בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע גבר בן 50 בביצוע עבירות מין חמורות בבת אחותו, כיום בת 22, בעת שהייתה בת 12-7, ובכלל זה מעשי אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים.
על ההרשעה הוחלט על סמך עדותה של הנאנסת בלבד. לעומת זאת, זיכו אותו השופטים מחמת הספק, מביצוע מעשה מגונה בכפייה בבת אחרת של אחותו, כיום בת 30, בעת שהייתה בת 10-9.
כתב האישום הוגש נגד האיש ב-23.3.05 ובו הואשם במעשים שהחלו בשנת 1984, כעשרים שנה קודם לכן, והגיעו לשיאם ב-1995-1993. נטען כי התלונה למשטרה הוגשה באיחור כה רב לאחר שאחת הבנות סיפרה לאמה על מעשיו של הדוד.
האחיינית שבתקיפתה המינית הורשע, העידה בבית המשפט כי האירועים היו בזמן ששהתה בביתו של הדוד בהרצליה. היא סיפרה כי המעשים נעשו במשך כ-4 שנים, לעתים בתדירות של "כל יום או פעם ביומיים, פעם בשלושה ימים" ולעתים חלף בין המעשים פרק זמן של חצי שנה. את מספר הפעמים שביצע בה הדוד את מעלליו הגדירה כ"עשרות פעמים".
הדוד העיד כי השתמש בסמים מאז 1983 והיה בטיפולי גמילה לסירוגין. הוא כפר בכל העובדות שיוחסו לו, למעט עובדת מגוריו עם אחייניותיו, והכחיש כי שהה אי פעם ביחידות עם אחת מהן.
עדות הנאנסת הייתה מהימנה לחלוטין
בהכרעת הדין כתבו השופטים: : אורי שוהם, יהודית שבח ושמואל ברוך, כי החליטו לזכות את הדוד מחמת הספק מהמעשה המגונה באחיינית הבוגרת, בין היתר משום שתיאוריה הקשים על מעשיו בבית המשפט לא הלמו את התיאור המינורי יחסית בכתב האישום.
השופטים ציינו כי תיאוריה במשפט דומים יתר על המידה לעדות אחותה. "נוצר בנו החשש כי היא העצימה את עדותה וייחסה לעצמה מקצת מן הפגיעות שפגע הנאשם באחותה הצעירה, מתוך דאגה כנה שמא אחותה, שטרם מסרה עדות במשטרה באותה עת, תירתע מהגשת תלונה במשטרה מחמת חולשתה, והנאשם יצא פטור בלא עונש למרות מה שעולל למשפחתה", כתבו השופטים.
לעומת זאת, קבעו כי עדות המצמררת של האחיינית הצעירה הייתה מהימנה לחלוטין. היא תיארה במדויק את הפרטים הפיזיים והטכניים הקשורים במעשים עצמם, כולל מקום השינה, מיקום כל אחד ואחד, הצורה שבה התקרב אליה הדוד, הרגשות אותם חוותה בעת האירועים והדרך שבחרה להתמודד עימם ולהדחיק אותם, וכך לשרוד.
השופטים דחו את טענת ההגנה כי העובדה שהעדות נמסרה רק ב-2004-2003 יש בה כדי לפגום במהימנותה. לגבי טענות ההגנה כי היו בעדותה סתירות ולכן אין לתת אמון בדבריה, ציינו השופטים כי "אי דיוקים המתגלים בעדותה של מתלוננת בעבירת מין אינם תופעה חריגה כלל וכלל כי אם תופעה טבעית ומובנת, במיוחד כאשר המעשים נעשו לפני שנים, עת הייתה המתלוננת ילדה קטנה, מה גם שבמקרה הנדון אין מדובר כלל וכלל בסתירות, כי אם באומדנים והערכות בכל הנוגע לשנים, תקופות וגילאים, שמטבע הדברים קשה לדייק לגביהם. גרעין העדות, בכל הנוגע למעשים עצמם - היה עקבי לאורך כל הדרך".
