנו מצוות הסדר והגדה, ולא יהא הדבר קל בעיניו. אף אם כמה דברים יש בסדר, שנראה בעיני האדם שאין הקפדה בהם, ישכיל בדעתו לקיים, שאין שום דבר ריק בהם".
הקרובים לעולמה של החסידות יכולים להשתמש בשפע ביאוריה על משמעות החמץ והמצה, על יציאת מצרים רוחנית-נפשית שמתרחשת בכל יום, על הכוח שניתן בחג-הפסח 'לפסוח' ולדלג קדימה, בקפיצה פתאומית גדולה, מעבר למגבלות הרגילות, ועוד ועוד.
כל אלה הם הטעם האמיתי שמאחורי ליל הסדר. כאשר עורכים אותו כהלכתו, לא רק במובן הגשמי, אלא גם במובן הפנימי והרוחני, או-אז מרגישים שכל המאמץ והטורח איננו נחשב נוכח תחושת ההתעלות שהלילה הזה מעניק לנו, והכוח שאנו שואבים ממנו למשך השנה כולה.
