פייר? למרות שחלפו כשלושה שבועות, אני לא מצליח להירגע מהתגובה של כבוד נשיא ביהמ"ש העליון אהרון ברק, להיותו במיעוט, בפסק הדין בנושא "חוק האזרחות". המכתב האישי ששלח במייל לידידו שמעבר לים, מוכיח, שהוא לא מוכן לקבל את דעתם של שופטי הרוב. עוד הוכחה שאגו ענק = אגו פגיע.
מה שברק לא מבין הוא, שבעיתות חירום, בזמן שמספר עקרונות וערכים מתעמתים ומתנגשים זה בזה, הרצון לשרוד מבטל או מגמד הכול. ואנחנו, היהודים, במלחמת הישרדות. קיומה של מדינתנו- איננה עובדה מוגמרת.
אומרים על (חלק מ-) אנשי האקדמיה והמשפט, שהם מסתכלים עלינו מ"מגדל-השן". דהיינו, הם לא ממש מכירים את החיים האמיתיים. אם "מגדל השן" הוא מועדון חברים, הרי שכבוד הנשיא אהרון ברק, נמצא בבדידות מזהרת בשפיץ של האולימפוס. פחד גבהים מונע ממנו להביט למטה. זה מסביר את הניתוק שלו מהמלחמה על האדמה הזו.
אסור לקחת דוגמאות ממדינות אחרות, מפני שאין על כדור הארץ, אף לא מדינה אחת, שיש לה את האפיונים של מדינת היהודים. והרבה לפני שאנחנו מתפנקים בזרועותיה של הדמוקרטיה, חייבים לעשות אבחון מדויק. טעות, עלולה להסתיים בטרגדיה. ועם כל הכבוד לנשיא ברק, הוא לא מזהה את הפצצה המתקתקת החבויה בתוך "חוק האזרחות".
הזוגיות אצל הערבים מתגבשת בשיטה שונה מאצל היהודים. מהעיתונים: הנערה חוולה הניה, בתו של ראש הממשלה הפלשתיני איסמעיל הניה, נתפסה ע"י השב"ס, כשזו ניסתה להיכנס בזהות בדויה לכלא, כדי לבקר את ארוסה. ארוסה, לא אהובה. חוולה לא בחרה בו לבעל, ואין לה מושג מיהו באמת. בחיים הם לא יצאו לבלות.
היום היא בת שבע-עשרה, והוא בן שלושים. שתים-עשרה שנה המחבל הזה כלוא בישראל. ז"א, שכשהיא היתה בת חמש, הוא נכנס לכלא. לפני שלוש שנים, החליטו בשבילה שהוא יהיה בעלה, והיא רק בת 14. מר ברק היקר, הקביעה הזו איננה מעשה חריג, אלא עניין שבשגרה. ככה מתהווה זוגיות בקרב שכנינו.
ברגע שתתאפשר כניסתם של פלשתינים מהשטחים בחסות בג"צ, נהיה עדים לזרם של זוגות משני עברי הקו הירוק, שנישאו מתוך כוונה ברורה, לממש את מה שהם מכנים "זכות השיבה". אלה לא נישואים פיקטיביים, כמו שעושים ישראלים באמריקה, אלא נישואים אמיתיים, בשיטה שהמערב לא מכיר, לא קולט, ולעולם לא יבין.
הרעיון הזה, שפלשתינים ייכנסו למדינת היהודים באמצעות "חוק האזרחות", מהווה סכנה דמוגרפית קיומית. המסקנה: אהרון ברק, בשם הדמוקרטיה, מסכן את קיומה של מדינת היהודים. והסכנה הזו, תעורר רבים לשאול: "אם כך, מי צריך דמוקרטיה"? גם ככה, רבים בציבור חושבים שהדמוקרטיה שלנו אוטיסטית.
לדעתי, המרכיב הראשי בסוגיה, איננו משפטי, ואפילו לא מוסרי, אלא מדיני פוליטי. רוצה לומר: שאין לאף אחד מהצדדים (ברק/חשין) יתרון מוסרי על הצד השני, ואף צד אינו רשאי לצפות שמול דעתו, דעת זולתו מבוטלת. למרות שלא שאלתי אותם, אני בטוח ששניהם, גם הנשיא ברק, וגם כבוד השופט חשין, רוצים לחיות במדינה דמוקרטית. מה עושים??
יש תשובה: בנושא "חוק האזרחות", יחליטו אזרחי ישראל באמצעות נציגיהם בכנסת, או במשאל עם. החלטה שתתקבל ע"י שופטי העליון, והנוגדת את רצונם/הצבעתם של רוב הציבור - תקומם, ותתפרש ע"י רבים ככפייתית, ואנטי דמוקרטית בעליל.
לסיכום, מישהו צריך להזכיר לכבוד הדיקטטור המשפטי אהרון ברק, שבדמוקרטיה, כמו בדמוקרטיה - הרוב קובע! בטוח שהוא שכח. תמיכתו בהינתקות, מוכיחה את זה...
