שאלות לגבי ברית מילה

אני כמובן הייתי מעדיפה שאם כבר תינוקות עוברים ברית מילה הם יעברו את זה אצל רופא ועם הרדמה. אבל גם פה יש בעיה קשה, והיא הבעיה של האתיקה הרפואית. האם זה נכון שרופא יכרות חלק חשוב מאוד מאיבר המין שאינו חולה? העורלה היא חלק מאיבר המין. כל זכר נולד איתה. קשה לי להאמין שהטבע ייצור דבר שהוא כל כך שלילי - השלילי זה מה שהאדם יצר. האם האתיקה הרפואית לא אמורה למנוע מרופא לגרום נזק לגוף? האם זה תקין שמשרד הבריאות מאפשר לרופאים להפר באופן בוטה את האתיקה הרפואית שאומרת first do no harm, הרי התינוק נולד עם עורלה בריאה לחלוטין. למה לכרות אותה?

לכל אדם, וגם לכל תינוק, יש הרי זכות טבעית שלא יכאיבו לו וכמובן שלא יחתכו לו מהגוף רקמות בשר בריאות שלא לצורך רפואי. האם בשם הנורמות החברתיות, הדת או מה שזה לא יהיה מותר לנו כהורים לכרות רקמה בריאה מהגוף של ילדנו? האם זה בתחום הסמכות שלנו לחתוך חתיכת בשר מאיבר מין של תינוק או שאולי אנחנו בכלל עוברים על החוק ומבצעים פה גם תקיפה וגם חילול של זכויות הילד שמוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו?
האם הצידוק החברתי נותן גושפנקה לחיתוך? או שאולי אנחנו כהורים צריכים לצפות מראש את השוני של ילדנו ולהיערך לכך?

יש לי עוד כל כך הרבה מה להוסיף. אני יכולה לדון על הנושא שעות וימים. אף אחד לא מוכן לשמוע. מדי יום מתבצעים בארץ אלפי בריתות ואף אחד לא נותן את הדין. אף אחד לא מגן על התינוקות האלה.

אציין שברית מילה היא הליך כירורגי לכל דבר שבו מתבצעת כריתה של רקמה, העורלה, (בריאה וחיונית, רקמה ששומרת על האיבר ומגינה עליו ושיש לה תפקיד חשוב מאוד בקיום יחסי מין). הליך רפואי שכזה חייב להתבצע בתנאים סטריליים ולא באולם שמחות. מוהל מסורתי מבצע בריתות בידיים חשופות, כיוון שההלכה מחייבת אותו לבצע את הפריעה בציפורן האגודל. הליך הפריעה, שבו הרקמה הפנימית של העורלה ניקרעת מהעטרה-ראש האיבר, מבוצע בציפורן. לאחר מכן המוהל צריך לבצע את המציצה בפה - מציצת הדם מאיבר המין הפצוע - זה גם כן הליך בלתי ניפרד במילה מסורתית.

לגבי הנושא הזה אומר ואוסיף שהפה שלנו נחשב לאיזור שיש בו הכי הרבה חיידקים. תינוקות בארץ ובעולם נדבקים בהרפס באיבר מינם עקב המציצה. למה משרד הבריאות לא מזהיר את הציבור מפני המציצה בפה? ראש מחלקת הבריאות של עיריית ניו-יורק הוציא לא מזמן אזהרה לקהילה היהודית שלא לבצע את שלב המציצה בפה כיוון שעל-פי חקירת המחלקה נמצא שמוהל שביצע את המציצה בפה גרם למותם של תינוקות ולנזקים מוחיים בתינוקות שנדבקו ממנו בהרפס.

