אחד החוקים שחובה על כל אזרח ללמוד בעל פה, הוא חוק הגנת הצרכן, ובמיוחד סעיף 18 המדבר על אחריות לטובין ולשירותים לאחר מכירה. סעיף 18א(1) מחייב יצרן לתקן מוצר פגום או להחליפו. הסעיף אינו מדבר על השבת כסף, ולשם כך יש לכתת רגליים ולהגיע לפתחו של בית המשפט לתביעות קטנות.
מה גורלו של צרכן שרכש מוצר חדש ופגום, ורצה את הכסף בחזרה? ומה עם זה שדרש את כספו לאחר ביטול עסקה או שירות? להלן מספר תשובות:
שלמה רייטר מהרצליה רכש לבנו בן ה- 10 נעלי קט רגל של חברת נימרוד. כעבור חודש וחצי נעל ימין התפרקה ובוצע בה תיקון. "הנעל תוקנה באופן חובבני, ובני אינו מוכן לנעול נעל מעוותת שאינה תואמת לנעל שמאל".
רייטר ביקש נעליים חדשות ונתקל בתירוץ מוזר. נאמר לו שמאחר ובנו שיחק כדורגל בנעליים שאינן מיועדות לכך, החברה אינה אחראית. "מדובר בדגם קט רגל, ומעולם לא אמרתי שבני משחק כדורגל", הדגיש רייטר.
חברת נימרוד סירבה להחליף את הנעליים, ולטענת רייטר, הודיעה שתיקון הינו המקסימום מבחינתה. בצר לו תבע רייטר את חברת נימרוד בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב ודרש להשיב את כספו. "מן הראוי שבית המשפט יפסיק את התעמרותם של גופים גדולים באזרח הקטן, תוך ניצול כוחם".
כעבור פחות מחודש, פנתה חברת נימרוד לרייטר והציעה לו להתפשר. בהסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים נקבע שהחברה תעניק לריטר שני זוגות נעליים בשווי 200 שקל. השופטת תמר אברהמי, העניקה להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.
מגפיים בלי סוליה
נאווה עטרי רכשה מחברת שוביניון מגפיים בסכום של 800 שקל. כעבור חודש הסוליה של מגף שמאל התפרקה. המגף תוקן, וכעבור חודש הסוליה של שני המגפיים התפרקה.
עטרי פנתה ליבואן, סימון דזנשוילי, וביקשה את כספה בחזרה או מגפיים חדשים. הוצע לה פיצוי, תלושים בשווי 30 אחוז משווי המגפיים, ותיקון נוסף. עטרי סירבה, ופנתה בתלונה למועצה לצרכנות, ולדבריה, מכתבה לא נענה.
בצר לה תבעה עטרי את חברת שוביניון בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 800 שקל. "אני תובעת לקבל את כספי בחזרה", אמרה.
כעבור חודש הוצע לעטרי הסכם פשרה לפיו תקבל מגפיים חדשים עם אחריות, וכן 87 שקלים אגרת בית משפט. השופטת עינת רביד העניקה להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.
שעון בלי מחוגים
שירי ביזיניאנו, רכשה שעון של חברת "פרינס" בסכום של 520 שקל עם אחריות לשנה. כעבור שלושה חודשים השעון שבק חיים, ובחנות "טופ קלוק" בו נקנה, הוסבר לה שמקור התקלה בסוללה שהתרוקנה, ושתוחלף בחדשה.
כעבור שבוע קיבלה ביזיניאנו הודעה שהשעון נשבר, ומחוגיו יצאו ממקומם. "נדרשתי לשלם עבור התיקון למרות שמסרתי לחנות שעון שלם עם סוללה מרוקנת". ביזיניאנו ביקשה שהחנות תתקן את השעון, אולם נתקלה בסירוב.
בלית ברירה תבעה ביזיניאנו את החנות והיבואן בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 3,100 שקל. התובעת דרשה את עלות השעון בתוספת 2,000 שקל בגין עוגמת נפש.
"התנהגות הנתבעים גובלת ברשלנות. במקום שיתנצלו ויפצו אותי בשעון חדש, דרשו ממני תשלום עבור נזק שגרמו. לא הספקתי ליהנות מהשעון", התרעמה.
בכתב הגנה שהוגש על-ידי חברת אחים סגל - אופטו ליין בע"מ, נטען שהצדדים חתמו על הסכם לפיו החברה תעניק לתובעת שעון חדש מבלי להודות בעובדות. על-פי בקשתה של התובעת מחקה השופטת ארנה לוי, את התביעה.
מקרר מרעיש
משה שמש רכש מקרר אמנה של חברת קריסטל. כעבור מספר שבועות המקרר הפסיק לפעול והמוצרים שהיו בו התקלקלו. המקרר "סבל" מסתימה במערכת הקירור ותוקן על-ידי החברה.
שמש היה בטוח שבכך הסתיימו צרותיו, אולם המציאות טפחה על פניו. לטענתו, המקרר השמיע תקתוקים מדי 10 דקות ורעש של פיצוצים מדי 30 דקות. "הרעש פגע באיכות חיי וחיי משפחתי, ומהווה מטרד קשה בכל שעות היממה. איני יכול לסבול עוד יום עם כזה רעש".
שמש פנה בתלונה לחברה, ונאמר לו להפתעתו שלא מדובר בתקלה. "הטכנאי שמע את הרעש וקבע שהמקרר פועל באופן תקין".
שמש דרש להחזיר את המקרר ולקבל את כספו בחזרה בתוספת פיצוי, אולם נתקבל בסירוב. "נאמר לי שאיני רשאי לבטל את הסכם הקנייה".
