גם בהקשר לסיסמה "לא נשכח, לא נסלח" הרמטכ"ל אינו מפרגן לנו. המתנחלים עושים מעשה של "זילות השואה", התבטא באחד מארועי יום השואה: בכל הסוכות שלהם הם תלו את הסיסמה הזאת, ביחד עם תמונה של חיילי צה"ל מגרשים מתנחלים מבתיהם.
שוכח הרמטכ"ל, או אינו יודע, שהביטוי הזה הוכנס לשימוש דווקא על-ידי הציבור "הנאור" שגם הוא נמנה עמו, והוא נועד לייחס למתנחלים ולמחנה הימין בכללותו - את אשמת רצח רבין. לא היה לו כל קשר לשואה.
ובכ"ז, אם שבועתנו שלא לשכוח ולא לסלוח על פשע גירוש יהודים בארץ ישראל מזכירה לרמטכ"ל את השואה דווקא, אולי זה סימן שהמעשה מעיק על מצפונו, וזאת אולי משום שהוא כבר שקוע עד צוואר בהכנת הפשע הבא, המתוכנן לעלות עשרה מונים על הפשע הקודם.
מכל מקום, נרשום לפנינו שכאשר השמאל עשה ממטבע הלשון הזה קרניים לנגח בהם את הימין, דן חלוץ וחבריו שתקו. אז - לא נראו להם הדברים כ"זילות השואה".
כך או כך, הגיע הזמן להתעמת באמת ובתמים עם השאלה, האם השואה ולקחיה רלוונטיים לאסון הריסת ההתישבות היהודית בחבלי א"י ששוחררו במלחמת יש"ע. עובדה היא, שלרבים בעמנו הגירוש והעקירה דווקא כן הזכירו את השואה. היו שענדו מגיני דוד דמויי הכוכב ההוא, היו שהשתמשו בביטוי "יודנרט", ועוד ועוד.
אני אישית חושב, שזה חוסר טעם ואכן "זילות השואה" היא לענוד מגיני דוד המזכירים את מגן הדוד הצהוב מן הגטאות. מי שרצה לפגוע במגרשים היהודים ע"י השוואתם לנאצים, היטיב בעצם עם הנאצים הארורים בהשוותו אותם לממשלות ישראל שפשעו.
אך לא זו השאלה. פשיטא, שאפילו אלה שצעקו לחיילים ולשוטרים "נאצים", מעשה מגונה ביותר לכל הדעות - לא התכוונו למעשי הרצח של הנאצים ולא כיוונו לתורה הנאצית. השאלה היא אם יש פנים אחרות לשואה, שמהם אנחנו יכולים גם ללמוד לקחים, וגם מותר לנו לעשות כן.
מפני שבבוא ממשלה לעקור אוכלוסיה לאומית שלמה ממקומה - הגירוש, העקירה, השמדת היישובים, הובלת המגורשים - משחררים בכל צד, צד הרודפים וצד הנרדפים, דינמיקות פנימיות המזכירות את השואה. גם כשהטרנספורטים אינם נעשים ברכבת, כ"א באוטובוסים, והיעד הוא מאהל פליטים, מלון או קרווילה ולא מחנה השמדה.
השלטון והממסד מדברים על "הפקת לקחי השואה", והם הקימו לשם כך את "יד ושם" בעלות של עשרות מיליונים רבים. אולם הם קבעו להפקת הלקחים תחום מוכר, לקחים שהם "פוליטיקלי קורקט". מעבר לכך, היכן שהלקחים אינם נוחים למשטר, שם יש עליהם חרם, ואוי למי שיעז לקשור פשעים המבוצעים בידי ממשלה בישראל עם שואת יהודי אירופה.
כך מכתיב הציבור "הנאור" לנו, הנחשבים בעיניו חשוכים, לא רק מה לעשות, כ"א גם מה לחשוב. נגד הטרור הרעיוני הזה יש להתקומם, ולו גם במחיר ספיגת נזיפה מן הרמטכ"ל.
היכן מותר, ואף חייבים להפיק לקחי שואה? קחו את כוונת השלטונות לחסום בפני היישובים אילון מורה, איתמר, הר ברכה ויצהר את כביש 60 ע"י חווארה, ולנתקם כך מאריאל והמוצא למערב, ומגוש שילה ודרומה, לכיוון ירושלים. או קחו את המזימה לנתק ליישובים אבני חפץ, שבי שומרון ועינב את המוצא מערבה, לכיוון נתניה. זאת, כאשר כל היישובים האלה מיועדים ע"י אולמרט להריסה תחת שם ההסוואה - "התכנסות".
