כאשר הפרקליטות בוחנת העמדה לדין עליה לבחון שתי נקודות מרכזיות, האם יש סיכוי סביר להרשעה, והאם יש עניין לציבור בהעמדה לדין. ומה זה סביר? 10% 20% 50% 75%? והאם יש קשר בין שני המבחנים? האם ככל שהעניין לציבור גדול יותר כן סף הסבירות יורד? אם סיכוי סביר נמוך ועניין ציבורי גבוה מאזנים זה את זה?
לא טחנתי את כל הפסיקה בנושאים אלה אזכיר רק את הפסיקות אותן קיבצתי ממאמרו של יניב ואקי, סיכוי סביר להרשעה - סבירותו של סיכוי.
בעבר - סיכויי ההרשעה לא היוו משקל. ב-1983 השתנתה התמונה
בעבר סיכויי ההרשעה לא היוו משקל, היו ראיות לעבירה מעל לספק סביר, הגישו כתב אישום. בשנת 1983 בעניין בארי נקבע שיש לבחון לא רק את החוסן הראייתי אלא גם את סיכויי ההרשעה, אך לא נקבע שום קריטריון מידתי לגבי סיכוי זה.
1997 - ענין יהב - שינוי לכיוון מידה אך בלי מסמרות
ב 1997, בעניין יהב ובמעמד חמישה, ביצר בית המשפט העליון את עניין הסיכוי הסביר להרשעה, בית המשפט קבע שאת סיכויי ההרשעה יש לאזן עם סיכויי הזיכוי, אומנם לא נקבע סף באחוזים אך בפירוש פסיקה זו החמירה עם רשויות החוק בסף הנדרש להעמדה לדין, יש בפסיקה זו משום התאמה לשינויים הנורמטיביים הכלליים, החשיבות של כבוד האדם, ומתן ביטוי לכך שהחברה מעדיפה לא להגיש כתב אישום נגד חייב, מאשר להגיש כתב אישום נגד זכאי.
2008 - פרשת קצב 50% לא סופי
בשנת 2008 - פרשת קצב, גברו הקולות התומכים ב 50%, רוח הדברים נקבעה על 50% אך עדיין נותרה לתביעה הסמכות לשיקול דעת כאשר לטעמה יש לסטות מהסף הזה. יצוין עוד שמדובר בסף סובייקטיבי, אשר השגיאה בהערכתו גדולה יותר מאחוזים בודדים לכל כיוון.
סדר הבחינה
האם ככל שעולה העניין לציבור כן יורד סף הסיכוי להרשעה? האם יש כאן חוק בוזגלו ההפוך שסף הסיכוי לגבי ראש ממשלה בעניין שוחד די שיהיה בו 20%, ורף הסיכוי נגד החלבן השכונתי על הצצה לבתי השכנים חייב להיות לו 75%? הנושאים עלו גם בעניין קצב וגם בעניין חיים, הושמעו דעות לכאן ולכאן, אך הנושא לא היה חיוני להכרעה, ולכן לא נקבעו בו מסמרות.
וחזרה למציאות, עניין נתניהו
אצל בנימין נתניהו אין ספק שיש עניין לציבור. המדינה סברה (בניגוד לדעתי ולדעת רבים) שיש לה סיכוי סביר להרשעה, שאם לא כן לא הייתה מגישה כתב אישום. חלף זמן, מים זרמו בירדן, ואין חולק שהאירועים האחרונים בתיקי נתניהו, מקטינים משמעותית את סיכויי ההרשעה. הם לא מבטלים את סיכויי ההודעה, כי גם את חמורו של משיח יש סיכוי להרשיע באותם משפטים, יותר קטן מהסיכוי שנתניהו יורשע, אבל יש סיכוי.
והשאלה הנותרת היא האם כעת יש סיכוי סביר להרשעה, האם כעת סיכויי ההרשעה שווים פחות או יותר לסיכויי הזיכוי. אפילו מהקריאה המעודדת של היועצת המשפטית לממשלה אל הפרקליטות הכושלות לטעמי בתיק ניתן להבין שיש עדיין גבעול של קש הניתן להיאחז בו סעיף 184 לחסדה"פ, שוודאי אין בו שמץ שמצו של סיכוי סביר להרשעה.
האם היום היה מוגש כתב אישום
אילו היום הייתה אמורה להתקבל ההחלטה על כתב האישום בכל ההיבטים המתבססים על עדות פילבר, כלשונם, כאשר הפרקליטות מנועה לסדר את החיילים כרצונה בכל פעם שטענותיה מופרכות על-ידי ההגנה, ולאחר ההפרכה הספקטקולרית של ראיות התביעה, לאחר הטביעה של ראיות התביעה, האם הייתה הפרקליטות מגישה אותם מרכיבי כתב אישום? לדעתי לחלוטין לא. כיום אין כבר ספק שסיכויי ההרשעה בכל ההיבטים המסתמכים על שלמה פילבר הרבה פחות מסבירים וכשם לא היו נפתחים הליכים במצב הזה, אין להמשיך בהליכים במצב הזה, וכאשר שמים את האגו המרוסק ממילא בצד, אותם שיקולים בדיוק שמשפיעים על תחילת הליך סרק, אמורים להשפיע על המשכו של הליך סרק.