גם כאן נאלץ שמש לכתת רגליו לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב ולתבוע את חברת קריסטל בסכום של 10,940 שקל.
"חברת קריסטל היתה צריכה להודיע לפני הקנייה, שהמקרר משמיע תקתוקים ולאפשר לי לשקול אם לקנות אותו", הלין שמש בכתב התביעה.
כעבור חודש הציעה חברת קריסטל לשמש לחתום על הסכם פשרה לפיו מבלי להודות בטענות, תחזיר לו את הסך של 7,600 שקל ותקבל את המקרר בחזרה. השופטת עינת רביד, העניקה להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.
חדר כושר רעשני
לרוני יהלום מרמת-גן, היה מנוי לחדר כושר "קניון ג'ים" בבני ברק. זמן קצר לפני שהמנוי הסתיים הציעו לה לחדשו במחיר מבצע. יהלום התלוננה שהיא סובלת מעוצמת המוזיקה ולדבריה, הובטח לה שכשתתאמן ינמיכו את הווליום. מילים לחוד ומעשים לחוד.
כעבור שבוע כשחתמה על טופס חידוש מנוי בעלות של 900 שקל, וביקשה להנמיך את המוזיקה, נאמר לה שצריך להתחשב בצעירים שרוצים להתאמן עם מוזיקה רועשת. בפעם אחרת כשהמוזיקה הוחלשה, אחד הבחורים איים עליה לטענתה, שיפגע בה ויפוצץ לה את האוזניים.
יהלום החליטה לבטל את המנוי החדש, ושבועיים לפני שנכנס לתוקף, שיגרה פקס לנירה גנץ, בעלת המכון ודרשה להשיב את כספה. לדבריה, גנץ, התעלמה מפקסים ומכתבים בדואר רשום ובלית ברירה נאלצה להגיש נגדה תביעה קטנה.
יהלום תבעה את מכון "קניון ג'ים", ואת גנץ בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 1,727 שקל.
לטענתה, ניסתה לסיים את הפרשה מחוץ לכותלי בית המשפט, "אך לצערי לא זכיתי לשיתוף פעולה מגב' גנץ". יהלום צרפה לכתב התביעה פקס ששיגרה לנתבעת שבועיים לפני שהמנוי הסתיים ובו ציינה מפורשות: "אתמול בחור צעיר איים עלי (בגלל המוזיקה), אני לא מוכנה לריב עם איש בגלל עוצמת הרמקולים".
בעלת המכון מיהרה לזכות את יהלום במחיר המנוי המחודש, ויהלום מצדה ביקשה למחוק את התביעה. השופטת ארנה לוי נעתרה לבקשה.
חופשה כפויה
נציגים של חברת אוריינטל טראוול מרחוב דרך בגין בתל אביב, צלצלו לביתו של ראובן יוספן מחולון, והציעו לו לקבל מתנה ולהשתתף בהגרלה לאוטו. יוספן, לא ידע שהוא נפל על תרגיל שיווקי.
כשהגיע למשרדי החברה, נציגיה שכנעו אותו במשך חמש שעות, לרכוש חברות במועדון נופש. "נתבקשתי לשלם 13 אלף דולר, וכאשר סירבתי ואמרתי שאני פנסיונר, המחיר ירד".
לטענתו, הופעל עליו לחץ מסיבי, וכשביקש לעזוב את המקום, איימו עליו שיפסיד הטבות שתקפות לאותו יום. לדבריו, הלחץ עשה את שלו, וכשהוא מותש וסובל ממועקה בחזה שלף צ'ק על סך 11 אלף שקל וחתם על הסכם, "לרכישת נופש שאת פרטיו לא הבנתי".
כשהגיע לביתו והתייעץ עם ילדיו, החליט יוספן לבטל את העסקה. למחרת שיגר לחברה פקס לביטול העסקה, אולם נתקל באטימות. "ראובן מנדלוביץ, הבהיר לי שאין באפשרותי לבטל את ההסכם, ובכוונתו לפרוע את הצ'ק".
יוספן שהיה מודע לטענתו, לסעיף 14 א (ג) לחוק הגנת הצרכן לפיו הוא רשאי לבטל את העסקה בתוך ארבעה עשר יום מיום חתימת החוזה, ביטל את הצ'ק.
כעבור חמישה ימים תבע יוספן את חברת אוריינטל טראוול בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב וביקש להורות על ביטול העסקה והשבת הצ'ק.
"אני ואשתי אנשים פשוטים ופנסיונרים. מעולם לא היינו אנשי עסקים ממולחים וזו פעם ראשונה שנכחנו באירוע מסוג זה. במשך חמש שעות הופעלו עלינו לחצים, והיינו מבולבלים וחסרי אונים", גולל בכתב התביעה.
כעבור עשרה ימים פנתה החברה ליוספן, והציעה לו לחתום על הסכם לביטול עסקה והשבת הצ'ק. יוספן חתם על ההסכם וביקש מבית המשפט למחוק את התביעה. השופטת תמר אברהמי, קיבלה את הבקשה.
האזרח הקטן
מהסיפורים לעיל עולה תמונה עגומה וקודרת. בישראל 2006 האזרח הקטן שווה ערך לאסקופה נדרסת, ומנגד חברות ענק שאינן מכירות בזכויותיו. האמרה: "בית המשפט הינו המעוז האחרון של האזרח הקטן", אמיתית, ואין ממנה מנוס.
מומלץ לשנן כאמור זכויות צרכניות, את התיקונים לחוק הגנת הצרכן והתקנות החדשות (אחריות ושרות לאחר מכירה). ניתן לצלמם בכל ספרייה משפטית.
