כמה עסקנים חדשים ניסו למכור לציבור שהם מ"זן" שונה, שהם מייצגים אג'נדה חברתית: תבחרו בנו ולא תתחרטו! אנו נדאג לבוחרים ולא לעצמנו ולמקורבינו! אנו אנשי עקרונות ונמשיך בייצוג העקרונות כפי שהוצגו על ידנו במערכת הבחירות!
אני לא האמנתי לאיש מהם, גם מפני שבעברם לא היתה נאמנותם לעקרונות הצד החזק שלהם, אך ובעיקר מפני שידעתי מה כוחה של שררה וכבוד אצל מי שהצליח לנצל די והותר את הקופה, והדברים שמניעים אותו היום הם בעיקר שררה וכבוד, מאחר שכלכלית הוא כבר מסודר.
לצערי היו אנשי רוח אשר יצאו מגדרם וניסו לעשות נפשות ל"אנשי הבשורה" החדשה; לצערי העסקנים הוכיחו, כבר בראשית המו"מ האמיתי, שאין עקרונות, ואין חשיבות לבוחר שכבר בחר: העיקר זה מישרות למקורבים ושקט תעשייתי. הציבור – ימשיך לממן והנבחרים ימשיכו לחגוג על גבו; מה שהיה הוא שיהיה.
בחודשים האחרונים נוהלה המדינה על-ידי כעשרה שרים, וכאזרח לא חשתי בשום שינוי לרעה בהתנהלות הממשלה. אולי כדאי לנסות לעבור ל- 5 שרים ואז יתכן גם שנרגיש סוף-סוף שינוי לטובה...
ומה המסר של הקואליציונרים? – זול יותר לקיים 27 משרדי ממשלה, במקום לקיים בחירות כל שנתיים. אין שקר גדול מזה! תקציב הבחירות איננו גזירה משמיים. אותם פוליטיקאים המכהנים כחברי כנסת ושרים ומעמידים עצמם לבחירה מחדש, בונים את תקציב הבחירות על בסיס ההוצאה שנעשתה בבחירות הקודמות, הכוללת את כל החריגות הידועות. הם אינם מעיזים לשאול האם הציבור יכול לעמוד בהוצאה; אם מוצדק בכלל להטילה; אם אפשר לוותר על חלק גדול מהתעמולה היקרה, לאור הסקרים המראים שהיא משפיעה רק בשוליים... של השוליים.
תקציב המדינה אינו בנוי, ביסודו, בשיטה נכונה, האמורה לקבוע כי ההוצאות אינן יכולות לעלות על ההכנסות, ויש לקבוע בתוכן סדר עדיפות. ניתן להתווכח על סדרי העדיפויות וכל פוליטיקאי נושא בכליו סדרי עדיפויות בכפוף להשקפתו, אך קרוב לוודאי שכול משאל עם יעמיד את הביטחון, הבריאות והחינוך בראש סדר העדיפויות, ובטח לא את מימון המפלגות ואת משכורות אנשי הציבור ותנאי העסקתם.
אבל בעיניהם של רוב חברי הכנסת והשרים, דווקא אלה הן "הפרות הקדושות" אשר יש לפטמן ככל המתבקש מקצה הימין ועד קצה השמאל, ואילו כל היתר הוא בעל חשיבות משנית, שהרי אם איש הציבור לא יהיה מרוצה הוא יקים אופוזיציה במפלגתו וידאג כמיטב יכולתו להקדמת הבחירות, והללו הרי תעלינה יותר...
ולקראת הבחירות הבאות נבטיח כרגיל לציבור הממורמר חזור והבטח את כל הדברים שלא קיימנו בבחירות הקודמות. זה עבד, זה עובד וזה יעבוד עליו. עד מתי? עד שיגיעו מים עד נפש והציבור יקום על נבחריו מפזרי הבטחות השווא ויפסיק את החגיגה. אבל בינתיים הגיעו המים לרוב הציבור "רק" עד הסנטר ונדמה לרבים מדי שהם יצליחו להחזיק את הראש מעל המים עד שהממשלה החדשה תקיים את ההבטחות שפיזרו מרכיביה ערב הבחירות.
לדעתי, המאבק והמקור הכספי למימונו חייב להיות על חוקי יסוד, כדלקמן:
1. חוק יסוד – מספר השרים וסגני שרים – 10 שרים וסגני שר ולא יותר.
2. חוק יסוד – גובה הכנסת אדם מקופה ציבורית (הכוללת את משרדי הממשלה וכל גוף הנתמך מכספי ציבור ו/או נמצא בבעלות הציבור). לא יוכל אדם לקבל מקופה ציבורית שכר, לרבות גימלאות, העולה על שכרו של נשיא המדינה, ואילו שכר הנשיא לא יעלה על-פי 5 מהשכר הממוצע במשק.
