בבית משפט השלום בתל אביב הוצגה (יום א', 20.1.08) עסקת טיעון בתיק הקרנות שנוהלו על-ידי קבוצת לאומי. הפרשה החלה עם פתיחת חקירה על-ידי רשות ניירות ערך בשנת 2004. בחקירה נחשפה תופעה של הטבות ומימון אירועים שנתנו הקרנות לאומי פיא ופסגות, שהיו באותה עת בבעלות לאומי, ליועצי ההשקעות של הבנק ולעובדים אחרים בבנק, בעבור שכנוע לקוחות הבנק להשקיע בקרנות אלה. ההטבות ניתנו בשיטתיות ובהיקף נרחב בשנים 2004-1999.
בעסקת הטיעון סוכם בין פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) לקבוצת לאומי, כי התאגידים: בנק לאומי והקרנות, יודו בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשעו ויוטל עליהם קנס בסך 25 מיליון שקל. מתוך סכום זה יוטלו 5 מיליון שקל על הבנק ו-20 מיליון שקל על חברות הניהול של הקרנות. יתר הנאשמים בכתב האישום המקורי - עובדי חברות ניהול הקרנות ועובדי הבנק - יימחקו.
במסגרת העסקה סוכם עם נאשמים שנמחקו, על התחייבויות וולנטריות, שמטרתן הגבלתם מפעילויות לתקופות קצובות. בין הפעילויות שהוגבלו: ניהול תיקים, ייעוץ השקעות, השתתפות בניהול קרן נאמנות, וכהונה בדירקטוריונים ציבוריים בארץ.
במהלך גיבוש העסקה הובאו בחשבון תקופות שבהן נמנעו חלק מהנאשמים שנמחקו מכתב האישום מעיסוק בתחומים אלה. הימנעות זו נבעה מהפרשה שעליה הואשמו. בשל המצב המשפטי שנוצר, לא עסקו הנאשמים בניהול קרנות או תיקים. במסגרת ההבנות שהושגו בין הצדדים נחשבת תקופת ההשעיה לתקופת הפסקת עיסוק מרצון. הגבלה זו היא חלק מהעסקה איתם.
אחריות לפי חוק השקעות בנאמנות
הקנס שיוטל בפרשה זו הוא תקדימי מבחינת גובהו, אך הוא מתיישב עם אופייה הכלכלי של העבירה. בצידו של עונש מאסר קצר יחסית הצמוד לעבירה, העומד על שנה אחת בלבד, החוק מטיל קנס עד פי שישה מהקנס הקבוע בחוק, העומד היום על סך 202 אלף שקל לכל הפרה. בכך ניתן ביטוי להשקפה שיש להחמיר בענישה הכספית בגין העבירות הללו. גובה הקנס במקרה זה נגזר מריבוי המקרים בתיק זה, וכן משיקולי ההרתעה כלפי תאגידים בעלי חוסן כלכלי. אין זיקה ישירה במקרה הנדון בין רווחי התאגידים מפעילות הקרנות לבין הפרת הדין הרלוונטית; לו כך היה הדבר, היו הקנסות המוטלים על קבוצת לאומי גבוהים בהרבה.
תקדים נוסף שנקבע הוא ההרשעה של בנק ושל חברות-בנות של בנק על-פי סעיף 82 לחוק השקעות משותפות בנאמנות. עסקת הטיעון מבטאת קבלת אחריות של התאגידים שביצעו את העבירה והחמרה בענישתם בהטלת קנסות הולמים. סיומו המהיר של התיק, ואפילו בהסדר טיעון מקל, נועד לאפשר העברת מסר ברור בהקשר גבולות ומסגרת האיסור הפלילי.
כמו-כן סוכם כי יבוטל פסק הדין בהליך בע"ש 1237/06 שניתן במסגרת ערעור שהגישו גבי רביד ודניאל זילביגר על החלטות הרשות בעניינם ובוטלו החלטות הרשות הרלוונטיות. הופסקו גם הליכי התליית רישיונותיהם של שאר המעורבים בכפוף לקיום התחייבויותיהם הוולנטריות.
בנוסף, סוכם עם בנק לאומי כי ינסח נוהלי עבודה שמטרתם להטמיע בגופים הרלוונטיים נורמות בדבר ניגודי עניינים ואיסור מתן הטבות, ויערוך תוכנית להטמעת נהלים אלה.
