צניעות זה שמחה
לא מכבר סיימנו את ספר בראשית. שמתם לב? רק שני אנשים בחומש זכו לכינוי צדיק, ושניהם מופיעים בספר בראשית. האחד הוא נוח, צדיק היה בדורותיו, והשני הוא יוסף המכונה יוסף הצדיק. מה המשותף לשניהם שזכו לתואר נכסף זה, שאפילו האבות הדגולים לא זכו לו? התשובה - הם חיו בדור מושחת ושטוף זימה, והם הילכו כחלוצים הנחושים ללא פשרות וכיחידים זרמו נגד הזרם המשחית של דורם, ארצם וסביבתם. נוח בדור המבול, ויוסף במצריים. נוח ומשפחתו התבצרו בתיבה נגד רוחות העיוועים שנשבו בחוץ, ויוסף שנלחם בחירוף נפש נגד מעשה הזימה של אשת פוטיפר כמשל. צניעותם הרבה של השניים נגד רוחות הניאוף, הפריצות והמתירנות חסרת הרסן המתעתעות שהשתוללו סביבם, ונגד מערבולת זרם הדור השלילי, בחינת במקום שאין אנשים, השתדלת להיות איש - היא שהקנתה להם תואר סופרלטיבי וייחודי זה.
ולא עוד כדברי חז"ל, מה גרם ליוסף ולעם ישראל לשמור על צניעותם בארץ מצריים המתירנית והפרוצה? התשובה היא העובדה ששמרו על מורשת אבות ואימהות, ולא שינו את מלבושם, לשונם ומנהגיהם היהודיים. השמירה על סממנים יהודיים חיצוניים - בגדים צנועים, שפת לשון הקודש, היא שימשה כלי נשק מובהק בהגנה על חיי טוהר, נקיות וצניעות, ושמרה עליהם מכל משמר מפני רוחות הפריצות הזרות והעכורות שנשבו במצרים. וגם ההפך הוא הנכון: הצניעות היא כלי חשוב ממדרגה ראשונה בשמירה על הזהות היהודית שלנו ובזכותה נגאלו ישראל ממצרים.
אבל מתברר שהצניעות היא לא רק נשק רוחני שלנו, העם היהודי בכלל ובנות ישראל היקרות בפרט, אלא לא פחות היא נשק פיזי, השומר על קיומו של עמנו. כך כתוב בספר הזוהר: "אם ישראל הקדושים שומרים על קדושתם וצניעותם, אין שום אומה ולשון יכולים לה". משמעות הדבר, שהצניעות היא כלי הגנה יסודי המגן עלינו מפני אויבנו. הצניעות, מתברר, היא מבצרנו. הצניעות היא כיפת הברזל הלאומית והיהודית שלנו. וכפי שראינו בזכות הצניעות של בני ישראל, ובנות ישראל בפרט, נגאלו ישראל ממצריים ועתידים להיגאל.
מה הפלא שהצניעות היא אחד מיסודות היהדות. על כך הצביע הנביא מיכה בפסוק המופלא: "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד - והצנע לכת עם ה' אלקיך" (מיכה ו, ח). מהפסוק עולה שהצניעות מקבילה למצוות שבין אדם לחברו, שיסודן במשפט צדק ובמעשי חסד מתוך אהבה, וכי היא שקולה כנגד מצוות שבין אדם למקום. כי מידת הצניעות היא היסוד, הבסיס והתשתית לכל קיום המצוות. הכל כלול. אמרת צניעות - אמרת הכל: אמונה, ענווה, שמחה ומידות טובות. הצניעות בביגוד משקפת יופי פנימי המקרין על כל אורחות חיינו, ומתבטא בכל הליכותינו. הבגד הוא האדם, והאופי הוא היופי.
