הגורם האנושי בתאונות הדרכים

תאונות הדרכים הן כיום הבעיה הגדולה והבוערת במדינת ישראל. מאות אנשים נהרגים בכל שנה בתאונות הדרכים, יותר מכל מחלה, יותר מאשר בכל מלחמה ממלחמות ישראל.

בניגוד למחלות או למלחמות, רוב תאונות הדרכים יכולות היו להימנע, רוב ההרוגים והפצועים יכולים היו להחסך מאתנו ומהמשפחות הכואבות את אובדן יקיריהן.

כולם, באופן טבעי ביותר, מחפשים את האשמים.

עלו מספר גורמים אשר יכולים היו להשפיע, מצב הכבישים בארץ, תמרורים, רמזורים, תאורה, מצב המכוניות בארץ, אכיפת החוק על-ידי משטרת התנועה, וכמובן- הגורם האנושי.

מהמחקרים והסטטיסטיקה ניתן ללמוד כי ברוב תאונות הדרכים מעורב הגורם האנושי.

קשה ועצוב לקבל עובדה זו, אבל ניתן למצוא בה גם צד מעודד. מכיוון שמדובר בגורם האנושי, הרי שניתן ללמד ולחנך ובכך לשנות את תוצאות הגורם האנושי.

יש שיגידו שזו נאיביות לחשוב כי ניתן לחנך מחדש את אזרחי מדינת ישראל, לחנך לנהיגה מקצועית וסובלנית יותר, אבל אני, אופטימית, ובאמת מאמינה כי הכל תלוי בנו. רק ביחד נוכל באמת להגיע אל דרך המלך, ואל השינוי הרצוי. אין ספק. יש צורך ברפורמה שלמה, מהפכה אמיתי, כדי ליצור מציאות חדשה בכבישי ישראל.

ברפורמה שכזו צריכים להיות מעורבים מספר גורמים:

בראש, כמובן - מערכת החינוך. הסטטיסטיקה מראה כי ברוב תאונות הדרכים בישראל מעורבים נהגים צעירים, עם מעט שנות ניסיון בנהיגה. כנראה שלדור הצעיר יותר, יש חסך מסוים בחינוך לנהיגה.

יש להחדיר לתוך מערכת החינוך עצמה שיעורי נהיגה עיונית, הסברים מדויקים על דרך והתנהגות בכבישים, לתאר את הסכנות הטמונות הנהיגה, וכן כחלק מתוכנית הלימודים, ליזום מפגשים עם צעירים שהיו מעורבים בתאונות דרכים.

גורם נוסף הוא כל נושא לימודי הנהיגה בארץ. שיטת לימוד הנהיגה בארץ, נועדה להכין וללמד מבקשי רשיון, כיצד לעבור את הטסט, ולא כיצד יש לנהוג באמת! לדעתי פה ישנה בעיה רצינית. יש לכנס את ראשי מורי הנהיגה בישראל, וביחד לנסות ולהביא ליצירת מערכי שיעורים נכונים יותר, רלוונטיים יותר לצורת הנהיגה בישראל, תוך הקניית תרבות נהיגה נכונה וסובלנית.

גורם נוסף הוא גורם המשטרה - האכיפה וההרתעה. לדעתי, העונשים הנתונים בחוק לכל אותם שעברו על חוקי התנועה, קלים הם מידי, ולא מרתיעים מספיק! יש להחמיר בצורה קיצונית את הענישה ואת האכיפה בכבישי ישראל.

ייתכן ויש להקים ועדה ציבורית מקצועית, אשר תכלול אנשי מקצוע שונים מתחום הנהיגה בישראל, נהגי המגזר הציבורי אשר צברו יותר שעות נהיגה בכבישי הארץ מכל אחד אחר, ביחד עם מורי נהיגה, עם בני משפחות שעברו תאונות דרכים, ועם אנשי חינוך אשר יתנו מניסיונם בדרכי התקשרות עם תלמידים.

יש לתת את הדעת ולחפש כל דרך אפשרית, על-מנת לשנות את תמונת המצב של תאונות הדרכים בארץ.

המטרה של כולנו צריכה להיות יצירת דור חדש של נהגים אחרים!נהגים בעלי ידע ומקצועיות אמיתית בנהיגה, נהגים אשר לוקחים אחריות על חייהם ועל חיי אחרים כאשר הם יושבים מאחורי ההגה!

את המספרים והסטטיסטיקה כולכם מכירים.