גם בארץ היו דיווחים על תינוקות שנדבקו בהרפס. בעלי פנה למשרד הבריאות, (וגם ד"ר יצחק קדמן פנה אליהם בעניין הזה בעקבות בקשה של בעלי) כדי שיזהירו את הציבור בישראל מפני המציצה בפה, שהרבה הורים כלל אינה מודעים לה. נציג משרד הבריאות, ד"ר מרדכי הלפרין (אדם דתי) ענה שאין הוכחה שיש קשר בין המציצה בפה להידבקות התינוקות בהרפס, וכמובן עקב כך לא מצא טעם להזהיר את הציבור. האם בריאות הציבור לנגד עיניו? האם אין ניגוד עניינים בין הדת, הפוליטיקה ובריאותם של תינוקות?

בארץ אומנם קיימת ועדה המשותפת למשרד הדתות ולמשרד הבריאות שתפקידה לפקח על מוהלים. אבל מה הוועדה הזאת עושה? איך היא מפקחת? מי הם חבריה? למה נציג משרד הבריאות בוועדה הוא אדם דתי? האם קידום האינטרסים הרפואיים הם שעומדים לנגד עיניו? האם בריאות הציבור ובריאות התינוקות היא שעומדת לנגד עיניו, או שמא הקפדה על ביצוע מצוות המילה בהתאם להלכה? מעבר לכך, ביצוע ברית מילה אינו מוסדר בחוק ולכן כל אדם יכול להיות מוהל - כלומר לבצע פעולה כירורגית של כריתת רקמה בריאה מאיבר מין של תינוק. לפני זמן מה פורסמה במעריב כתבה על היקף התופעה של אנשים שמבצעים בריתות בלי שום פיקוח, והאבסורד הוא שהם בעצם לא עוברים על החוק, כי אין חוק.

יבואו אנשים ויטענו שזה מונע..... כך וכך. למשל איידס... למשל סרטן הפין... ועוד כל מיני דברים. האם בשם כך עלינו לבצע הליך כירורגי בתינוק בן יומו שאולי אולי פעם יחלה באיזו שהיא מחלה? פרופ' מרגרט סאמרוויל מאוניברסיטת מקגיל בקנדה עונה על הטיעון המניעתי כך:

"ביצוע מילה בהתבסס על הטעם הזה של הגנה רפואית עתידית (אם נניח לרגע שמילה מספקת הגנה כזו) שקול לכך שכל תינוקת עם היוולדה תעבור בדיקת נשאות של גֶן סרטן השד, ואם יימצא שהיא נשאית, תיכרת כל רקמת השד הלא מפותחת שלה כדי למנוע את הסיכון שהיא תפתח את סרטן השד כאישה בוגרת. אני סבורה שרובנו היינו מזדעזעים אילו פרוצדורה כזו היתה מבוצעת בתינוקת, אך ייתכן שלחלקנו תגובה שונה לגבי מילת ילודים זכרים. מדוע אנו מגיבים באופן שונה? פשוט משום שאנו מעריכים שדיים - אנו רואים באובדן השד נזק חמור לאישה - ואיננו מעריכים את העורלה. יתרה מזו, אנו ממעיטים בערכה, מכנים אותה מכוערת, לא אסתטית, ולא נקייה. אך הן השד והן העורלה הם חלקים של גוף האדם השלם ולשניהם תפקידים מיניים ואחרים. על כן, לסיכום, לא ניתן להצדיק מילה שגרתית של ילודים זכרים מבחינה אתית ומשפטית בהתבסס על כך שהיא נחוצה מבחינה רפואית."

הייתי רוצה שמשרד הבריאות יביא לידיעת ההורים את ניירות העמדה הרשמיים של אירגוני בריאות הילדים בעולם. הארגונים האלה (בארה"ב, בקנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, בריטניה ועוד) בדקו את כל המחקרים שנעשו בנושא ברית מילה ואינם ממליצים על מילת זכרים כהליך שגרתי, בגלל שהסיכונים והנזקים עולים על התועלות הפוטנציאליות. אילו משרד הבריאות היה נוהג כך, אולי המיתוס המקובל שברית מילה זה בריא היה מתנפץ. הורים חושבים שלחתוך את רקמת העורלה שאיתה נולד הילד זה טוב ובריא (גם אני חשבתי כך) פשוט מחוסר ידע.

