בית המשפט העליון דחה ערעור שהוגש בבקשה לפסול את שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ג'ורג' קרא, בעקבות דברים שאמר השופט קרא, לפיהם "אני כבית משפט, אתחשבן איתו [עם הנאשם, ג.א.] בהכרעת הדין על צורת הגנה זו".
בפסק הדין שניתן ביום 2.1.01 על-ידי נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, נדחה ערעורו של הנאשם זורב ג'ינג' חשוילי, באמצעות עו"ד ירון דוד, על החלטת השופט המחוזי ג'ורג' קרא שלא לפסול את עצמו מלדון בכתב אישום שנדון בפניו. את המדינה ייצגה בהליך זה עו"ד אורלי מור-אל.
המערער, זורב ג'ינג'חשוילי, הואשם בביצוע ארבע מעשי שוד, ואף הודה בחקירתו בביצוע העבירות. במסגרת משפט זוטא לבירור קבילות הודאותיו של המערער, פנה השופט קרא לעו"ד ירון דוד בבקשה לסיים את החקירה מאחר וזו לא התקדמה. עו"ד דוד התבטא בתגובה, שבית המשפט רשאי לעשות כרצונו. מפרוטוקול הדיון עולה, כי השופט קרא הגיב: "אני לא אתן לו את התענוג הזה, שתהיה לו עילה לערעור. הוא ימשיך לייסר את העדים בשוטים ובעקרבים ואני כבית משפט אתחשבן איתו בהכרעת הדין על צורת הגנה זו".
נוכח התבטאותו של השופט, שנראתה לנאשם ולבא-כוחו חריגה ומדאיגה, ביקש עו"ד דוד מהשופט קרא לפסול עצמו. השופט קרא סירב, באמרו שהערה זו היא הערה לגיטימית לגבי אופן ניהול הגנה, ומכאן הערעור.
בערעור לבית המשפט העליון טען עו"ד דוד שהתבטאות כמו זו של השופט קרא מהווה עילה לפסילתו, בין אם הכוונה להתחשבנות עם בא כוח הנאשם ובין אם התכוון לנאשם עצמו. התבטאות שכזו מונעת מבא-כוח הנאשם להגן עליו כראוי, בשל חשש מתגובת בית המשפט. לגישתו, אם התכוון השופט קרא להתחשבן עם הנאשם בהכרעת הדין, הרי שקל וחומר שעליו לפסול עצמו, שכן גישה כזו גורמת לאבדן האמונה אצל הנאשם כי יזכה למשפט הוגן וצודק.
הנשיא אהרן ברק דחה את הערעור, אך למעשה העיר לשופט קרא על התנהגותו.
בצטטו פסקי דין קודמים קבע הנשיא ברק, כי על שופט לנהוג בריסון ובאיפוק, ולהימנע מהערות מיותרות, או כאלה שאינן במקומן. אסור לשופט לפתוח פתח להיווצרות רושם מוטעה שדעתו נעולה וכאילו כבר נחרצה, בטרם תמו ההליכים. כתב ברק: "על שופט לנהוג בריסון ובאיפוק, להימנע מהערות מיותרות ומהערותש אינן במקומן. השופט מגבש את דעתו עם תום ההליכים ולא לפניהם, וחלילה לו מלפתוח פתח להיווצרותו של הרושם המוטעה שמא כבר כלה ונחרצה עמו להגיע למסקנה פלונית. גם כאשר השופט מבקש להחליט ולנווט את הדיון בצורה עניינית ונמרצת, אין בדרך כלל צורך בפרשנויות ובהערות לוואי, וככל שהריסון בכגון דא יהיה רב יותר, תגבר גם מראית פני הצדק. השופט יזכה להערכה ולכבוד רבים יותר ותחושתם של בעלי הדין תהיה טובה יותר".
ע"פ 9028/00 גי'נג'חשווילי זורב נ' מדינת ישראל [טרם פורסם]