כולכם אנשי מקצוע מצוינים אשר מכירים את הנושא ויודעים את הנתונים והסטטיסטיקה, אבל אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שנגע לליבי.

יש לי חברה, אישה מקסימה, בת קרוב לגיל 40. סיפור חיים רגיל, בעל משפחה ילדים, עבודה, חיים. לפני שנה, בדיוק בתקופת החגים, יצאה הבת שלה, שהיתה אז בת 17, עם החבר שלה לבלות ביום שישי בערב.

מספרת אותה חברה שלי, שכשהיא יצאה, היא הביטה בה, היא היתה לבושה כל כך יפה, ילדה יפה, מוכשרת, עם צחוק קבוע על הפנים, בקשה כסף, אמרה שלום, ויצאה לבלות.

בשעה שתיים לפנות בוקר צילצל הטלפון בבית. כולם התעוררו בבת אחת, על הקו היתה רופאה מאיכילוב. הלב החסיר פעימה. היא ידעה שקרה משהו.

הרופאה אמרה שהיתה תאונה, ושהם יגיעו מיד. תוך חמש דקות היא היתה באוטו, עם בעלה ועם בן הצעיר. היא מספרת שהנסיעה לאיכילוב נראתה כמו נצח. כשהגיעו רצה מיד למיון ואת מה שהיא ראתה היא לא תשכח לעולם.

הבת היפה שלה, שוכבת מחוסרת הכרה, הפנים היפות שלה!!! כולה דם, מסביב הרופאים רצים, צעקות, היא כמעט התעלפה...

כשהגיעה הרופאה לדבר איתם, היא אמרה כי הבת נפצעה קשה מאד, היא נפגעה בראש, וכעת היא בתרדמת, צמח, ולא יודעים אם ומתי תתעורר.

מפה נגמרו החיים למשפחה הזו.

מידי יום, כל היום היא בבית החולים ליד הבת שלה, מחכה לנס שאולי יעיר אותה. החיים כאילו נעצרו באותה שניה. המשפחה כולה התמוטטה. הבן הצעיר סובל, הבעל, וכמובן שהיא כבר לעולם לא תשוב לחיים רגילים.

כשהגיעו מהמשטרה לספר מה קרה, נודע לה כי בעצם, בחור בן 20, שחזר שיכור ממסיבה, איבד שליטה על הרכב שלו, והוא זה שעצר את החיים של משפחה שלמה.

אני מספרת לכם את הסיפור הזה, כי אולי היום, כשכולנו כאן,
נוכל באמת לקדם את נושא המלחמה בתאונות הדרכים.

הרי אם יכולנו למנוע ולו מקרה אחד שכזה, היתה עוד משפחה אחת שמחה בישראל.

זו מטרה שעבורה כולנו חייבים לתת את המקסימום. ובעצם בשביל זה כולנו כאן.

_________

הערת עמוס באר, עיתונאי מערכת מחלקה ראשונה:

סגנית שר התחבורה, ח"כ סופה לנדבר, נשא את הדברים הנ"ל בכנס השלישי לחקר הגורם האנושי בתאונות הדרכים.

יום העיון המקצועי נערך ב-3.10.2002 במסלול האקדמי של המכללה למינהל, ביוזמת ראש החוג למדעי התנהגות וד"ר טובה רוזנבלום - ראש המכון לחקר הגורם האנושי.

הארוע נערך בהשתתפות ח"כ נחום לנגנטל, יו"ר ועדת הכנסת לבטיחות בדרכים וח"כ גדעון עזרא, סגן השר לבטחון פנים, מנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים, יצחק אשל ומומחי תחבורה, תחת הכותרת: היבטים פסיכולוגיים, סוציולגיים ואירגוניים של התנהגות משתמשי הדרך. הדגש מיוחד הושם בכנס על סיכונים תחבורתיים להם חשוף המגזר הערבי בישראל.

ח"כ לנדבר, סגנית שר התחבורה, הדגישה בפני מחלקה ראשונה, כי השתתפותה בארוע והתבטאותה שלהלן בנושא הבטיחות בדרכים, אינו מעיד על כוונתה לקבל על עצמה באופן גורף את האחריות על נושא המלחמה בתאונות הדרכים - בדומה להתמקדותו בנושא של קודמה בתפקיד, ח"כ אבי יחזקאל.

במקביל מסר למחלקה ראשונה שר התחבורה, ד"ר אפרים סנה, כי ח"כ לנדבר מכהנת לצידו בניהול ענייני המשרד השוטפים, וכי עד כה טרם הוגדרו תחומי סמכויותיה הספציפיים.