כמה שאלות מרגיזות

1.מדוע הושקע מאמץ כה רב להפציץ את תחנת הטלוויזיה של החיזבאללה כאשר הפרשנים הנכבדים אלון בן דוד ועמנואל רוזן משדרים ממילא את המסרים של התחנה. האזנתי היטב בימים האחרונים והבנתי כי החיזבאללה מכין לנו הפתעות כואבות מאוד בתל אביב וסביבותיה ובמקומות נוספים בארץ ובעולם, אין כל סיכוי לחסל את הארגון הזה והוא ישתקם כי אין כבר מטרות להפציץ. כדאי לרוץ ולעשות הסכם בכל תנאי על-מנת למנוע סבל נוסף ובכלל, בעצם בכל המלחמות עד היום הפסדנו [עמנואל רוזן הכין לנו סקירה על כך] ולכן כדאי מאד שלא להסתבך גם במלחמה הזאת.

אולי ערוץ 10 יואיל לגלות לנו כבר מה יהיה נוסח הסכם הכניעה [שלנו] שהחיזבאללה יהיה מוכן לאמץ? ומה המחיר שנצטרך לשלם ממילא על-מנת להפסיק את ירי הקטיושות? כתושב נהריה וכמי שעובד בקריות אני בהחלט חש שאלון בן דוד חייב לגלות בדחיפות לי מידע זה – נסראללה כבר לא משדר בימים האחרונים ואם הפסדנו במלחמה מדוע להאריך את הסבל?

2.שאלה מרגיזה נוספת – האם זה רק נדמה לי שהחיילים כבר אינם חיילים יותר אלא הם "הילדים של כולנו" ולכן בהחלט עדיף להקריב חיי אזרחים מאשר לסכן ולו חייל אחד? מתי חל המהפך הזה בתפיסה ובערכים? כיצד לא התעוררנו בעזה אלא כשנחטף חייל ולא כאשר שדרות חטפה על ימין ועל שמאל? מדוע כל השיקולים המבצעיים שלנו מסתכמים במסקנה שחיילים אסור לסכן? האם רק נדמה לי שלו היה נחטפים אזרחים בגבול לבנון המלחמה הזו בכלל לא היתה פורצת?

3.קיימת כיום נטייה ברורה להאשים את ממשלת שרון שלא עשתה דבר שש שנים בעת שהחיזבאללה התחמש. עם יד על הלב – לו היה שרון מעז לעשות משהו בלבנון האם הוא היה יוצא חי מהתקשורת שהיתה מזכירה את הצירוף שרון–לבנון בכל דרך אפשרית?