בתום עשר שנות משפט, גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב (יום ד', 2.4.08) את עונשם של המורשעים ב"פרשת עציוני", אריה עציוני, שמואל שמעוני, בנימין גולדרינג ואבנר גלעד. מדובר בפרשת שוחד משנת 1995 במהלכה שיחד עציוני, אז הבעלים של שתי חנויות למוצרי הרווחה ושי לחגים - נחם ועציוני, בכירים בחברות ציבוריות, לצורך "קידום עסקיו".
עציוני הורשע במתן שוחד, והיום נגזרו עליו שנה וחצי מאסר בפועל וקנס של 50 אלף שקלים. שנה נגזרה על שלושת הבכירים שהורשעו, קנין בכיר לשעבר בחברת אל-על שמואל שמעוני, חבר הוועד הארצי בבזק לשעבר בנימין גולדרינג, חבר לשעבר בוועד עובדי בנק הפועלים אבנר גלעד. כמו כן הושתו עליהם קנסות.
בהחלטה, כתב השופט ג'ורג' קרא כי עציוני פעל כ"שיטה" לקדם את עסקיו באמצעות מתן שוחד לבכירים במוסדות, והללו גמלו לו בקידום המכירות. "בהעמדה לדין וההליך המשפטי שילמו הנאשמים מחיר יקר מאוד הן בשמם הטוב והן בהתדרדרות במצבם הכלכלי, הנפשי והבריאותי שלהם ושל בני זוגם, כאשר יש באמור כדי להוות ענישה מכבידה כשלעצמה גם מבלי שבית המשפט יוסיף עליה ענישה של ממש מאחורי סורג ובריח. החשוב מכל, ענישתם לא תשרת כל מטרה שהיא שכן הנאשמים שהיו אנשים נעדרי עבר פלילי לא שבו והסתבכו בכל דבר עבירה לאורך התקופה הארוכה שחלפה ומכאן שאין כל צורך להרתיעם בענישה מחמירה".
משקרסו עסקיו של עציוני, כתב השופט, בעקבות התפוצצות הפרשה "קרסו עימם גם חייו הפרטיים, חייו וחיי אשתו. מאדם שהיה רגיל לפרנס ולהתפרנס בכבוד, הפך בעצמו לנזקק. לצורך הפרנסה הרחיק נדוד הוא ואשתו לארץ ניכר, פולין, שם הוא מתקיים בדוחק". מאידך-גיסא, מדובר במי שהיה "החוטא והמחטיא" נותן השוחד "שהורשע בשלוש עבירות של מתן שוחד כאשר עניין מתן השוחד היה ל'שיטה' שבה נקט על-מנת לקדם את עסקיו...עציוני ידע כי הוא עובר עבירה וכי במעשיו יש משום השחתת מידות מעצם היותו תלמיד חכם אך נראה כי תאוותו להצליח בעסקיו ורצונו להמשיך ולקיים את עסקיו המשגשגים גרמו לו לשלם מחיר יקר תרתי משמע".
כאמור, עציוני נשלח לשנה וחצי מאסר וחוייב בתשלום קנס של 50 אלף שקלים. על שלושת המשוחדים, שמואל שמעוני, בנימין גולדרינג ואבנר גלעד נגזרו שנה בפועל וכן קנסות. השופט הוסיף כי לא מצא לנכון לעשות אבחנה בעונשי המאסר שהוטלו על מקבלי השוחד שמעורבים בפרשה, שכן "ההתנהגות המושחתת, מושחתת היא ברמה הערכית העקרונית. גובה סכומי השוחד שקיבלו עובדי ציבור כאן לא צריך לשמש אינדיקציה לאורכה של תקופת המאסר שתוטל עליה, משלטעמי, אין הדבר משנה 'תג המחיר' שבו 'מכרו' איש-איש את יושרתו".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
