תאור החיזבאללה כניצבת "על פרשת דרכים" הולם את מצבה של התנועה מאז נסיגת צה"ל מדרום לבנון וביתר שאת מאז הנסיגה הסורית מלבנון. שתי התפתחויות אלה חידדו את המתח בין שתי הדרכים, שבהן הולכת התנועה מאז הקמתה: הדרך הלבנונית, אשר מתבטאת בפעילות מדינית-פרלמנטרית, והדרך האיסלאמית האזורית/אוניברסאלית, שביטוייה בפעילות צבאית עצמאית.
בהיעדר מבחן חד-משמעי למאזן הכוחות בין התנועה לבין יריביה בזירה הלבנונית והאזורית, הייתה יכולה הנהגתה להמשיך ולהתנהל בשני ערוצים אלה במקביל. אלא שההתמודדות הישירה והמקיפה בין ישראל והחיזבאללה, כפי שהיא מתפתחת ביולי 2006, עשויה להתברר כמבחן מכריע לטווח התמרון של החיזבאללה. ואם יכולותיה הצבאיות של החיזבאללה ישרדו ולו בחלקן את ההתקפה הישראלית המאסיבית, בסיום המערכה תימצא התנועה, שוב, על צומת שממנו מתפצלות שתי הדרכים ושתי המסגרות שאליהן היא משתייכת.
חולשתה המדינית והצבאית של סוריה וההרתעה הישראלית שהופעלה ישירות על החיזבאללה שמו בשנים האחרונות סייג למשמעות המעשית של ההתעצמות הצבאית של התנועה. זו גילתה ערנות לגבולות הקונצנזוס הפנים לבנוני ולגבולות הסיבולת הישראלית, ולאחר הנסיגה הישראלית מאדמת לבנון התמקדה בביצור מעמדה האזרחי. היכולות הצבאיות, ובפרט המאבק בישראל, היו אמצעי לגיוס תמיכה, לצד פעילות רווחה וחינוך. התנועה הגדירה את עצמה כ"התנגדות לאומית", בכוונה להדגיש את הפן הממלכתי ואת הפן הלוחמני, שהיא אמורה לייצג בעת ובעונה אחת, ובמטרה להקנות לגיטימציה לשתי הפנים כאחד.
יחד עם זאת, בשנים שחלפו מאז נסיגת צה"ל מלבנון, עדיין נהנתה התנועה מהמעמד הציבורי שהקנו לה המאבק בישראל והנסיגה. על כן הייתה יכולה להתפנות לחיזוק הממד "הלאומי" שבאסטרטגיית הפעולה, בהכרח על חשבון הממד "ההתנגדותי".
ואולם, עם הזמן נשחקה האפקטיביות של המאבק הישיר בישראל כאמצעי לגיוס תמיכה. משום כך הייתה האינתיפאדה הפלשתינית בשטחים התפתחות מבורכת עבור החיזבאללה, שכן היא סיפקה לתנועה ערוץ להמשך הפעילות נגד ישראל ולשימור רלוונטיות אזורית. אך בכך לא היה די. למגמת הליברליזציה הכלכלית והפוליטית שהתפתחה בשנים האחרונות בלבנון נלוותה גם קריאה לפרוק אותה מנשקה בהתאם להחלטת מועצת הביטחון 1559. כדי לעצור את הסחף בסובלנות כלפי מעמדה המיוחד, ובהתאמה לעניין האירני בהסלמה בעימות הישראלי-ערבי, נזקקה התנועה למאבק ישיר בישראל. חטיפת החיילים על גבול הצפון נועדה לשרת יעד זה.
החטיפה שימשה לישראל סיבה למהלך צבאי נרחב, שמטרותיו הרחבות יותר הן להחליש את תשתיתה הצבאית של החזבאללה, להניא אותה מהמשך ההתגרות, ולעודד את ההתנגדות לה בזירה הלבנונית. הנזק בנפש וברכוש שנגרם בלבנון במהלך התקיפות הישראליות אומנם מעורר ביקורת חריפה נגד ישראל בלבנון ובעולם אבל ביקורת זו לא תתורגם לאהדה לחזבאללה ולהשלמה עם התפקיד שנטלה לעצמה כמגן לבנון והפלשתינים מפני ישראל.
