בין הפובליציסטים, יש את ההוא שזה מקצועו, ויש את הלחוץ, שדחוף לו להפיץ את משנתו, דעתו, ודאגתו - ללא תשלום. את הראשון מקובל לכנות "כלב שמירה" (או אמסטף), והוא עושה זאת כ"פרנסה", ואת השני ניתן לכנות "צ'יוואווה" שנובח כדי להשתחרר מלחץ. מבחינתו, הישיבה מול המקלדת, יותר אפקטיבית, ויותר זולה, מישיבה מול הפסיכולוג. אני "צ'יוואווה".
כעיקרון, עיקר עיסוקו של הפובליציסט מתמקד בשיגור דעתו, חזונו, עצותיו, רעיונותיו, וכו'. אין שיגור בלא מטרה. ברוב המקרים, המטרה היא - תודעת האזרחים, ובמקרים מסוימים, המסר מכוייל למטרה ספציפית. בדרך כלל לפוליטיקאי שהשפעתו על חיינו רבה.
הפוליטיקאים רגישים למה שכותבים עליהם. אלא שרגישותם נתונה לשורות שכתבו ה"אמסטפים", אלה המגיחים מה"מלונות" היוקרתיות: "ידיעות", "מעריב", "הארץ".
ה"צ'יוואוות", שהם כלבי רחוב, כחגבים יחשבו בעיניהם. נביחת הצ'יוואוות אגב, שימשה השראה לקלישאה: "הכלבים נובחים, והשיירה עוברת".
עוצמתו, השפעתו והמוניטין של האמסטף, אין להם קשר לאיכות כתיבתו, תבונתו, עצותיו, חזונו, ראייתו את המציאות, וחדות מסריו. במדינתנו הבולשביקית, המצב בדרך כלל הפוך. הסיבה: רוב האמסטפים מתנהלים כקומונה.
עקב פגם גנטי שמקורו בברית-המועצות, לוקים כלבי השמירה בישראל בסכיזופרניה קשה. יש בהם גנים של כלבי ציד, וגנים של כלבי שעשועים. מבט קצר על יריבים אידיאולוגיים (ביבי, ליברמן), מסתיים בנעיצת שיניים, ופוליטיקאים מהמחנה הנכון (שרון/אולמרט), יראו את זנבם הרוטט.
כתוצאה מקומבינה היסטורית בינם לבין השלטון, נהנים כלבי השמירה ממונופול על הפצת הקלון בחברה. ירצו, יבאישו את ריחו של מי שאינם חפצים ביקרו. ירצו, יאדירו את שמו של פושע/מושחת. כמובן, שיעשו זאת במסגרת עסקה: מימוש האידיאולוגיה שלהם, תמורת שירותי יחצנות. המונופול על הפצת הקלון, מהווה את מקור עוצמתם.
הפובליציסט המקצועי, זה הקרוי "כלב שמירה", אינו בר ענישה. מאחר שכך, הוא יכול להפיץ את מסריו ללא חשש. הטעות, אינה צורבת בבשרו, ואין בכוחה להציף אותו במבוכה. הסידור המעוות הזה, הוא תוצאה של המונופול שיש לקומונה על הפצת הקלון.
מאחר שאין עליהם מורא, האמסטפים לא יתביישו להקפיא את האמת בפריזר. ואם יתעורר הצורך להשתמש בה, יכניסו אותה למיקרו, יפשירו, ישתמשו, ויקפיאו חזרה. דוגמא: ראש הממשלה לשעבר, הרודן אריאל שרון, הוא אדם מושחת!! זאת האמת. הם אמרו אותה שלושים שנה. בשנתיים האחרונות, בגין בגידתו במצביעיו, הם הכניסו את האמת הזו לפריזר. מאז אסור להגיד אותה. מי שיעז, עדיף לו, שלא יחזור בסוף היום לקומונה ברחוב קפלן.
במדינה שבה כלבי השמירה הפכו כלבי חצר, אני גאה להיות צ'יוואווה. הנה אני אומר: הרודן אריאל שרון ומחליפו אהוד אולמרט, מנהיגים מושחתים! גם אם תסקלוני באבנים, זאת האמת. אין אף אחד ממעריציהם שיכול לסתור את הקביעה הזו, מבלי להתבזות. וגם אם כחגב אני בעיניהם, אין לי ספק, שיגיע היום, והכלימה תציף את פניהם
