בית משפט לתביעות קטנות קבע (יום ד',12.3.08) כי תמונת קלף "תפילה לשלום חיילי צה"ל" ועליה תמונה של חייל וילד כשפניהם אל הכותל, היא הפרת זכויות יוצרים. השופט אברהם טננבוים חייב את המפר, בעל עסק למזכרות, דני אלחייני בסכום המקסימלי שניתן לחייבו במסגרת בית משפט לתביעות קטנות - 17,800 שקלים.
אלי זריני, בעל חנות בירושלים, צילם לפני כעשר שנים את שני בניו ליד הכותל. בתמונה נראה בנו החייל ולידו אחיו הקטן כשפניהם אל הכותל. את התמונה הפך זריני לפוסטר הנמכר בכל רחבי העולם בסכום של 28$. זריני טען בתביעה כי במאי 2007 הבחין "במעין תמונת-קלף 'תפילה לשלום חיילי צה"ל', הנמכרת בחנויות בירושלים, ועליה מצויר חייל על-רקע אבני הכותל. במבט חטוף ניתן לראות כי תמונת-הקלף היא 'בעלת דמיון רב' לצילום המופיע בפוסטר. בתחתית תמונת-הקלף נכתב באותיות קטנות כי 'כל הזכויות למילות השיר ולציור שמורות לדני אלחייני, פ"ת, 1980".
לטענת זריני, תמונת הקלף מבוססת על ציור שנעשה בעקבות הפוסטר וכי "הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בתנוחת החייל וגודלו, קפלי המדים, הידיים בכיסים, צורת הנחת הכומתה, מיקום החייל ביחס לאבני הכותל, דרך נשיאת הרובה וכיו"ב". עוד טען " הציור בתמונת-הקלף מועתק מן הפוסטר".
מנגד אלחייני, הנתבע, טען כי "הוא עוסק שנים רבות בהפקות של מזכרות לתיירים. בין השאר, נוהג הוא להפיק ציורים על קלף אשר אותם הוא מוכר בדוכנים שונים. במסגרת זאת הוא נוהג לרכוש מפעם לפעם ציורים מציירים שונים בתמורה לסכום של 100 דולר. זאת כמובן כאשר הללו מוכרים לו את מלוא זכויותיהם בציור. כך עשה גם עשה במקרה שלפנינו, ורכש את התמונה בתום לב. אך לרוע המזל אין הוא יכול להביא את הצייר המקורי. לטענתו, רכש את ציור השמן מצייר לא ידוע, עולה חדש מחבר העמים, אשר אין הוא יודע את שמו ואין לו כל דרך לאתרו. לטענתו, לא ידע ואף לא הייתה לו כל סיבה לחשוד כי הציור מועתק מהפוסטר שהופק על-ידי התובע".
עוד הוסיף כי משהתבררה לו "הבעיה" הוא נכון לשלם "סכום מה" לזריני "אם בדרך כלל משלמים מאה דולר לצייר, היה מוכן לשלם יותר, ואפילו אולי פי חמישה. אולם לטענתו דרישות זריני עולים כידי סחיטה ולזאת איננו מוכן להסכים".
כאמור בית המשפט חייב את המפר בתשלום המקסימלי על ההפרה. השופט דחה את טענת אלחייני כי "אין הוא יודע כל פרט מזהה, לרבות שמו ו/או כתובתו ו/או דרך לאיתורו, של הצייר ממנו לטענתו רכש את הציור והזכויות בו. טענה זו כי קנה ציור בעלמא מאדם שאיננו מכירו, תמוהה בעיני ולא אוסיף בכך. הנתבע העיד על עצמו כמי שעוסק בתחום שנים רבות. דווקא לכן מוטלת עליו החובה לבדוק ולוודא כראוי כי הציורים אותם הוא רוכש אינם פוגעים בזכויות יוצרים של אחרים. במיוחד כאשר איננו מכיר את הצייר. חובה זו של הנתבע מקבלת משנה תוקף כאשר הוא כותב בתחתית התמונת-הקלף כי 'כל הזכויות למילות השיר ולציור שמורות לדני אלחייני, פ"ת, 1980'. כיצד מהין הוא לקבוע כי הזכויות בציור שמורות לו? אשר על כן אני קובע כי לא עומדת לנתבע כל הגנה שהיא".
השופט ציין כי אין בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות להורות על השמדת העותקים, "אולם מן הראוי הוא שהנתבע יוודא כי לא יימכרו העתקים נוספים של תמונת-הקלף, שכן כל מכירת העתק נוסף כמוה כהפרה נוספת המחייבת את הנתבע בפיצוי מחודש לתובע. לפנים משורת הדין אני קובע כי אם תוך שישים יום מהיום יסלק הנתבע את כל תמונות הקלף מהחנויות, לא תחשב הצגתן עד אז כהפרה".
עוד כתב השופט כי בחוק החדש רשאי בית המשפט לפסוק לתובע פיצויים ללא הוכחת נזק בשיעור של עד 100,000 שקלים, "זאת בניגוד לחוק הישן שבו הוגבל הסכום לעשרים אלף שקלים. אומנם החוק החדש איננו חל על המקרה שלפנינו עדיין, אך הוא מראה את כוונת המחוקק להחמיר אם אלו הפוגעים בזכות היוצרים של אחרים. החוק החדש גם נתן מספר רכיבים שבהם יכול בית המשפט להתחשב במקרה של פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק, וביניהם היקף ההפרה, חומרתה, הנזק הממשי שנגרם לתובע, הרווח שצמח לנתבע, תום לבו של הנתבע ועוד...יצויין שרכיבים אלו אינם ייחודיים ובית המשפט יכול גם להתחשב בשיקולים אחרים".
לדברי השופט יש לראות בחומרה את העובדה שמדובר "בהעתקה ברורה ומפורשת מבעל זכויות המתפרנס מכך. קרי, כל פרנסתו של התובע היא מפוסטרים שונים, ואם לא יוכל להגן על זכויות אלו, ישאר חסר כל". בנוסף, "אין מנוס מהרתעת הרבים במקרים כגון אלו. תקופתנו מתאפיינת בכך שהקניין הרוחני הוא הקניין האמיתי והיחיד לעיתים של רבים. אחד התחומים שבו מבורכת ישראל קשור ליכולת ליזום, לפתח, ולהמציא פטנטים ורעיונות ייחודים. אי הגנה על קנינים אלו פוגעת לא רק בבעליהם הפרטי אלא בציבור כולו. אשר לכן, מן הראוי לפסוק את הסכום המקסימלי האפשרי. מכל אלה עולה כי מן הראוי לפסוק לתובע את מלוא הסכום... אני פוסק לתובע סכום של 17,800 שקלים שישולם לו תוך 30 יום מהיום...אין צו להשמדת תמונות-הקלף הנותרות אך הנתבע מוזהר כי המשך מכירתן, הצגתן, ועצם הופעתן בשוק, בעוד שישים יום מהיום משמעותו הפרה חדשה עליה יכול התובע לתובעו מחדש".