אנשים רבים ברחבי העולם עוקבים בעניין אחר מה שקורה באמריקה הלטינית. לאורך השנים האחרונות עלו לשלטון ממשלות עממיות יותר, ממשלות שקראו תיגר על המשטר המסורתי, הכנוע והמתרפס ביחסיו עם ארה"ב.
לולה דה סילבה נבחר לנשיא בברזיל, נסטור קירשנר בארגנטינה ובחודשים האחרונים, שתי מערכות בחירות כיכבו בחדשות. בינואר השנה, מנהיג האיכרים האינדיאני, אבו מוראלס, נבחר לנשיא בוליביה. ובמרס, הגברת בצ'לט נבחרה לנשיאת צ'ילה.
נראה גם כי בבחירות המתקרבות בפרו, המועמד האנטי-ממסדי הומלה סוגר את הפער מול יריבו הימני. ובמקסיקו, הבחירות מתקרבות ביולי ומועמד המפלגה הדמוקרטית-מהפכנית, מנואל אובראדור, מסתמן כמועמד חזק מאוד.
הרקע לכל המגמות האלו היו הבחירות לנשיאות ונצואלה בהן נבחר הוגו צ'אבז ובאמתחתו הבטחות לסיום השליטה האמריקנית באזור. ממשלות אלו שונות מאוד מהממשלות השמרניות הקודמות שנתמכו מסיבית ע"י ארה"ב וקידמו את המדיניות הניאו-ליברלית וה'שינויים המבניים' בכלכלה המקומית, מבית היוצר של קרן המטבע העולמית, שפגעו קשות בהמוני הפועלים והעניים באמריקה הלטינית כולה.
בחירות בעקבות מאבקים המוניים
העובדה שאבו מוראלס של בוליביה הוא הנשיא הראשון ממוצא אינדיאני, במדינה שבה לפחות 55% מהאוכלוסיה הם אינדיאנים, אינה דבר פעוט. זהו ללא ספק ניצחון דמוקרטי לרוב האינדיאני, שהינו הסקטור המנוצל והעני ביותר באוכלוסיה ומושא לגזענות רבה. ניצחונו של מוראלס הוא ניצחונם של המוני האינדיאנים, ובחירתו היא פסגת המאבקים, ההפגנות המוניות וצעדות ענק במדינה.
בתחילה פרצו בבוליביה 'מלחמות המים' בשנת 2000. המוני אינדיאנים מאחד המחוזות העניים ביותר בבוליביה התקוממו נגד מחירי המים הגבוהים, שגובה מהם התאגיד האמריקני 'בכטל'. התאגיד קיבל (בסבסוד) מממשלת בוליביה שנה לפניקודם לכן את חוזה ההפרטה לאספקת מים באזור לחצי מיליון תושבים. מיד לאחר קבלת הזיכיון הכפילה ושילשה 'בכטל' את תעריפי המים.
לאחר מכן, סדרה של הפגנות שהתחילו ב- 2003 והמשיכו עד 2005 התמקדו בתוכניות הממשלה להפריט את תעשיית הגז הטבעי של המדינה. לבוליביה עתודות גז טבעי השניות בגודלן באמריקה הלטינית אחרי ונצואלה. שני נשיאים הופלו בשל ההפגנות האלו. במהלך המחאות, קמו ארגונים עממיים וצברו כוח, בהם איגודים וקונפדרציות של חקלאים ופועלים. מוראלס עומד בראש התנועה לסוציאליזם והוא מייצג את מגדלי הקוקה הכפריים ובן למשפחה כזו. בתחילה מוראלס היה מתון בפעולותיו, אך הוא הקצין שמאלה בתגובה למיליטנטיות ההמונים.
מאז שנכנס לתפקידו כנשיא, הוא התחייב לערוך שיפוץ יסודי בחוקת המדינה והלאים את תעשיות הגז ואף הזמין משלחת של 24 מומחים קובניים לאוריינות, שהגיעו לעזור להרכיב תוכנית לאוריינות ההמונים.
קריאת תיגר של ההמונים
שתי מגמות שולטות באמריקה הלטינית של היום. מגמה אחת היא נצחונות דרך בחירות דמוקרטיות, נצחונות שנותנים לתנועות עממיות מרחב להתארגן ולקרוא תיגר על היחסים המנצלים עם המערב והאליטות שהגדירו את החברות לאורך היבשת במשך עשורים.
ונצואלה היא הקוטב העיקרי של המגמה הזו. נצחונו של צ'אבז היה תוצאה של השאיפות והתקוות שהוא החדיר לאוכלוסיה הסובלת בארצו, תוך כדי הפעולה הצבאית שהוא ארגן נגד הנשיא השנוא הקודם, קרלוס פרז.
מצד שני נצחונה של באצאלט בצ'ילה גם הוא מאוד סימבולי, אך לא הגיע מתוך התקוממות ההמונים. היא האישה הראשונה שנבחרה לנשיאה באמריקה הלטינית. אך בחירתה של בצ'לט אינה שבירת הממסד הישן.
בצ'לט עומדת בראש קואליציית מפלגות שהיתה בשלטון מ- 1990 וקמה מתוך הדיקטטורה של פינושה, כך שהקואליציה היא עדיין שמרנית מבחינת מדיניות כלכלית. פינושה ביצע הפרטות וקיצץ בתקציבים הסוציאליים עם אגרוף ברזל. הקואליציה שקמה בעקבותיו עידנה מעט את המצב והגדילה את התקציבים הסוציאליים. גם בארגנטינה, ברזיל וארוגווי המשטרים דוחים, מי יותר ומי פחות, את סדר העדיפויות הכלכלי של הממשלות הקודמות, מגמת ההפרטות בירידה ויש דגש על התקציב לשירותים הסוציאליים.
אמריקה לטינית מאוחדת
כל השינויים והמגמות הללו הם משמעותיים בייחוד במונחים של בניית אחדות גדולה יותר בין מדינות אמריקה הלטינית והפרדה מהשליטה האמריקנית. נוצרים יחסי מסחר חדשים שמתפתחים בין המדינות.
ארה"ב, כמובן, מאוד חוששת מהתמוטטות המשטרים הישנים ומדחיקת תאגידיה. מתחילת 2000, בעצם, ממשלה אחר ממשלה התמוטטה ב'חצר האחורית של ארה"ב' בשל הניסיון ליישם את המודל הניאו-ליברלי, אז התגבש קונצנזוס בארה"ב שעדיף להתכופף מאשר להישבר. אולם, האליטה בארה"ב מאוד מאוימת מהמגמה שמתפתחת בוונצואלה ובבוליביה.
דונלד רמספלד אמר לאחרונה: "יש לנו את צ'אבז בוונצואלה עם הרבה כסף מנפט. הוא אדם שנבחר כחוק, בדיוק כפי שאדולף היטלר נבחר כחוק, גיבש כוח ועכשיו הוא פועל קרוב יחד עם פידל קסטרו, מר. מוראלס ואחרים". רמספלד קרא להרחבת הבסיסים הצבאיים האמריקנים באזור. המפקדה הדרומית של ארה"ב מתכננת לבצע תרגילים צבאיים בפאראגווי השנה. בנוסף, ארה"ב משתמשת באמצעים דיפלומטיים כדי להפריד בין הכוחות באמריקה הלטינית.
האחדות הגוברת של אמריקה הלטינית תהיה גורם חשוב בשאלה איך ההמונים יתמודדו עם ההתערבות האמריקנית, שקרוב לוודאי תגבר בניסיונותיה להחזיר את הגלגל לאחור.
