הארכת התמ"א 38 בשנה אחת, הזכירה לי את אגדת הילדים המפורסמת של הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן בגדי המלך החדשים, בה המלך צועד עירום ועריה במצעד חגיגי, כל הקהל מריע לכבודו ולכבוד בגדיו החדשים, עד שילד קטן זועק לפתע "המלך הוא עירום".
וזהו בדיוק, אבל בדיוק, מה שמקבלי ההחלטות בממשלה עשו לתמ"א 38. הם הלבישו אותה בבגדים וירטואליים, דוגמת מלבושיו של אותה מלך שחייטים ערמומיים "עבדו" עליו, יצרו אשליה אופטית שהנה, הנה, אנחנו מעניקים צ'אנס נוסף לתוכנית, אולם בפועל קברו אותה קבורת חמור, ממש לא קבורה מלכותית.
תראו לי כעת יזם אחד, אבל אחד, שירצה להתחיל בימים אלה תהליך של אישורים והיתרים לתמ"א 38, תהליך שלוקח בדרך כלל שנתיים שלוש לפחות, שעה שהוא יודע שכשיגיע לקו הגמר המיוחל, תוכנית זו כבר תשבק חיים? ובכלל, מה הטעם להאריך בעוד שנה תוכנית שממילא מתנדנדת על חבל התליה של מנהל התכנון כבר שלוש שנים, שלא לדבר על עיריות ורשויות מקומיות שממש לא חפצות ביקרה, זאת בלשון המעטה?
ומה בכלל היה הרעיון של השרה איילת שקד להכריז לא מכבר שישנה באמתחתה תוכנית חדשה להתחדשות עירונית, שעה שהיא עצמה הודתה שתוכנית זו עודנה לא ישימה ושצריך עוד כבר זמן, אולי שנה, אולי אף יותר, על-מנת ליישם אותה? ומי בכלל ערב לנו שגם תוכנית חדשה זו תתברר כפטה מורגנה וכולנו עוד נתגעגע לתמ"א 38 הוותיקה והטובה?
לפרוטוקול: תמ"א 38 לא הצליחה לא בגלל שאיננה תוכנית טובה. היא נולדה ב-2005 מתוך כוונה בהחלט טובה למגן מאות אלפי בניינים במדינת ישראל כנגד רעידות אדמה, לחזק אותם ולהתקין בהם ממ"דים. הרעיון היה משובח, אבל הביצוע כושל, בראש וראשונה משום שהממשלה הטילה אותו על 79 עיריות ו-255 רשויות מקומיות שהחליטו לאמץ מדיניות אחרת ופירשה את התוכנית כאוות נפשה והחליטה, לשבב או לחסד, אם היא בעד התוכנית עוד נגדה, מה שיצר עוד יותר בלבול בקרב היזמים והדיירים.
יתרה מכך: מלכתחילה התגלעו המוקשים אשר טרפדו את מינוף התוכנית. בראש וראשונה העובדה שהעיריות לא קיבלו מהמדינה תקציבים לתשתיות משלימות הנדרשות עקב תוספת הדירות החדשות, דוגמת מוסדות ציבור, שצ"פים, כבישים, מדרכות וכיוצא בזה תשתיות אין ספק שאם בעיה זו הייתה נפתרת, היינו כיום עומדים בפני הצלחה חסרת תקדים של תמ"א 38.
עד כה, במהלך 17 שנותיה, קודמו באמצעות התמ"א פחות מ-40 אלף דירות חדשות, זאת לעומת כ-200 אלף בקירוב בקשות להיתרים. הפער העצום והבלתי נתפס הזה, מספר את הסיפור כולו. לתמ"א היה ועודנו קיים פוטנציאל אל אכזב, אבל מימוש אותו פוטנציאל תלוי ועומד במימון אותן תשתיות חסרות.
והיו בעיות ידועות נוספות, דוגמת העדר רווחיות ליזמים, ובמיוחד בפריפריה, אבל לא רק בה, שלא לדבר על ביורוקרטיה מיותרת ושוחקת שהביאה חלק נכבד מהם להתייאש כבר בראשית הדרך, באמצעותה. וגם, כמובן, ההתנהלות השוחקת מול הדיירים הוותיקים, חלקם הגדול חושש ש"יסדרו" אותו, זאת בין היתר בשל העדר הסברה מספקת לגבי חשיבות התמ"א. וכך נולדו אותם מלבושים וירטואליים, בגדי המלך החדשים הזועקים לכולנו "המלך הוא עירום". לטעמי אין כלל צורך בהם, שעה שממילא כל ילד בכיתה ג' יודע שהתמ"א נועדה מראש לכישלון, בדיוק כמו אותו ילד קטן מתוך סיפור האגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן.