החיזבאללה נהנתה במשך שנים מתמיכה יציבה למדי בקרב העדה השיעית בלבנון. התמיכה בה באה לידי ביטוי במיוחד באזורי השפעה 'טבעיים' - הדרום, הבקע', והשכונות הדרומיות של ביירות, שם החיזבאללה חולקת את התמיכה השיעית עם תנועת אמל הליברלית יחסית והחזקה ממנה. אך לנוכח עצירת תנופת הצמיחה הלבנונית עקב המהלך הצבאי הישראלי, יהיה קשה לתנועה להרחיב את טווח השפעתה מעבר לקיים, וקרוב לוודאי שעם שקיעת אבק הקרבות אף יחול כרסום בבסיס התמיכה העממי, שלאורך שנים היווה את מקור כוחה.
התמיכה האירנית והסורית מהווה עבור החיזבאללה משענת צבאית וגורם מרתיע מפני ניסיון לפרוק אותה מנשקה. מכל בחינה אחרת, החיזבאללה מוקצית בזירה הבינלאומית. מזה שנים נמצאת התנועה בראש הרשימה השחורה של ממשלות המעורבות במאמצים לייצב את הזירה המזרח תיכונית, על שום השתייכותה לאגף האיסלאמי המיליטנטי וזיהויה עם טהרן ודמשק. בוועידת ה-8G, שכונסה בסט. פטרסבורג ב- 15- 17 ביולי, הוטלה האחריות להסלמה על החיזבאללה והובעה תמיכה בממשלת לבנון. בעולם הערבי נערכו הפגנות תמיכה בחיזבאללה, אך חוגי השלטון בריאד, קהיר ועמאן ביקרו בחריפות את מדיניותה 'ההרפתקנית'. בין השורות ניתן היה להבחין במחאה נגד אירן, אשר באמצעות עידוד הפעילות הצבאית של החיזבאללה המיטה אסון על לבנון.
למונח 'לבנוניזציה' שתי משמעויות. לעיתים הוא משמש לתיאור תהליך השתלבותה של החיזבאללה במוסדות הלאומיים הלבנוניים, בדגש על פרגמטיזציה. לעיתים הוא משמש לתיאור תהליך של קריסת השלטון המרכזי והתפתחות עימות בין-סיעתי/בין-עדתי, על-פי הדגם הלבנוני. לא אחת פורשה השתלבותה של החיזבאללה במערכת הפוליטית הלבנונית כאות להתמתנות פוטנציאלית. מגמת ה"לבנוניזציה" הזאת, אם אומנם הייתה לפרשנות ברוח זו אחיזה במציאות, נקטעה. העתיד הנראה לעין מזמן לחזיבאללה "לבנוניזציה" במובן של מאבק פנימי מחריף.
המתקפה הישראלית כבר הביאה את החיזבאללה לעמדת מצוקה, שכמוה לא חוותה מאז שהוקמה. על הלחץ הצבאי הישראלי נוסף לחץ מצד ההנהגה הלבנונית הרשמית - שממילא שואפת לצמצם את כוחה של התנועה. בגין חלקה בהסגת פרויקט השיקום הלבנוני שנים רבות לאחור יחול גם כרסום בתמיכה העממית בתנועה. ואולם, אין בכוחה של הממשלה הלבנונית לבדה להשלים את מה שהחלה ישראל לעשות. על-מנת להחליש עוד את האחיזה האירנית והסורית בלבנון באמצעות חזיבאללה יהיה על הממשלה והכוחות המתחרים האחרים בלבנון להיעזר בסיוע בינלאומי. סעודיה כבר התחייבה לסייע בשיקום ההריסות. מורכבת הרבה יותר תהיה משימת הרכבת כוח רב-לאומי, שיגבה את התפרסותו של צבא לבנון בגבולה הדרומי.
עד שיתממשו תוכניות בכיוון זה, אם אומנם יתגבשו, תעודד חולשת הצבא הלבנוני את החיזבאללה להמשיך בדרך ה"התנגדות" כדי לסכל את הכוונה לנשלה ממעוזיה. לשם כך תעשה התנועה שימוש ביתרת יכולותיה הצבאיות, אשר יתוגברו על-ידי אירן וסוריה. אם כן, אפילו החלשה משמעותית של החיזבאללה לא תהפוך את לבנון לחסינה בפני החמרת המתח הבין-עדתי/בין-סיעתי אותו ידעה בעבר.
מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה
