למי הארץ

(מדרש רבה [מעובד]): לתרח אבי אברהם הייתה חנות לממכר צלמים; יום אחד נאלץ לצאת לסידורים ואברהם החליף אותו בחנות; בא אדם לקנות פסל; שאל אותו אברהם, בן כמה אתה? ענה מה שענה ואברהם המשיך: בחור בגילך הולך להשתחוות לפסל בן יומו? התבייש והלך בלי לקנות.

בצהריים באה אשה ונתנה בידו מנחה להקריב לפסלים; לקח אַלָה, שבר את כל הפסלים ונתן את האלה ביד הפסל הגדול מכולם. כאשר שב אביו, שאל מי עשה זאת? אמר לו אברהם מה אספר לך, באה אשה להקריב מנחה; שמתי לפניהם, התחילו לריב ואלה התוצאות... אמר לו תרח, מה אתה עובד עלי? הרי אינם יודעים דבר ואף יכולת תנועה אין בהם; ענה אברהם: ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר? לאלה אתה עובד? הביאו לפני נמרוד. אמר לו נסגוד לאש; אמר אברהם, נסגוד למים שמכבים אש. אמר נמרוד נסגוד למים; אמר אברהם, אם כן נסגוד לעננים שמביאים מים. נסגוד לעננים, הסכים נמרוד; אמר אברהם אם כן נסגוד לרוח שמפזר עננים. שיהיה לרוח, הסכים נמרוד; אמר אברהם נסגוד לאדם שאינו נכנע לרוח. אמר נמרוד: אתה סתם מתחכם איתי; אני איני משתחוה אלא לאש, הרי אני משליכך בתוכו ויבא א-לוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. השליכו לאש ובא ה' אלוקי אברהם והצילו.

דבקות זו בָּאמת, מאפיינת את אברהם אבינו לכל אורך הדרך. הוא לא מחפש סיכונים ולא נוקט פעולות ראוותניות; אבל אם הדבקות באמת מובילה לסכנת חיים - שיהיה. הוא לא נרתע.

(בראשית יב): א וַיּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:

בשלב זה, לא ברור מן הפסוקים במה זכה אברהם ליחס מיוחד מאת ה'. התורה שבכתב נוקטת שפה חסכנית ביותר ומותירה למסורת שבע"פ להשלים את מה שאינה מפרטת:

(רמב"ם, עבודה זרה, א' ג'): התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה; והיה תמיה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ולא מי יסבב אותו [כי אי אפשר שיסבב את עצמו]? ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים.

ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם, ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש א-לוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל, ואין בכל הנמצא א-לוה חוץ ממנו; וידע שכל העולם טועים [ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם].

ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה; ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לא-לוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנַסֵּך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים; וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם א-לוה אלא אלו:

כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו ונעשה לו נס; ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א-לוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד; והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם.

אברהם אבינו אינו מסתפק בכך שהוא עצמו הגיע אל האמת; הוא נוטל על עצמו משימת חיים לפרסם לכולם את האמת. הוא יודע מנסיונו כי החיים על-פי האמת - במודעות ש-'ה' אחד ושמו אחד' ו-ה' הוא האלוקים' - הם שלמים ושלווים יותר ואינו שומר מוּדעוּת זו לעצמו. הוא איש החסד; אוהב אנשים ורוצה שיהיה להם טוב כמו שלו-עצמו טוב.

דרכו זו של אברהם, אבינו הראשון, מעמתת אותו עם בעלי השררה עד כדי סיכון ממשי לחייו. שהרי מי שחי במודעות של "ה' מֶלֶך, ה' מָלָך, ה' ימלוך לעולם ועד" - אינו נוטה להתפעל משגיונותיהם של אנשים מוכי שיגעון גדלות ואף אינו נתון לשליטתם. והם, השליטים, אינם אוהבים מי שאינו הולך בנתיב שהם התוו. הם אף עלולים לראות בו סיכון ולפעול בהתאם.

(אבות, ה, ג): עֲשָרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. (רבנו בחיי): עשרה נסיונות נתנסה אברהם ונמצא שלם בכולם; הראשון "לֵך לְךָ מארצך" וענין העקדה היה נסיון אחרון "וְלֵך לְךָ אל ארץ המוריה".

אבל התנועה היא לא רק בהוראה מלמעלה, הוא מצד עצמו היה בתנועה מתמדת; הוא מבין ש-'כל חי מתנועע' והוא חי. מאד חי. לכן (בראשית יב): ט וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה: ויסע, הלוך ונסוע; אף פעם לא עוצר. כי ברמה האישית, תמיד יש אופק חדש לחתור אליו; מודעות עמוקה יותר ופרטנית יותר של ה' הוא הכל והכל הוא ה'. וחוץ מזה יש עוד כמה אנשים שאינם מודעים לכך שה' הוא האלוקים וצריכים להגיע אליהם ולחשוף בפניהם את האמת. הזמן קצר וצריכים להספיק הרבה.

לעצמו הוא אינו מבקש דבר, אבינו הראשון. אבל בשלב מסוים הוא מוטרד בשאלה מי ימשיך את דרכו, דרך האמת. דרך הדבקות הבלתי מתפשרת בה' א-ל עליון. עוד בטרם היו לו בנים (בהיותו בן שבעים) ה' הבטיח את הארץ לו ולזרעו אחריו;

(שם יג): טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה ראֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם: טז וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ גַּם-זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה:

'ארץ' זה מלשון 'מרוצָה' ומלשון 'רצון'. לאברהם אבינו הבטיח ה' את ארץ כנען כי הוא כל הזמן רץ לעשות את רצון ה'. אלא שהוא רוצה בן שימשיך את דרכו בהנחלת המודעות ש-ה' אחד ושמו אחד.: (שם טו): ג וַיּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אתִי: ה' מבטיח שוב: ד וְהִנֵּה דְבַר-ה' אֵלָיו לֵאמר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:

ואכן נולד לו בן: (שם ט"ז, ט"ז): וְאַבְרָם בֶּן-שְׁמנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם: הוא כבר מוכן להסתפק בכך שנולד לו בן מן השפחה, וכאשר ה' מבטיח לו בן ממשיך משרה אשתו הוא מתפלל: (שם, יז) יח ...לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: אבל להשגחה העליונה יש תוכניות אחרות: יט וַיּאמֶר אֱלֹקִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ ילֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:

גם תפילתך בעניין ישמעאל התקבלה: כ וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אתוֹ וְהִפְרֵיתִי אתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אתוֹ בִּמְאד מְאד שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: הרבה ארצות יהיו לו והרבה אנשים יהיו גאים להיחשב בניו. אבל:

כא וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:

ממשיך הדרך שלך, היורש הרוחני, הוא יצחק. לא עם ישמעאל אקיים את הברית אשר כרתי אתך על הארץ; רק יצחק יירש את הארץ.

ושיהיה רק טוב ליהודים.

____________________
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'