הבנק הואשם במחדל
חקירת רשות ניירות ערך בפרשת קרנות לאומי נפתחה בשנת 2004, לאחר שנודע לרשות כי קיימות ראיות למתן הטבות ליועצי ההשקעות בקשר לרכישת קרנות בידי לקוחות הבנק. ממצאי חקירת הרשות אישרו את החשדות הללו. עקב החקירה הוגש כתב אישום פלילי נגד הבנק, חברות ניהול הקרנות, מנהליהן ובכירים נוספים בקבוצה. ההד שעוררה הביא לשינוי של ממש בהתייחסות היועצים לנושא הייעוץ בקרנות הבית שלהם. הפרשה גם היוותה זרז להקמת ועדת בכר, שלימים המליצה על הפרדת קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים.
בכתב האישום המתוקן שהוגש עקב עסקת הטיעון נגד לאומי, לאומי פיא ופסגות, נאמר כי פיא ופסגות הציעו תשלומים והטבות אחרות בקשר עם רכישה, מכירה ופדיון של יחידות בקרנות נאמנות. הבנק הואשם כי לא עשה דבר להפסיק את הפעילות הזאת.
ארוחות וטיפולי ספא
בין ההטבות שניתנו ליועצי ההשקעות ולעובדים האחרים היו מימון מלא או חלקי לכנסים מקצועיים שערכו יחידות בבנק בנושאים הקשורים לפעילותן הבנקאית המקצועית; מימון מלא או חלקי לפעילויות חברתיות, לרבות טיולים, ימי וערבי גיבוש, ארוחות במסעדות פעילויות פנאי ונופש לרבות טיפולי ספא, כרטיסים למופעי בידור, ספורט ותיאטרון; וכן מתן תשורות אישיות וקבוצתיות ליחידות בבנק. הסכום שהעבירו קרנות לאומי למימון וההטבות הגיע לכ-1.9 מיליון שקל. לעיתים ניתנו המימון וההטבות במסגרת ניסיון של קרנות לאומי להגדיל את חלקה היחסי של כל אחת מהן. לעיתים, ניתנו המימון וההטבות כתגמול בעבור הצטיינות במכירות. בכך הפרו הבנק, לאומי פיא ופסגות את סעיף 82 לחוק הקרנות, האוסר מתן הטבה בקשר עם רכישת קרן.
סעיף זה נועד להגן על מנגנון קבלת ההחלטות של המשקיע בקרנות הנאמנות לנוכח מורכבותו של המוצר. הסעיף מנוסח בלשון רחבה האוסרת מתן הטבות לכל מי נמצא בציר קבלת ההחלטות של המשקיע. הסעיף אוסר מתן הטבות במישרין ובעקיפין בקשר לרכישה, מכירה ופדיון, אוסר מתן הטבות למשקיע עצמו, וכן הוא אוסר מתן הטבות שיש בהן כדי להטות את שיקול דעתם של גורמי הביניים, כגון יועצי ההשקעות, שהמשקיע תלוי בהם כמעט לחלוטין בכל הקשור לבחירה בין קרנות ובהתאמתן לצרכיו.
לאומי: כולם נהגו כך
דובר בנק לאומי פרסם הודעה ובה נאמר כי "עמדת הבנק הייתה והינה, כי פעולות הבנק לא חרגו מהפרקטיקה שרווחה בשוק ההון כולו באותה תקופה, אשר לא הוסדרה במשך שנים בחקיקה או בהוראות על-ידי רשות ניירות ערך. הוראות החוק בנושא היו עמומות ורק בשנה האחרונה החלה רשות ניירות ערך לטפל בנושא באמצעות קביעת הנחיות כלליות, אשר הבנק כמובן פועל על פיהן".
הדובר הוסיף כי "הנאשמים קבלו על נחיצות ההליך כולו, לנוכח השינויים המהותיים שחלו בענף הייעוץ בעקבות רפורמת בכר. גם הפרקליטות סברה, כי הפעולות המיוחסות לבנק אינן חמורות והיא אף הצהירה כך בבית המשפט".
"יועצי ההשקעות של הבנק נתנו ונותנים ללקוחות הבנק מאז ומתמיד שירות וייעוץ השקעות מהטובים ביותר, והבנק סמוך ובטוח שלא בוצעה כל העדפה של קרנות משיקולים שאינם מקצועיים גרידא. טיב השירות והייעוץ השביח את הנכסים, שהיו והינם מהמובילים והמקצועיים ביותר בתחומם, ותעיד על כך מכירתם המוצלחת והמשך שגשוגם תחת בעליהם החדשים".
"למרות שהבנק היה סבור, כי פרשנותו את הוראות הדין היא הפרשנות הנכונה, והיה סבור כי לא נפל כל פגם במעשיו, הסכים הבנק לעסקת הטיעון לאור העובדה שכתב האישום נגד עובדי הבנק והקרנות נמחק, ועל-מנת למנוע את המשך הנזקים שנגרמו להם בעקבות החקירות והגשת כתב האישום".
