מסמך: גירסת השופט אהרון אמינוף

המכתב, הנוסח המלא:


1) אני מודה לך על שהעברת אלי את מכתבן ללא תאריך של חברותי להרכב פשעים חמורים, השופטות מוניץ ודה-ליאו לוי אשר נשלח אליך מבלי ידיעתי ומבלי שהחליפו עמי אפילו מילה אחת.
אני המום מן היחס ה"קולגיאלי" של חברותי להרכב! אך תמוה וחמור הדבר שבעתיים, שמכתבן של השופטות מצא מייד את דרכו לאינטרנט ולעיתונות.

2) לאחר 27 שנות שיפוט ו-8 שנים כאב"ד בהרכב פשעים חמורים, אני מתקשה להאמין לאיזו דרגה יכולים לרדת שופטים - במקרה זה שופטות, כדי להתנער מאחריות.
אין בכוונתי ללכת בדרכי חברותי השופטות: להטיל בהן דופי ולתרץ בתירוצים לא רציניים, את חתימתן על הכרעת הדין. אגיב כדרכי בהגינות רק אל הכתובת הנכונה.

א. לעצם העניין, בטרם מתן הכרעת הדין העברתי את הטיוטא כמקובל, לעיון השופטות, לקבלת התייחסותן בכתב.
השופטת מוניץ ביקשה למחוק מהכרעת הדין מילה אחת, שהתייחסה לעדות המומחית ד"ר נסיה לנג. המילה נמחקה כבקשתה (עמוד 314 בהכרעת הדין).
השופטת מוניץ מעולם לא העירה ומעולם לא אמרה מילה וחצי על אודות הפיסקה שפורסמה בעיתונות - להלן-הפיסקה), לא לפני מתן הכרעת הדין ולא לאחר מכן.
הטענה ששתי השופטות, כביכול, הביעו את הסתייגותן מן הפיסקה ודרשו את מחיקתה כתנאי להצטרפות להכרעת הדין, איננה נכונה, אם לנקוט לשון המעטה ונימוס. יתרה מזו, במהלך שמיעת העדויות הארוכות של המתלוננת, הועלתה לא פעם ולא פעמיים בשיחותינו האפשרות שבשלב מסויים כבר לא היו היחסים בגדר אונס, אלא מרצון ותוך שיתוף פעולה.

ב. לאחר קבלת הטיוטא אכן אמרה לי השופטת לוי, כי כדאי לשנות את נוסח המשפט שנכתב בטיוטא בעניין זה, אך בשום אופן לא ביקשה וגם לא סוכם למחוק את המשפט.

הבטחתי לשופטת לוי שאבדוק שוב את הכתוב, וכשעברתי שוב על נוסח הכרעת הדין עידנתי את הכתוב וכתבתי את השורה, זו שהוצאה מהקשרה על-ידי הפרקליטות והעיתונות ופרסומה צבר תאוצה.

מדובר בהכרעת דין המשתרעת על פני חמישים עמודים ומדובר בפיסקה אחת בלבד שהתייחסה לתשובות בלתי הגיוניות של המתלוננת ולמקרה ספציפי שצויין בהכרעת הדין (בעמוד 333 שורות 20-13, עמוד 337 שורות 28-1 ועמוד 338 שורות 3-1).

ג. דברי השופטות כי מיד עם צאתנו מן האולם, לאחר מתן הכרעת הדין, הן ביקשו, כביכול, לכנס את ההרכב לצורך תיקון הכרעת הדין ולמחוק את הפיסקה, אינם נכונים.

היום נודע לי שהשופטת לוי לא פנתה לנשיא בן דוד מיד (כדבריה) בתום מתן הכרעת הדין ביום 24.4.2006, אלא רק שבוע לאחר מכן בתאריך 4.5.2006 - לאחר השמעת הטיעונים לעונש כשהסניגור העלה את הפיסקה בטיעוניו לעונש.

יתרה מזו, ראשית, איזה צורך היה לבקש לכנס את ההרכב כששלושתנו יצאנו יחד מן האולם והיינו מכונסים בלשכתי כהרגלנו בכל ישיבה.
שנית, מה מנע את השופטות שזה עתה קמו מכס המשפט באולם, לכתוב הסתייגות, או דעת מיעוט, בהיותן בלשכתי?
זאת ועוד, הכרעת הדין ניתנה ביום 27.4.2006. לבקשת הסניגורים שהיה בדעתם להביא עדי אופי לעניין העונש, נדחו הטיעונים לעונש.
גזר הדין ניתן חודש לאחר מכן, ביום 25.5.2006. כידוע, במשפט פלילי הכרעת הדין וגזר הדין ביחד מהווים את פסק הדין (סעיף 195 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1984).

ד. אינני ידוע מה בדיוק אמרה השופטת לוי לנשיא בן דוד, אך בשיחה שקיימתי עימו אתמול בשעות הערב, אמר לי ששמו שורבב למכתבן של השופטות וכי הן לא פנו אליו בטרם כתיבת המכתב.
לגופו של דבר, אמר לי הנשיא בן דוד שהוא אכן זוכר שהשופטת לוי דיברה אתו, אך הוא אינו זוכר במדויק את הדברים שאמרה לו, ומכל מקום לא התרשם שמדובר בבעיה. הנשיא סבר שהעניין הוסדר ולא היה מדובר בדיווח פורמלי שדרש התערבותו, וכי מדובר בתוכנו של פסק דין והתערבות בו היא מעשה בעל אופי שיפוטי שלנשיא אין סמכות לעשותו.

4) משנתפרסמו הדברים בעיתונות ונמתחה ביקורת מסוימת כלפי השופטות, הן קיבלו "רגליים קרות" ומיהרו להתנער מאחריות ולהטילה על כתפי בלבד.

בעצה אחת ומבלי להחליף עמי אפילו מילה אחת, חברו יחדיו וכתבו את מכתבן כשהן מסירות מעצמן את האחריות להכרעת הדין החתומה. הן אף לא טרחו לשלוח אלי העתק מן המכתב . הדבר נודע לי מפי רבקה - דוברת בתי המשפט בשיחת טלפון.

הכיצד לא מצאו לנכון לכתוב מכתב כזה בטרם התפרסמו הדברים בעיתונות?
מדוע לא עשו דבר במשך חודשיים ימים מיום מתן הכרעת הדין ועד לכתיבת מכתבן?

5) אני חתום על הכרעת הדין וכמובן אחראי לכל מה שכתוב בה. גם חברותי השופטות חתומות על הכרעת הדין, ואך מביש הוא להתנער מאחריות בתירוצים, שהם עלבון לשכל הישר.

6) כפי שנתפרסם באינטרנט על-ידי העיתונאי יואב יצחק, מייחסות לי השופטות, כביכול, "הגנבת" הפיסקה לתוך הכרעת הדין, בלא ידיעתן ולמרות התנגדותן.


מי שמכיר אותי לא היה מעז להעלות על דל שפתיו דברי עלילה אלה.
נתקפתי שאט-נפש למקרא הדברים.


בכל הכבוד

סגן הנשיא, אהרון אמינוף, שופט.



העתקים

השופט מנחם בן דוד - נשיא בית המשפט המחוזי נצרת
השופטת נחמה מוניץ
השופטת גבריאלה (דה ליאו) לוי