בבריאת האדם בפרשת בראשית נאמר: "ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה". מבחינה אנטומית, כפי שמסבירים, "הצלע היא עצם פנימית חזקה מאוד, שתפקידה להגן ולשמור על האיברים החיוניים לאדם: מערכת לב-ריאות, קיבה סרעפת-נשימה" (מתוך ינ"ר). כמה סמלי. הצניעות מגינה על חייה, בריאותה ושלימותה הפיזית של האישה, ולא פחות על שלימותה הרוחנית. צניעותה של בת ישראל, שנבראה מן הצלע המוסתרת באדם, כדי לרַמז על מהותה ואופיה הצנוע, היא שבונה את אישיותה, את ביתה, את המרקם הסביבתי ואת הלאום היהודי.
בפסוק המכונן בתהילים, מפי נעים זמירות ישראל "כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה" הצבעתי במאמריי הקודמים, בעזרת החונן לאדם דעת, על כך שהצניעות המשקפת את פנימיותה של האישה, היא כבודה, עושרה ונכסיה הבלעדיים והייחודיים של האישה היהודית כבת מלך. לבושה הצנוע מקנה לה במשכנה שלה הפרטי מעמד של כוהנת גדולה, העונדת את אבני החושן. לא פחות. הצניעות היא פנינה. היא אבן יקרה. היא הנשק, הביטחון האישי שלה בבית, בלימודים ובעבודה. העיקר לנוע צנוע.
מצאי את המטמון
נשים מסורתיות נוהגות להתעטף בגלימה ולכסות את ראשן בכותל, בבית הכנסת בטקסים דתיים ובשעת קידוש, למרות שלא תמיד הן לבושות ככה. האם זוהי צביעות, חלילה, הן תוהות? התשובה היא ממש לא. נהפוך הוא. הכיסוי הוא הכי טבעי והכי אמיתי בשבילן. כי הצניעות היא מהות האישה ויופייה כבת מלך. הכיסוי הוא הגילוי של אישיותה, אופיה ופנימיותה העשירה, הנובע מאוצר נשמתה המלכותית הטהורה. כל השאר הוא השפעה של אופנות מערביות זרות, שאינן לרוח היהדות ומנוגדות למהותה הפנימית ואופיה של האישה הנסיכה.
זאת בדומה לסליחות ולתפילות של יהודים בימים הנוראים וביום הכיפורים, גם אם אינם מורגלים בכך כל ימות השנה, המעידות על כוח משיכתם היהודית למצוות שנגזרת מאוצר נשמתם האלוקית. כל המניעות מקורן בהשפעות חילוניות זרות. יהודי תמיד נשאר יהודי. לנצח.
ומה באשר לאימרה המפורסמת של רבי נחמן בנוסח: עדיפה שמחה מזויפת על עצב אמיתי? נכון, מדובר בטכניקה אימונית - התנהגותית מצויינת, שמקורה בתורתנו הקדושה, המבוססת על העיקרון ההתנהגותי, כי אחרי המעשים - ובמקרה שלנו אחרי החיוכים - נמשכים הלבבות. אולם האם יש שמחה מזויפת? לדעתי, התשובה היא שלילית. השמחה שמקורה באוצר הנשמה היהודית, היא הכי טבעית ואמיתית. הדיכאון והעצב, המונעים את השמחה, נעוצים בקליפות הנפש.
ולקינוח, זוכרים את אייזיק והאוצר המיתולוגי? אייזיק העני, שנסע בעקבות חלומו, בדרכים לא דרכים אל העיר פראג הרחוקה, כדי למצוא את האוצר המיוחל מתחת לגשר. בסופו של דבר, התברר לו שאת כל המסע המפרך הזה עבר רק כדי לגלות, שהאוצר נמצא בביתו(!) מתחת לתנור. זו הייתה יכולה להיות בדיחה עסיסית טובה, אלמלא היה מדובר בנו, בכל אחד ואחת מאיתנו.
אנו מחפשים את האושר כל כך רחוק, במחוזות רחוקים, בשעה שהוא נמצא כל כך קרוב, ממש מעל לאפינו, באוצר הנשמה שלנו. רק גלו ושילפו! הנשמה היא אוצר של שמחה, של מצוות ושל צניעות. המשימה המנצחת: מצא/י את המטמון והשתמש/י בו! בהצלחה!
