שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, נאוה בן-אור דחתה (יום ב', 21.7.08) את ערעורה של אגד על גובה קנסות שהוטלו עליה על אי הגעת אוטובוסים במועד שנקבע.
השופטת בן אור פסקה כי העונש מבטא היטב רשלנות בדרגה גבוהה של אגד יחס בלתי נאות של החברה כלפי ציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית.
מגזר דינו של שופט התעבורה אברהם טננבוים שניתן ב-13.3.08, עולה כי על-פי הרישיון של אגד להפעלת קו 451, מירושלים לאשדוד, אמור לצאת אוטובוס מירושלים, בשעה 15:30. ב-12.6.06, המתין נוסע ב-15:31 בתחנת הקו, בגבעת שאול בירושלים, עד השעה 16:45, אך האוטובוס לא הגיע, והנסיעה לא בוצעה כלל. על אירוע זה יוחסו לאגד עבירות של אי עמידה בתנאי הרישיון, ואי הפעלת שירות סדיר.
עוד עולה מגזר הדין כי על-פי רישיון אגד להפעלת קו 182, ממטע לתחנת הרכבת בית שמש, אמור לצאת אוטובוס ממטע בשעה 15:15. בימי שישי זוהי הנסיעה האחרונה בקו לפני כניסת השבת. ב
יום ו' 17.11.06, בשעה 14:55, המתינו שני נוסעים בתחנת הקו בצור הדסה, עד השעה 15:50, אך שום אוטובוס לא הגיע, והנוסעים נאלצו להזמין מונית בנסיעה מיוחדת לביתם בבית שמש. גם כאן יוחסו לאגד העבירות של אי עמידה בתנאי הרישיון ואי הפעלת שירות סדיר, ובנוסף יוחסה לאגד עבירה של אי עצירה בתחנה לאיסוף נוסע.
השיבושים פוגעים בחלשים
אגד הודתה באישומים, והדיון בהם אוחד, משום שהשופט טננבוים סבר כי השאלה בשני התיקים זהה, והיא: מהו העונש הראוי כאשר אוטובוס אינו יוצא בזמן שנקבע או אינו יוצא בכלל, ומה הדין כאשר נגרם נזק לנוסעים.
לגבי האוטובוס לבית שמש, הסבירה החברה כי הנהג היה חדש בקו, ולכן לא ידע את מסלולו, ומכאן הטעות. בכל הנוגע לאוטובוס לאשדוד, טענה אגד כי אין המדובר באיחור של שעה ורבע, אלא באיחור של 25 דקות בלבד, שכן ההפרש בזמנים נבע מפקקים שהיו בין תחנת המוצא לבין התחנה שבה המתין הנוסע.
השופט טננבוים הטיל כאמור על אגד קנס של 20,000 שקל בכל אחד משני התיקים, וכן הורה לה לפצות את הנוסעים. השופט ציין את חשיבות העמידה בתנאי הרישיון ואת זכותם של המשתמשים בתחבורה הציבורית לדעת כי הם יכולים לסמוך על לוחות הזמנים ולכלכל את צעדיהם בהתאם. במיוחד ציין את הפגיעה הנגרמת - בשל שיבושים בזמני הנסיעות - דווקא לחלשים, שרבים מהם נצרכים לתחבורה הציבורית, ועליהם יש להגן. השופט הוסיף כי העונש המקובל בעבירות מעין אלה הוא בסביבות 20,000 שקל, וכי יש לכך הצדקה משום שרק מדיניות תקיפה כלפי בעלי רישיונות הסעה תאלץ אותם לנסות ולמזער את התקלות.
"מערכות האכיפה הפנימיות"
אגד ערערה לבית המשפט המחוזי על גובה הקנס. לטענת החברה, היא מבצעת מדי יום כ-45,000 הסעות, ובחישוב שנתי יותר מ-16 מיליון הסעות. בהיקף הסעות עצום כזה, אי אפשר למנוע תקלות בסדר גודל של אלפי איחורים. התחבורה הציבורית אמורה להתמודד עם עומסי תנועה קשים, נסיעה מפרכת במרכזי ערים, פקקים בלתי צפויים מראש.
בערעור נטען כי גזר דינו של שופט התעבורה חריג ביותר, ולא ניתן למצוא התייחסות זהה או דומה בשום מקום אחר בארץ. החברה חלקה על קביעתו שזהו עונש מקובל. כמו-כן חלקה על הקביעה כי מדיניות ענישה תקיפה תביא להפחתת התקלות. נטען כי לא הובאו הוכחות קביעה זו, ויש בה משום התעלמות מ"מערכות האכיפה הפנימיות" של אגד, כמו גם מן המהלכים שהחברה נוקטת לצמצום התופעה, בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה.
בא כוח משרד התחבורה עמד בדיון על הצורך להבטיח שהנוסע יגיע ליעדו בזמן, ובמיוחד נכון הדבר כאשר אגד היא המפעיל היחיד בקו, ואין לנוסע ברירה אלא לסמוך על השירות שהיא נותנת. עוד טען, כי שאלת רמת הענישה הראויה לא נבחנה בבתי המשפט המחוזיים, כערכאת ערעור, ב-15 השנים האחרונות. עם זאת, ביקש לציין כי במהלך השנים שולש הקנס המרבי על עבירות מסוג זה. הוא הציג לשופטת גזרי דין שבהם הוטלו על מפעילי הסעה ציבורית קנסות כמעט במלוא הסכום שניתן היה להטיל. עוד טען כי במקרים הנדונים אין מדובר באיחורים הנובעים מעומסי תנועה בלתי צפויים או אירועים דומים אחרים שאין למפעיל הציבורי שליטה עליהם. מדובר במקרים שבהם לא בוצעה כלל הנסיעה, או ששובץ לנסיעה נהג שאינו מכיר את המסלול.
בפסק הדין שדחה את ערעור אגד, קבעה השופטת בן אור כי שיבוץ נהג שאינו מכיר את המסלול, בקו שתדירות הנסיעה שלו נמוכה ביותר, לקראת הנסיעה האחרונה, ועל אחת כמה וכמה כשנסיעה אחרונה זו היא בערב שבת, מהווה זלזול בציבור הנוסעים. עד כתבה כי האיחור הניכר בהגעת האוטובוס לאשדוד, הייתה אף היא בגדר רשלנות.
אשר לרמת הענישה המקובלת, ציינה השופטת כי בית המשפט המחוזי בירושלים סבר באחרונה כי גזר דין אחר של בית משפט לתעבורה שבו הוטל, בנסיבות חמורות פחות, עונש דומה, היה ראוי ונכון. גם בית המשפט לתעבורה בפתח תקוה אישר עסקת טיעון, לאחר הרשעה, שבה נקנסה חברת "קווים" בסכום של 15,000 שקל, על אי ביצוע נסיעה במשך 40 דקות, בניגוד לתנאי הרישיון. "ניתן להניח, סיכמה השופטת, כי הסדר הטיעון משקף רמת ענישה מקובלת, שאלמלא כן לא הייתה ניתנת לו הסכמת הנאשמת".
