אושר מאסרו של "מריץ" שערי מניות

בית המשפט העליון דחה את בקשתו של סוחר בבורסה לניירות ערך על חומרת העונש שהוטל עליו לאחר שהורשע על-פי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון, בעשר עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך. שמו של האיש נאסר לפרסום.

בעסקת הטיעון סוכם כי הפרקליטות תבקש עונש שלא יעלה על שנת מאסר, ואילו האיש יהיה חופשי לטעון כהבנתו. בית המשפט התחשב במצבם הנפשי הקשה של האיש ובנו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוות-דעת פסיכולוגית שהוגשה בעניינם, בגילו המתקדם ובעברו הנורמטיווי. ניתן משקל גם לעובדה כי הוא הודה והביע חרטה כנה ועמוקה, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. בסופו של יום, נגזרו עליו חצי שנה עבודות שירות, שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 40,000 שקל.

אולם הפרקליטות ערערה על קולת העונש, וטענה כי ענישה שאינה כוללת מאסר מאחורי סורג ובריח חורגת באופן קיצוני מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה. עוד נטען, כי בית משפט השלום טעה בדירוג חומרת המעשים שבהם הודה האיש, שכן הם מלמדים על שיטות תרמית מתוחכמות, שבהן עשה שימוש תקופה ממושכת. בפסק הדין שקיבל את הערעור (ע"פ 70931/07, ניתן ב-18.6.08), קבע בית המשפט המחוזי: "גם תוך מתן משקל מלא למצוקה שאליה נקלע האיש ומשפחתו - לא ניתן להתעלם ממשמעות מעשיו, ולנזק שיש בהם לשוק ההון, ובמיוחד לאמון הציבור בטוהר ושקיפות המסחר בבורסה". עקב כך הועמדה תקופת מאסרו על שמונה חודשים.

לא טשטש עקבות

בבקשתו להתיר לו לערער על החמרת העונש, טען האיש כי לא ניתן משקל הולם לנסיבות חייו, לרווחים הנמוכים שגרף, ולעובדה שביצע את העבירות בלא תחכום, תוך שימוש בחשבון בנק על-שמו, ובלא ניסיון אמיתי לטשטש את עקבותיו.

עוד טען כי בית המשפט המחוזי קבע קביעות עקרוניות המצדיקות ערעור שני, ובכללן קביעות באשר לעסקות עצמיות, עסקות שבהן אותו אדם הוא המוכר והקונה של ניירות הערך, כעבירות בפני עצמן, וכן בתחום השיקולים להתערבות ערכאת ערעור בעונש שנגזר לפי עסקת טיעון. אשר לבנו של האיש, נטען כי לאחר הדיון בערעור חלה התדרדרות נוספת במצבו הנפשי והפיסי, בשל תקיפה שעבר, וממנה טרם התאושש.

בהחלטתו לדחות את הבקשה, כתב השופט לוי כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לערעור שני, למעט מקרים חריגים. השופט הוסיף כי אין בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי גם כל עילה אחרת לערעור נוסף.