מכנים אותו: "כבוד הרב" ויש לו את הסמכות לחנך, להדריך, להורות, להנהיג... הוא וחבריו מחנכים ומתווים את הדרך של המגזר הדתי-לאומי (מפד"ל), קרי: את האוכלוסיה הנחשבת בצדק ל"מלח הארץ", ממשיכי דרכם של הקיבוצים בצה"ל, התורמים לבניין הארץ ולביטחונה, הזרם הנחשב גם בעיני השמאל הקיצוני כציבור ה"שפוי" שבקרב הדתיים.
בזכות מה הם הגיעו למעמד החיובי שיש להם גם בקרב האוכלוסיה החילונית במדינה? בזכות אותה תרומה למדינה, לחברה, לבניין הארץ, לשירות הצבאי, התנדבותם ליחידות קרביות, שירות לאומי לבנות, השתלבותם במוסדות להשכלה גבוהה, פעילותם הפוליטית והשתלבותם במעגל העבודה והיצירה...
עתה בא ואומר "כבוד הרב" אליעזר מלמד בשיעורו "שירות לאומי, השכלה ונישואין", כי יש לשקול מחדש את שירותן הלאומי של בנות המגזר הדתי לטובת כניסה מוקדמת למוסדות ההשכלה הגבוהה... למען השמירה על ומתוך דאגה ל - מסגרת הנישואין (וקיום אם המצוות - "פרו ורבו").
"האם חברה לא יכולה למצוא עובדות בשכר במקום הבנות שמתנדבות?" הוא מיתמם. בוודאי שכן, כבוד הרב! כידוע לך, גם שכירי חרב יכולים לשמש במקום החיילים המתנדבים להיות קרביים. אך בהתנדבות מדובר והתנדבות מעיקרה היא - התנדבות!
מהמאמר עולה כי מה שמטריד באמת את הרב הוא מוסד הנישואין, קרי, כניסתן המוקדמת של בנות המגזר הדתי למסגרת הנישואין - (ולא הדאגה להשכלתן כפי שהוא מציג במאמרו - ועל כך עוד ארחיב בהמשך). ביטול השירות הלאומי הוא רק האמצעי לכך.
קראתי פעמים מספר את מאמרו והפכתי בו ומצאתי פנינים נוספות השזורות בשיעורו של הרב אשר מעלות תהיות וספקות לגבי כוונותיו הסמויות והאמיתיות, לגבי תוכניותיו, ציפיותיו מבנות המגזר הדתי: כדי להצדיק את טענתו והמלצתו בסוגיית השירות הלאומי, מביא הרב טענה של ניגוד, לכאורה, בין כניסה ללימודים גבוהים (לאחר שירות לאומי של שנתיים), לבין כניסה למוסד הנישואין המקפל בתוכו משימות משפחתיות - המהוות נטל ומעמסה על האישה.
הסיפא של דבריו מקומם; מדוע לא יראה הרב את המשימות המשפחתיות כנטל הרובץ על שני בני הזוג, כלומר, כנטל המתחלק בין הגבר לבין האישה? ואם הגבר יכול לעמוד בנטל... מדוע לא תעמוד בו האישה?! האמנם עליה להקריב הכול כדי שהגבר יהיה חופשי מלשאת בנטל זה?!
כאמור, אינני מוצאת את הקשר בין הדברים: נניח שזוג מתחתן... מהיכן בכלל ההנחה שהדבר מחייב הפסד לימודים? גם אני במסגרת לימודי האקדמיים פרנסתי (הייתי מפרנסת יחידה), הריתי, ילדתי, עסקתי בכל מטלות הבית, ולא חוויתי שום התנגשות בין הדברים. קל וחומר, כאשר בבחורה הנשואה לבעל תומך ושותף מדובר (מה שלא היה לי, שכן בנוסף להיותו בטלן מובטל - בעלי גם היה אלים).
"אישה מטופלת בילדים" - גם זו טענה שמשתמש בה הרב מלמד. הייתי מצפה מהרב להשתמש בביטוי אשר לטעמי הוא נאור יותר: "זוג מטופל בילדים"; ובדרך כלל לזוג הזה יש משפחה מצומצמת ומורחבת שיכולה לעזור.
