רמות נמוכות של ויטמין D ורמות גבוהות של הורמון המופרש מבלוטות מצד בלוטת התריס (בסמוך לבלוטת התריס) מעלות את הסיכון לדיכאון בקרב קשישים. אלו ממצאי מחקר חדש.
המחקר ההולנדי, שפורסם בגליון מאי של "Archives of General Psychiatry", תומך בהערכות קודמות של חוקרים כי ויטמין D, דיכאון ומחלות פסיכיאטריות אחרות קשורים זה לזה, כך על-פי חומרי רקע שנלוו למאמר.
גורמים המונחים ביסוד הבעיה של חוסר בוויטמין D - כמו חשיפה מועטה יותר לשמש, ירידה בפעילות מחוץ לבית, הרגלי מגורים או הרגלי לבוש שהשתנו וירידה בצריכת הוויטמין - עשויים להיות משניים לדיכאון, אך הדיכאון עצמו עשוי להיות תוצאה של מצב לקוי של ויטמין D. יתירה מכך, מצב לקוי של ויטמין D גורם לעלייה ברמות ההורמון של מצד בלוטת התריס.
תסמינים של דיכאון לעתים קרובות מופיעים כאשר קיימת פעילות יתר של מצד בלוטת התריס, ואז נעלמים כשמצב הבלוטות מטופל.
מאחר שניתן לטפל הן ברמות נמוכות של ויטמין D והן ברמות גבוהות של הורמון מצד בלוטת התריס על-ידי העלאת כמות ויטמין D או סידן בתזונה וחשיפה נוספת לשמש, הממצאים יכולים להביא עמם תקווה לקשישים הסובלים מדיכאון. לדברי החוקרים, 13% מהקשישים סובלים מתסמינים של דיכאון.
החוקרים, מהמרכז הרפואי באוניברסיטת VU שבאסטרדם, גילו כי רמות ויטמין D היו נמוכות ב-14% אצל אנשים שאובחנו עם דיכאון רציני ודיכאון קל בהשוואה לאנשים שלא סבלו מדיכאון.
רמות ההורמון של מצד בלוטת התריס היו גבוהות בממוצע ב-5% בקרב אלו שסבלו מדיכאון קל וב-33% בקרב אלו שסבלו מהפרעת דיכאון רצינית לעומת אלו שלא סבלו מדיכאון.
החוקרים מדדו רמות ויטמין D ורמות הורמון מצד בלוטות התריס בקרב 1,282 משתתפים מעל גיל 65. הם בדקו גם תסמינים של דיכאון וזיהו 26 משתתפים עם הפרעת דיכאון רציני, 169 עם דיכאון קל ו-1,087 שלא סבלו מדיכאון.
הם הדגישו את הצורך במחקרים נוספים שיקבעו אם שינויים ברמות ויטמין D ורמות הורמון מצד בלוטות התריס מקדימים התחלה של דיכאון או באים בעקבות מצב של דיכאון.
