המקצוע המסוכן ביותר בצבאנו הוא ש"ג. אפילו לוחם נועז בשייטת, או בסיירת, אינו עומד מול סיכונים כמו ש"ג. ולמרות זאת, אין גיבוש ש"גים, ואין בסיס הכשרה סודי לש"ג.
ש"ג עברי צריך להיות מוכן לספוג את כל מה שברזלנים וגנרלים עבריים פישלו. הם לא יודעים את עבודתם, והוא אחראי. הם הרגו את חייליהם, והוא אחראי. ש"ג עברי, מי יידע חייך?!
חבל, כנראה, על כל העצים, שנכרתו כדי שגיורא איילנד – עוד גנרל עברי – יוכל לקבוע בדוחו, שהש"ג טעה. כי הרי לא ייתכן שאלוף (מיל.) – עצם מעצמותיו של הממסד – יאשים את חבריו. הרעות היא בכל אופן ערך עליון אצלנו; ואיילנד הוא ידידם, חניכם ומפקדם של הרבה מפקדים. גיורא לא היה מגיע לתפקידיו הרמים (כולל ראשות ועדת הבדיקה), לו חשבו, שאינו לויאלי לחברה.
שמור לי ואשמור לך. ולא יהיה פה בלגאן אימתני, שיכול לחשוף את אמות הספים. במקומות אחרים על הרבה פחות מזה כבר היו מפטרים את כל צמרת הפיקוד, שבתחומה נהרגו שני חיילים, נחטף חייל, ונפצע חייל רביעי – למרות התרעה. במקומות אחרים לפיקוד הבכיר היה היושר להתפטר עקב המחדל הנורא.
לא נשמעה כזאת במקומותינו.
לכן, כדאי להכין מראש תורנות ש"גים, שישלמו על הפאשלות הגזרתיות. או, לחילופין, לעשות דבר שטותי: להוציא את חקירת המחדלים מידי הצבא. יותר מדי אינטרסים יסכלו את הרעיון האווילי הזה. למשל, במקרה דנן, זה יכול לגרום להדחת אלוף יואב גלנט, מפקד האוגדה אביב כוכבי ואחרים – כולם מיטב הנוער, שבלעדיהם לא נוכל להכין היטב את הפאשלות הבאות.