איך קוראים לבידודו של ציבור לפני שבאים להביא עליו אסון, ואחת היא אם הכוונה להשמדת בני אדם או "רק" להשמדת יישובים, מוסדות, מקדשי-מעט, קהילות, מירקמי חיים, תרבות וציוויליזציה וגם - הרס משפחות, הרס הילדות, הרס פרנסות?
לבידוד ולסגירה של ציבור המיועד לאסון, קוראים "גטואיזציה", והלקח הוא שלא לחכות, שלא להסתגל לגזירה הזאת ולא לומר "נעבור את זה", כ"א לעשות את המאבק מיד בשלבים הראשונים של המצור, כדי לשבש את התוכנית הזדונית מראשיתה. הרי יש לנו לקח ברור מן השואה.
והאם יוכלו אלף רמטכ"לים למנוע את האסוציאציה, את הקישור המחשבתי, בין השימוש בשמות-כיסוי-והסוואה בימים האפלים ההם, ואינני רוצה לנקוב בהם - הכל יודעים למה הכוונה - לשיטה המרושעת לקרוא לגירוש "הינתקות" או "התכנסות"?
מציקה לכם ההשוואה, אנשי זדון? אם כן, הימנעו מן המעשה. את הזעקה לא תשתיקו! היא תרדוף אתכם כל חייכם, וגם אחריכם היא תמשיך להדהד בתולדות ישראל עד עולם!
בהקשר לפרויקט הריסת ההתישבות היהודית ביש"ע נופלת פעמים רבות המילה "יודנרט", וגם כאן הבה ונסיר את הטאבו ונדבר, לפחות אל עצמנו - אמת. היה היו בשואה יהודים מכוערים, נבזים ואף שותפים לרוצחים, ששרתו את הנאצים מעבר למה שהכתיבו פחד המוות או יצר ההישרדות. על אלה איננו מדברים, כפי שאין מדברים על אלמנטים פליליים שיש בכל עם. אולם "מועצות היהודים" - היודנרטים - לא היו כאלה בהגדרה, אם כי נמצאו מהם בפועל שהפכו משת"פים לנאצים.
ראש היודנרט בוורשה, שהתאבד כאשר הטילו עליו להגיש רשימת מגורשים ראשונה, לא היה בוגד, כ"א גיבור וקדוש. הוא לא התנדב לעמוד בראש היודנרט, הנאצים הם שהטילו עליו את התפקיד, בכפייה. וכך היו יודנרטים רבים, שאנחנו גורמים להם עוול כאשר אנחנו משווים אותם לאנשים סוטים מקרבנו, המתנחלים המשתפים פעולה עם הגירוש ועם שלטונות הגירוש.
אולם מאחורי תיפקוד רוב היודנרטים עמד הגיון פעולה והתנהגות מסויים, שהוא רלוונטי ביותר גם בזמננו ובהקשר לאסון שנפל עלינו: הניסיון לפייס את הצורר, להרוויח זמן בכל מחיר, גם במחיר מילוי מיכסות המשלוחים, לשתף פעולה מתוך כוונה למזער את הנזקים ולהקל על הסבל, גם אם שיתוף הפעולה הזה שימן את גלגלי תוכנית ההשמדה. היתה פלוגתא בגטאות, האם לברוח או לשתף פעולה ולקוות, ש"הכלב או הפריץ" ימותו. להסתכן בלהרגיז את הכוח העויין, או שמא כבר אין מה להפסיד וסיכויי ההתקוממות טובים מסיכוני הפייסנות?
בפני שאלות כאלה ציבור המתנחלים עומד יום יום, האמת - הן כבר מפלגות את ציבורנו, ודי לחכימא.
בפולמוס הפנימי, האם הדרך של עמונה או דרך כפר מימון נכונות - מותר ללמוד מלקחי השואה, אף אם הכוח הישראלי במדים שחורים, היס"מ, אינו רוצח את הנפש ו"רק" מכה באלות על ראשים חשופים.
