מני שלום תבע את המועצה הדתית רמת השרון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לאחר שלדבריו, חתם, תחת איומים על הסכם פשרה עמה שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין לעבודה ללא ידיעתו. בכתב תביעה שהוגש שנה וחצי לאחר חתימת ההסכם, טען שלום שבחודש ינואר 2005, חתמו הצדדים על הסכם שהסדיר תשלומי הפנסיה ומענק פרישה. שלום יוצג על-ידי עו"ד ולדבריו, הלה איים עליו בתוקף לחתום על ההסכם והוא היה מבולבל ולא הבין על מה חתם. כמו כן שעורך דינו לא עדכן אותו במשך חודשים שהסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין, והדבר נודע לו כשהתבקש לחתום על מסמכי הוצל"פ. שלום הוסיף שסבל מטשטוש עקב מחלותיו הרבות והסכם הפשרה לא כלל פיצויי הלנה שניתנו על-ידי הנתבעת כשוחד לעורך דינו.
הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה וטענה שהצדדים הגיעו להסכם פשרה שהיה מקובל על התובע וקיבל תוקף של פסק דין. כמו כן שבהסכם לא נפלו פגמים ואין סיבה לבטלו והאשמותיו של התובע חסרות שחר. עוה"ד העיד בפני בית הדין ודחה על הסף את האשמות נגדו שלדבריו, לא היו ולא נבראו.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר דחתה השופטת רות נטע ונציגי הציבור ברוך אייזנברג ודן זלינגר את התביעה. בית הדין שמע את עדויות הצדדים ולא שוכנע בנכונות טענותיו של התובע והביע תרעומת על התנהלותו: "בית הדין מסתייג מהקלות הבלתי נסבלת שבה הטיח התובע רפש בעו"ד ובנתבעת וזאת על יסוד הנחות בלתי מבוססות".
בית הדין קבע שעוה"ד לא איים על התובע והסכם הפשרה נחתם בידיעתו המלאה ובהסכמתו. "לא מצאנו מקום לפקפק בנכונות גרסתו של העו"ד שהעיד בפנינו כי שוחח עם התובע על תוכן הצעת הפשרה לפני שנחתם וכי התובע הביע את הסכמתו. אנו מקבלים את דבריו של עוה"ד לפיו התובע פנה אליו לאחר מתן פסק הדין וביקש שלא לפתוח בהליכי הוצל"פ מאחר והוא מבקש לבטל את פסק הדין. לא מצאנו מקום לפקפק בנכונות גרסתו של עוה"ד ואנו דוחים מכל וכול את טענות התובע בעניין זה, אשר עדיף היה שלא היו נטענות כלל". בית הדין הבהיר שטענות נגד הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין לאחר שבית דין קבע שהוא ראוי ואישר אותו, יתקבלו בנסיבות חריגות. התובע לא הצביע על פגמים שנפלו ברצונו ובהליכי החתימה וטענותיו היו בלתי סבירות והופרכו.
"התובע לא הציג בפני בית הדין מסמכים רפואיים המלמדים על קשר אפשרי בין הליקויים הפיזיים מהם סבל לטענתו, לבין הפגם הנטען בגמירות דעתו עובר לחתימה על הסכם הפשרה. ככל שסבר כי מצבו הפיזי או לחץ שהיה נתון בו פוגם ברצונו ובגמירות דעתו, הרי שהיתה פתוחה בפניו הדרך לציין זאת בפני בית הדין ולבקש את סיוע בית הדין. אין זה סביר שהתובע שכה מיטיב לעמוד על זכויותיו בהגשת בקשות לבית הדין לא ידע, לא ראה, לא שמע ולא היה מודע שחתם על הסכם פשרה בבית הדין". על התובע לא הוטלו הוצאות לאור מצבו הבריאותי והעובדה שהוא פנסיונר.