למה הורים לא נדרשים לחתום על מסמך הסכמה לפני ביצוע ברית מילה, כמו בכל ניתוח שמבוצע בילד?

חסר להורים המון מידע על סיבוכים של הברית ועל נזקים של הברית כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת. בניגוד לכל הליך רפואי אחר, הורים אינם נדרשים לחתום על הסכמה לניתוח כאשר הם מוסרים את התינוק לפרוצדורה של חיתוך העורלה. ולכן גם לא מובא לידיעתם המידע הרלוונטי לצורך קבלת ההחלטה. הנה רשימה של סיבוכים שהרבה הורים כלל לא מודעים להם:

1. הרפס שתינוקות נדבקים בו כתוצאה מהמציצה בפה.

2. היצרות פי השופכה - תהליך שבו פתח השופכה הולך ונהיה צר בעקבות כריתת העורלה, וצריך להרחיבו בניתוח. הנה הסבר של ד"ר יעקב בן חיים, מנהל היחידה לאורולוגיה ילדים בבית החולים "דנה" במרכז הרפואי תל אביב, מתוך מאמר שהופיע באתר תפוז: "תופעה שכיחה אחרת מאפיינת חמישה אחוזים מהבנים אחרי ברית מילה, ומתבטאת בהיצרות של פתח השופכה. מצב זה נוצר כתוצאה מביצוע הברית, ואין לה כל קשר לרשלנות של המוהל. ילדים אלה מפתחים היצרות של פתח השופכה, והטיפול במקרה זה נעשה באמצעות ניתוח קטן שבו פותחים את פתח השופכה ומאפשרים הרחבה שלו".

3. פין שעיר - בגיל מאוחר יותר, כאשר מופיע שיער ערווה. פין שכרתו ממנו יותר מדי עור, מושך עור שעיר מבסיס הפין.

4. עקמת של הפין - בגיל מאוחר יותר. פין שכרתו ממנו יותר מדי עור יהיה עקום בעת זקפה והזקפה תהיה כואבת בגלל שהעור המועט שנשאר מתוח מדי.

5. פין חבוי - הסרת מעט מדי עורלה, שגורמת לתוצאה אסתטית לא רצויה בעיני ההורים ומביאה לניתוח פלסטי (נוסף על הברית) לצורך תיקון מראה הפין.

6. התקרנות - העטרה נעשית יבשה ומחוספסת ומאבדת מרגישותה. זה תהליך שקורה לכל ילד נימול.

7. תינוק שסובל מהמופילה - עלולל למות מאיבוד דם.

8. כריתה חלקית של האיבר.

9. דימום יתר - כמות הדם שיש לתינוק שנולד היא בערך 330 מ"ל - פחית קולה. די באיבוד 60 מ"ל (פחות מחצי כוס) כדי שהתינוק ייכנס למצב שנקרא הלם תת נפחי וחייו יהיו בסכנה. אבדן כמות כזו קטנה של דם יכול לקרות לאחר הברית בלי שההורים מודעים לכך, כיוון שהתינוק מחותל, הדם נספג בחיתול, ובעת שהוא מאבד דם התינוק נכנס להלם וכלפי חוץ נראה כביכול רגוע ואינו משדר סימני מצוקה.

10. חיתוך העורלה מקשה על תיקון הפגם המולד המכונה היפוספדיאס (פגם שגורם לעיוות במיקום פתח השופכה) - כאשר תינוק נולד עם היפוספדיאס יש לדחות את הברית עד גיל שנה, כיוון שהעורלה עוזרת בתיקון הפגם. ברוב המקרים מוהלים לא מודעים לכך, כורתים את העורלה ואח"כ קשה מאוד לתקן.