לבקר את הנציב

גם גופים מבקרים צריכים להיות נתונים לביקורת מצד המערכת השופטת, המחוקקת וכלי התקשורת. מי שאינו מאמין כי גם בהם עלול לדבוק רבב, הינו נאיבי או משלה את עצמו. הימנעות של מבקר כלשהו מלבקר גופים מסוימים או עניינים מסוימים, עלולה לנבוע מנגיעות אישיות שאינן ממין העניין ושאר שיקולים זרים.

כך למשל, נציב קבילות חיילים (להלן: נקל"ח), שהדוח אותו הוא מציג נתפס בעיני רבים כקודש קודשים. למעשה, התמונה שונה לחלוטין, ומצריכה חשיבה מחודשת בנקודות הבאות:

א. נקל"ח קשור למשרד הביטחון, ומשרד הביטחון, כידוע, חי עם הצבא בסימביוזה. די היה לראות את הרמטכ"ל שאמור להיות בלתי-פוליטי מתלוצץ ומתרועע עם שר הביטחון היוצא והנכנס. הקשר בין גורם מקצועי לגורם פוליטי אמור להיות קשר ענייני וגם אם ישנה חברות של אמת בין השניים, אסור שתיראה בכל מסגרת ציבורית, וישתמע ממנה כאילו האישיות המקצועית מביעה תמיכה בממונה הפוליטית עליה.

ב. מניסיון עשיר עם מוסד נקל"ח זיהיתי לא אחת ניסיונות לטיוח תלונות חיילים. להצביע על הסיבות לכך איני יודע, אך רק אוכל לשער כמה סיבות, כגון: היות הנקל"ח איש צבא לשעבר שאינו מגיע מן המערכת האזרחית ועושה הנחות לצבא; ניסיונות של צה"ל שלא לאבד מפקדים "טובים", רק בגלל תלונה של חייל; עומס עבודה ועוד.

לא אחת מקבל נקל"ח את טענות המפקדים כעובדות מוגמרות, וזאת מבלי שטרח אפילו לקרוא את הפקודות בנושא, המתייחסות גם לעניינים מבצעיים חריגים אותם מציינים מפקדים בתשובות שהם מתרצים לנקל"ח. חיילים שהתלוננו וקיבלו תשובות מתחמקות מנקל"ח, פנו שוב לנציב לבקש הבהרות: "מה הקשר בין הקבילות שהיגשנו לתשובת הנציב", שאלו. בנקל"ח השיבו בחוסר סבלנות מופגן, כי זה מה שהוחלט וזהו. כל זאת מבלי לנמק להסביר.

כאשר שאלתי את משרד הביטחון האם ניתן לקבול את הנציב, התשובה היתה שלילית: בסעיף 558 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, נקבע כי "אין על נציב קבילות החיילים מרות בענייני מילוי תפקידו, זולת מרותו של הדין". במשרד הביטחון מתעקשים כי נקל"ח סוברני בהחלטותיו, ופטור מביקורת, אך ספק אם תשובה שכזו היתה מתקבלת בשיוויון-נפש מצד מוסד ממשלתי אחר.

ג. נציבות קבילות חיילים הינה מערכת מסורבלת ואינה משקפת כלל את המציאות בשטח. קשה לפנות לנציבות באופן טלפוני קשה, והדבר מתאפשר בשעות שבהן לחיילים (בעיקר קרביים) לא נוח לפנות. חיילים חוששים פן יבולע להם ממפקדיהם אם יתלוננו, ובסופו של דבר - כפי שקורה במקרים רבים - המפקד יפטר ללא עונש או בעונש קל. לחיילים אין אמון בנקל"ח, ורואים בו כחלק מן המערכת שנועדה לכסתח על כל העוולות שנעשות לחיילים בצה"ל, המתחילות במניעת שעות שינה כראוי, תורנויות בלתי שוויוניות, מניעת טיפולים רפואיים, עיתונים ודואר המגיעים באיחור ובאופן חלקי, עישון במתקנים ומשרדים צבאיים ועוד.

משך הזמן בין פניית החייל לתשובת הנציב ארוך מאוד, ובמשך כל אותו זמן החיילים סובלים. לא ניתן להגיש פנייה בעילום שם, כי הכל חייב להיות קשור לחייל המתלונן. כך גם לא יכול חייל לדווח על עוולות שאינן קשורות ישירות אליו ומתייחסות לרקב ושחיתות במערכת הצבאית.

ד. הסמכות הנתונה לנקל"ח אינה סמכות ענישתית, ואף לא סמכות ביקורת. הסמכות היא לטפל בעניינים הנוגעים במישרין לחייל הפונה. הביקורת בצה"ל היא ביקורת פנימית, שבוחרת להתעלם מעניינים רבים שאינם נוחים לה ואינם משרתים את ראשי המערכת. היא נוטה להתמקד בענייני ייעול בצבא מבחינה ביטחונית, וכמעט שאינה מתייחסת לרווחת וזכויות החיילים. המבקרים כמעט שאינם פונים לחיילים זוטרים ומקיימים מגעים עם הדרגים הגבוהים יותר. נקל"ח רק בא לכבות שריפות שמתחילות להתפשט מעבר למקובל. אין לו שיניים, ותופעות מהן הזהיר או התראות ששלח בעניין אי מילוי פקודות הצבא, הינן כקליפת השום, ויכולות להתרחש שוב ושוב באותה יחידה עד שיקום מישהו ושוב יקבול.

על שר הביטחון האזרחי, עמיר פרץ, לשדרג את מערכת הביקורת בצה"ל ולאפשר לסמכות אזרחית עצמאית לא רק לבקר, אלא גם לאפשר לה נקיטת סנקציות, תוך שהיא עומדת תמיד למבחן תחת עינו הפקוחה של הציבור והמערכת השלטונית. טוב תעשה הכנסת אם תעגן הכל בחקיקה, ותאפשר צבא נקי יותר, מוסרי יותר וממושמע יותר.