"האישה מטופלת בילדים" - רק אם הזוג מחליט על כך, ביחד, על-פי הנסיבות, והנסיבות הן שיכתיבו מי יעשה מה. לא מן הנמנע שהזוג יחליט בהתאם לנסיבות האחרות כי האיש יטפל בילדים - יותר מן האישה. אין זו אקסיומה שהאישה, דווקא היא, תהיה מטפלת בילדים. אומנם לרוב, השנתיים הראשונות לאחר הלידה מזמנות לאישה תפקידים שהם טבעיים לה (הנקה) והיא גם בדרך כלל רוצה בהם, אולם לאחר מכן צריך להיות שיקול דעת בהתאם לנסיבות, ובכלל הנסיבות גם תוכניות לימודים לבעל ו/או לאישה. ומי אמר שאי אפשר ללמוד עם תינוק בן 3 חודשים? (דבר שחוויתי אני בהצלחה יתרה במסגרת לימודי התואר השני באוניברסיטה העברית).
אין שום סיבה שהאישה תהיה מטפלת בילדים והאיש יהיה חופשי ממשימה זו. כדי להבהיר, אני מכירה זוגות רבים מהמגזר הדתי והחילוני שהחליטו שהאישה תלמד (משפטים למשל) על-מנת שבעתיד היא תפרנס את המשפחה ואת הילדים.
הסכנה שבדחיית גיל הנישואין
לאט לאט מקרב אותנו הרב אל הוכחת טענתו: הסכנה שמעלה הרב במאמרו מתייחסת להנחה שככל שעולה גיל הבחורה כך יקשה עליה למצוא חתן. הנחה זו נכונה רק אם הרב לוקח בחשבון פערים גדולים בין החתן לכלה - דבר שהיום אינו מקובל.
להלן הרציונל המתמטי: אם ההפרש המוצע בין החתן לכלה הוא 0-5 שנים, אז אין הבדל כלל בסיכויי הנישואין בין גיל 18 לבין גיל 28, כי טווח החתן הפוטנציאלי לגיל 18 יהא: 18 עד 23, והטווח לחתן הפוטנציאלי לגיל 28 יהיה: 28 עד 33. רק אם מניחים הפרש גילים גדול מ- 5 שנים וללא גבול עליון, אז מסתמן יתרון סטטיסטי-מתמטי לחתונה בגיל צעיר.
החשיפה לעולם החילוני
האם יתכן כי הרב חושש מחשיפה של הבת החסודה והצנועה שמכונה על ידו בתחילת המאמר: "צדיקה", מול הגבר החילוני שאותו היא אמורה לפגוש בשירות הלאומי או בצה"ל? הייתכן כי חשש זה הוא שמתווה את דעותיו?
האם לא סומך הרב על הבנות הדתיות ועל החינוך שניתן להן? האם פתיות וקלות דעת הן עד כי יש לדאוג לכך שיעברו היישר מחיק אביהן אל סמכות הבעל, ללא הפסקה של עבודה, לימודים, או כל מה שהבת תבחר?
מהמאמר של הרב מסתמן מודל אידיאלי לבת ישראל, אף כי הוא אינו אומר זאת במפורש. לא מן הנמנע הוא שעל-פי המודל שלו, הבת תסיים את לימודיה בגיל 17 (למה לדחות עד 18?) ותלמד מקצוע בגיל 18 (תופרת למשל - למה 3-5 שנים לתואר אקדמי?) - ואחר כך תתחתן מיד (כשבידה מקצוע), על-מנת שהגבר ילך ללמוד בישיבה...
להלן מודל חלופי: בחורה (דתיה, כמובן) סיימה שירות לאומי או שירות בצה"ל בגיל 20 והלכה ללמוד הנדסה 5 שנים. בגיל 25 התחתנה עם בן זוגה שכבר פתח משרד לרואי חשבון והוא מפרנס את המשפחה. עכשיו היא מתחילה את לימודי התואר השני בהנדסה ונכנסת להריון... מה רע בכך? האין זה מודל עדיף לחיקוי, ומטרה מועדפת להשגה?
השאלה היא לאן חותרים: בין להיות תופרת בגיל 18, נשואה ובהריון... לבין להיות אדריכלית בגיל 25 נשואה, בהריון ובדרך אל התואר השני.
ייתכן כי הרב חושש באמת לעתידו של המגזר הדתי וייתכן כי חששו מוצדק: אולי אם תאבד השליטה על בנות המגזר הדתי - תיפרץ דרכן אל העולם החילוני (חו"ח)... ויתכן כי מוסד הנישואין ייפגע (אני לא חוששת מכך)... אך יש לאזן את שיקוליו בשיקולים נוספים:
1. מי שלא תתחתן בגיל 18 - סיכוייה להתגרש עד גיל 25 קטנים יותר...
2. מי שתעבור למגזר החילוני - סימן שמקומה שם.
3. מי שהשירות הלאומי יעכב את נישואיה - האם תרומתה למדינה לא מצדיקה זאת, לפי ערכיה היא, בהם היא בחרה?
האמנם: רק תהי "צדיקה" בבית?!
