קצב הליכתה של אישה מבוגרת עשוי לעזור ולנבא את הסיכון שלה לסבול משבץ, מעל ומעבר לגורמי הסיכון הרגילים. אלו ממצאי מחקר חדש.
חוקרים גילו, כי בקרב 13,000 נשים לאחר גיל המעבר, אלו עם קצב ההליכה האיטי ביותר, היו בסיכוי גבוה ב-69% לסבול משבץ בחמש השנים שלאחר-מכן לעומת נשים עם קצב הליכה מהיר יותר.
גם כאשר החוקרים הוציאו מהמחקר נשים עם מצבים בריאותיים שעלולים להאט את קצב הליכתן, הסיכון הגבוה יותר לשבץ נשאר. גורמי סיכון רגילים וידועים לשבץ, כמו: סוכרת, לחץ דם גבוה ועישון, לא הסבירו את הקשר בין קצב הליכה לשבץ.
החוקרים - מהקולג' לרפואה על-שם אלברט איינשטיין בניו-יורק, כתבו כי "קצב הליכה איטי הוא סמן לשבץ איסכמי ללא תלות בגורמי סיכון אחרים לשבץ".
שבץ איסכמי הוא שבץ הנגרם מחסימה של כלי דם המספקים דם למוח, הגורמת להרעבה של רקמות המוח מחמצן. זהו אחד מסוגי השבץ השכיחים ביותר.
המחקר, שפורסם בעיתון הרפואי "Stroke" מבוסס על נתונים מ"יוזמה לבריאות נשים" (WHI) - מחקר ממשלתי גדול בארה"ב שהחל לעקוב אחר יותר מ-160,000 נשים לאחר גיל המעבר, בגילאים 50 עד 79, בתחילת שנות ה-90.
צוות החוקרים התמקד ב-13,048 נשים שלא היו עם היסטוריה של שבץ כשנכנסו למחקר. כל הנשים עברו בדיקה למהירות קצב הליכה שמדדה את משך הזמן הנדרש להן כדי ללכת שישה מטרים.
החוקרים גילו, כי שליש מהנשים עם קצב ההליכה האיטי ביותר היו בסבירות גבוהה ב-69% לסבול משבץ במהלך תקופת המחקר, לעומת השליש של הנשים עם קצב ההליכה המהיר ביותר.
קצב הליכה משקף בצורה טובה את התפקוד הפיסי הכללי של אנשים כשהם מזדקנים, אך קצב הליכה איטי עשוי להיות גם רמז לחוסר תפקוד 'עדין' ותת קליני במוח.
ייתכן ולאנשים מבוגרים בריאים שקצב הליכתם איטי ישנם, לדוגמא, אזורים קטנים של נזק ברקמות המוח, היכן שזרימת הדם נפגעה - אך לא בצורה חמורה מספיק כדי לגרום לתסמינים ברורים של שבץ.
במחקר הנוכחי, אלו שהלכו בקצב האיטי ביותר, צעדו במהירות של 1.06 מטר לשניה או פחות, בעוד שהמהירים הלכו בקצב של לפחות 1.25 מטרים לשניה. נקודות קצב אלו היו שרירויות, ציינו החוקרים והדגישו את הצורך במחקר נוסף שיקבע את הקצב המנבא את הסיכון לשבץ בצורה הטובה ביותר.