3. חוק יסוד המחייב רופא, כנדרש משבועת הרופא, לתת טיפול רפואי לחולה לא על-פי "סל בריאות", אלא אך ורק לפי מצפונו המקצועי, לפי הידע שלו ולפי יכולת הטיפול להאריך חיים או להקל על סבלו של החולה. אסור לרופא להיות מוגבל במתן סעד רפואי בשום תנאי, ובוודאי לא לפי מעמד החולה. קופות החולים אינן רשאיות לגבות תשלום עבור תרופות, כיוון שהביטוח הוא למבוטח ולא למנגנון של הקופות, שהוא מנגנון מיותר.
4. חוק יסוד המעמיד את אחוז החסימה בבחירות לכנסת על כ- 20% .
למיטב הערכתי ככלכלן, ארבעת חוקי היסוד הנ"ל יתרמו תרומה משמעותית ביותר לטוהר המידות של השרים וחברי הכנסת, ובמקביל יחסכו תקציבים מיותרים המבוזבזים ביד רחבה על מנגנונים מנופחים ומשכורות עתק המשולמות כיום בגופים הנתמכים מכספי ציבור ו/או נמצאים בבעלות הציבור. בסכומים שייחסכו יהיה אפשר להשלים את סל התרופות ולשפר את מצבם של הגימלאים, ויהיה בכך הישג חברתי ראוי לשמו.
5. חוק יסוד האוסר על תיווך בעבודה והקובע כי עובד יכול להתקבל לעבודה רק באמצעות לשכת העבודה ובכפוף להסכמי העבודה הארציים בענף; חוק כזה יתרום יותר מאשר הגדלת שכר המינימום, שהטוענים להגדלתו אינם מעורים, כנראה, במשק הישראלי, בו נהוג, בענפים מסוימים, לא להצהיר על מלוא השכר במטרה לא לחשוף את ההכנסות האמיתיות של המעביד, ומדובר בלמעלה מ- 100,000 מועסקים במשק; חלק מהמשלמים פחות משכר המינימום הם חברות כוח האדם וחלק בענפים בהם לא ניתן לשלם שכר גבוה יותר מבלי לחסל את הענף.
6. חוק יסוד הקובע כי קיצבת הזיקנה המשתלמת או זו שתשולם תהא בגובה 70% מהשכר הממוצע במשק, לפורשים בגיל 65 לגבר ו- 80% מהנ"ל לפורשים בגיל 70, אבל הקיצבה תהיה חייבת במס הכנסה. חובת הביטוח הלאומי תהיה לנכות ממנה מס במקור למי שמצהיר כי הכנסה זו איננה הכנסתו היחידה. הניכוי יעשה בחלוקה כדלקמן: מי שמקבל בנוסף רק קיצבה מקרן פנסיה – יוכל להצהיר כי ביקש מקרן הפנסיה שתנכה מהסכום הכולל, ואישור שלה יעניק לו פטור מהניכוי על-ידי הביטוח הלאומי; מי שמתנהל לו תיק במס הכנסה, ימציא אישור לניכוי; מכול השאר ינוכו 35% מס על-ידי הביטוח הלאומי.
המימון של הקיצבאות הריאליות ייעשה מתוך החיוב במס, אשר יחזיר חלק מההוצאה, ומתוך החיסכון שיווצר מביטול המנגנון העוסק כיום בהגדלת הקיצבה למי שזו הכנסתו היחידה, שכן ההגדלה תתייתר ותשלום זה יבוטל.
למרות שהוצג מקור המימון, יש לזכור כי עבור הקיצבה שילם המבוטח למוסד לביטוח לאומי לאורך שנות עבודתו ואין ואסור שיהיה לתשלום זה קשר לתקציב המדינה!
עיגון הנושאים הנ"ל בחוקי יסוד הוא הדרך היחידה לטיפול נכון במצוקת הבריאות, בניצול המבוגרים והשלכתם לעת זיקנה, בריסון בזבוז כספי ציבור על משכורות עתק בגופים שצויינו לעיל, ולהקטנת הפער בין העשירונים. הפער איננו חייב להתבצע רק על-ידי הגדלת המינימום – הוא יכול להתבצע וראוי כי יתבצע גם על-ידי הקטנת המקסימום.
ביצוע אותם הנושאים שלא באמצעות חוקי-יסוד איננו מעשי, כיוון שניתן לעקוף אותם בחוקים הנשענים על רוב מזדמן.
