תקף פקח חניה במוט ברזל - ונשלח לכלא

שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, נאוה בן-אור, גזרה 10 חודשי מאסר בפועל וחצי שנה מאסר על תנאי על ראמי טחאן, בן 31, שהיכה במוט ברזל פקח חניה, וגרם לו חבלות. טחאן גם חויב לשלם לפקח, יניב ספיר, פיצויים בסך 1,000 שקל.

טחאן ראה את הפקח ספיר רושם דוח למכוניתו שחנתה על המדרכה ברחוב רד"ק בירושלים, וביקש ממנו שיימנע מרישום הדוח ויאפשר לו להמשיך לחנות עוד מספר דקות. הפקח סירב, והתפתח ביניהם דין ודברים מלווה בקללות הדדיות, לרבות עלבונות בעלי אופי גזעני שהוטחו בטחאן. הפקח דיווח על כך לממונה עליו, ובמקביל הזעיק לעזרה את חברו, הפקח נתי חלפה, שעבד במקום סמוך.

כשהגיע נתי לזירה, כבר היה הדוח מוכן, וספיר ביקש למסור אותו לידי טחאן, אך זה היכה בו באגרופו, חטף את פנקס הדוחות, קרע אותו, צעק "אני שהיד", היכה את שני הפקחים באגרופיו והוציא מרכבו מוט ברזל. תחילה הלם בספיר, שבר אחת משיניו, ושבר אחת מאצבעותיו. לאחר מכן פנה לפקח נתי, אך זה הצליח להוציא מוט ברזל נוסף מרכבו של טחאן והגן על עצמו. לנתי נגרמה נפיחות קלה בראש, וחבלות קלות נוספות.

בבית המשפט דרש התובע, עו"ד שמואל הרבסט, מהשופטת לנהוג בחומרה כלפי ההתקפה הברוטאלית והאלימה של טחאן על עובדי ציבור, המבצעים את מלאכתם, ולהטיל עליו עונש מאסר ממושך.

לעומתו טען הסניגור, עו"ד חלאילה, כי פקח אינו ראוי להגנה יותר מכל עובר אורח אחר. הוא ציין שאין מדובר באירוע יזום, ששני הפקחים "החזירו מכות" ולא ישבו בחיבוק ידיים, ושניתן להניח כי לו היה מדובר בפקח היודע להתהלך עם אנשים בדרכי נועם, לא הייתה מתפתחת התגרה שהנאשם הורשע בה.

מקרה ישראלי טיפוסי

בגזר הדין קיבלה השופטת בן אור את טענת התובע כי יש לראות בעובדה שטחאן תקף עובד ציבור בעת ביצוע תפקידו, נסיבה מחמירה. "עניין לנו במקרה ישראלי טיפוסי של אי קבלת הדין: רישום דוח חניה אינו עניין שיש לקבל אותו בהכנעה, אלא זוהי נקודת מוצא לוויכוח על ההצדקה שברישומו. לעיתים, למרבה הצער, ויכוח כזה מתפתח לתקרית אלימה, כפי שאירע בענייננו. על-מנת להבהיר כי אל לו לאזרח לפגוע בעובד ציבור הממלא את תפקידו, ענישתו של הנאשם חייבת לבטא מסרחד-משמעי. בוודאי כך הוא כאשר האלימות שבה נהג הנאשם הייתה משוללת רסן, כללה שימוש במוט ברזל, והפגיעה שהסב למתלונן הייתה פגיעה של ממש", כתבה השופטת בן אור.

עם זאת הביאה השופטת בחשבון בקביעת העונש את נסיבותיו האישיות של טחאן ואת העובדה שכמעט אין לו עבר פלילי, וקבעה כי תקופת מאסר ממושכת תחטיא את מטרת הענישה ביחס אליו. השופטת ציינה כי מדובר באדם המבקש לקיים אורח חיים נורמטיבי, וככלל מצליח בכך, תוך שהוא מתמודד עם קשיי קיום לא מבוטלים. עונש מאסר ממושך עלול לדרדר אותו ואת משפחתו אל עברי פי פחת, ואילו תקופת מאסר מתונה עשויה להוות גורם מרתיע.

השופטת הוסיפה כי אין להתעלם מן העובדה ש"הפקח עצמו לא היה מן הנעלבים שאינם עולבים, וככל הנראה קילל את טחאן והעליב אותו בהשמיעו הערות פוגעניות".