אני זוכר את ההכרזות הראשונות של שרון בדבר תוכנית "ההינתקות", וכיצד הרוב הגדול במחנה שלנו סרב להאמין ל"אריק שלנו" - שהוא מתכוון לדבריו באמת. שעשענו את עצמנו בהנחה ובתקווה שהוא משקר לצרכים טקטיים, סירבנו לקחת את דבריו "לא יישאר אף יהודי בכל חבל עזה" ברצינות. לו היינו אמונים על לקחי השואה, לא היינו נופלים בפח הזה שטמנו לעצמנו. היינו נוקטים כלל ברזל: כאשר מישהו מביע בכתב או בעל פה כוונות זדון להרע לך או לעמך - האמן לו! קח את הדברים כמו שהם, אל תתחכם, אל תתפלפל, ראה אותם כעובדה מוצקה ופעל - מיד. זה פירושו של הפסוק "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
היום, עם ישראל חייב לנהוג כך כלפי ההמן החדש מפרס, ולהבדיל - ציבור נאמני ארץ ישראל כלפי קווי היסוד המרושעים והנפשעים של ממשלת אולמרט.
והיו בשואה גם אשליות ממין אחר. בהונגריה חשבו היהודים אזרחי הונגריה, שבהם - להבדיל מן היהודים בעלי הנתינות הזרה - לא ייגעו. הם טעו, והחמיצו הזדמנויות להציל אחיות ואחים, וגם את עצמם. את פולין חילקו הנאצים למחוזות בעלי מעמד שונה. חלק סיפחו ל"רייך", שטחים אחרים נקראו "ממשל כללי". כל זה איפשר ליהודים לטפח אשליות - שם משמידים, כאן לא ייגעו. ביו"ש, ברוך השם, אין מדברים על השמדה, אך מבנה הבעייתיות דומה.
במועצה האזורית גוש עציון יש אזורים שיוכנסו לתוך הגדר, קוראים להם "גושי התישבות" ומבטיחים שבינתיים לא ייהרסו, ויש כפרים שכנים כמו כרמי צור או תקוע, שאולמרט דן אותם לכלייה. איך צריכה המועצה לנהוג במקרה כזה? והאם אריאל, המדמה לעצמה שהיא חוסה בתוך "שרוול" בטוח, צריכה לתת הכל להגנת יישובים קרובים מאד שמחוץ לשטח המוגן - כמו תפוח, רחלים עלי ושילה - או לשתף פעולה עם המהרסים ולהציל את עצמה בלבד?
אלף רמטכ"לים לא יכלאו את הרוח ולא ישתקו את המוח מלעשות אנלוגיות ולנסות להפיק לקחים ממין זה.
כי מה לעשות, המעבדה הבלבדית לשאלות קיומיות לעם היהודי היא השואה, וכל אימת שיהיה איום על יהודי או קהילה יהודית או יישוב יהודי באשר הם יהודים - תקפוצנה מאליהן האסוציאציות הללו. אם יודעים להשתמש בהן במידה, ותוך מודעות חדה להבדלים - למשל, שגם ממשלה ישראלית רשעה אינה נאצית, ויעדה אינו השמדה פיזית - לא רק זכות היא להפיק מלקחי השואה, להיפך - חובה היא וצו-חיים שהשאירו לנו אחיותינו ואחינו המעונים.
ואשר לסיסמת "לא נשכח ולא נסלח" שנתלתה בסוכות יו"ש, טועה הרמטכ"ל באומרו שמתחתה הופיעה תמונה של חיילי צה"ל מגרשים יהודים. הכרזה תלוייה עד היום בביתי. למעלה יש כתובת "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", ומתחתה - מימין "נווה דקלים בתפארתה" ומשמאל "נווה דקלים בחורבנה", ולמטה הכתובת: "לא נשכח ולא נסלח". מישהו, שיש לו כרזה כזאת במלאי, אולי יתנדב לשלוח אותה לרמטכ"ל?
וכדאי לשלוח לו גם את הדיסקט עם שמות כל היישובים שנהרסו והתבליט - דמוי קשת טיטוס - של קבוצת מתנחלים מגורשים נושאת על כתפיה מנורה שהורדה מאחד מבתי הכנסת. וגם בה חרות: "לא נשכח, ולא נסלח". וגם את התכשיט בצורת מגן דוד שפינתו התחתונה קטומה כדאי לשלוח לו, ואת הבולים שאני נוהג להדביק על כל מעטפה, סידרה אחת דמויית הקבוצה בשער טיטוס וסידרה שנייה עם תמונות בתי הכנסת עולים באש.
כי לא יועיל לכם, רודפי אחיכם. לא תכתיבו לנו מה לעשות, איך לדבר ומה לחשוב: פשע הגירוש יהיה אות קין על מצחיכם לעולם. לא נשכח ולא נסלח!
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
