יש סיכוי לנצח את הסוכרת

סוכרת הינה אחת המחלות הוותיקות ביותר, וכבר בתורה יש רמז לכך. למרות הוותק הרב, רק במאה השנים האחרונות החלה להתבהר התמונה הכוללת לגבי המנגנון והסיבה להיווצרותה.

היה זה מינקובסקי בסוף המאה ה-19, החוקר הראשון, אשר הראה כי כריתת הלבלב בכלב גורמת להשתנת-יתר, תופעה הידועה גם בחולי הסוכרת.

ב-1922 בנטינג ובסט גילו את האינסולין, חלבון המיוצר ברקמה מיוחדת בלבלב, והאחראי לויסות רמת הסוכר בדם. כעבור שנה הזריקו חוקרים אלה, לראשונה בתולדות האנושות, אינסולין, לילד סוכרתי, והוכיחו כי טיפול זה משפר את איזון רמת הסוכר בדם.

הילד המשיך לקבל את הזריקות, גדל וחי בעזרת זריקות האינסולין, ונפטר מדום לב לפני כמה שנים. גילוי האינסולין היה לאירוע תקשורתי בינלאומי במושגים של תחילת המאה הקודמת. סוכרת היתה עד אז מחלה קטלנית חסרת כל סיכוי. ללוקים בה לא היתה כל תקווה. רבים הם הסבורים כי גילוי האינסולין הוא ההישג החשוב ביותר בתולדות הרפואה במאה העשרים.

האינסולין מנע את סיבת המוות מסוכרת (חמצת קטוטית) ושינה את המהלך הטיבעי של המחלה. הארכת חיי החולים, חשפה את הסיבוכים המאוחרים של המחלה (עיוורון, קטיעות גפיים, אי ספיקה כילייתית, שבץ מוחי, התקף לב ועוד) אשר לא היו ידועים ומוכרים לנו, מפני שהחולים היו נפטרים בטרם היוצרותם. היום, עיקר משאבינו ממוקד בהקטנת הנזק המלווה את סיבוכי הסוכרת.

אנו עדים היום להתפתחות והתקדמות מחקרית וטכנולוגית ברפואה בכלל ובסוכרת בפרט.

במשך כ-60 שנה היו רק שתי תרופות לטיפול בסוכרת. בשנים האחרונות נוספו תרופות המעכבות את ספיגת הפחמימות במעי, כאלה המווסתות את רמות הסוכר שלאחר הארוחה וממש לאחרונה, תרופות המקטינות באופן משמעותי את התנגדות הגוף לאינסולין. מחקרים רבים הוכיחו חד-משמעית, כי איזון מדוקדק של רמות הסוכר, מעכב ומונע את התפתחות סיבוכי-הסוכרת וכאמור הארסנל התרופתי הזמין לנו היום גדול ויעיל יותר.

גם סוגי האינסולין הלכו והשתבחו במשך השנים. אין כיום צורך באינסולין ממקור חייה כבעבר (סוס, פרה, חזיר). היום ניתן לייצר את האינסולין במעבדה בטכניקה של הנדסה גנטית. יותר ויותר או רואים חולי סוכרת המקבלים את האינסולין דרך משאבה, המאפשרת גם נוחות ובעיקר איזון מצויין. בכל בית חמישי בישראל יש מכשיר גלוקומטר המאפשר בדיקת סוכר עמצית אמינה ומיידית. אבל כל אלו, אינם מרפאים סוכרת. כל הקדמה הטכנולוגית, אומנם שיפרה משמעותית את אורך ואיכות חייו של הסוכרתי, אך עדיין החולה הוא חולה. עליו לבדוק עצמו מספר פעמים ביממה ולהזריק את האינסולין לפי רמת הסוכר בדמו.

צעד מהפכני בשטח הסוכרת, שמענו מפי פרופסור ג'יימס שפירו מאדמונטו שבקנדה. הצלחתו בהשתלת איי-לבלב בהם נמצאים התאים המייצרים אינסולין, פורסמה בסוף יולי 2002 בעיתון הרפואי היוקרתי NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE. הפרופסור הצעיר הוזמן להסביר את ממצאיו על-ידי משפחתו של המיליונר סמי שמעון, וההרצאה המדעית ניתנה בבית חולים וולפסון, נראה שאולם ההרצאות בוולפסון, מעולם לא היה כה מלא. היו שם נציגים מבתי חולים רבים, קרובים ומרוחקים, אשר באו לשמוע ממקור ראשון על הטיפול הראשון העשוי לרפא סוכרת.

לאחר שהציג עצמו ואת בית החולים החדיש והמפואר בו הוא מנהל את יחידת השתלות איים, סקר פרופסור שפירו את הניסיון העולמי עד כה בהשתלת לבלב ואיי-לבלב. מעטים המרכזים בעולם העוסקים בתחום זה של הרפואה. בבולטים שבהם: גרמניה, שוויץ, איטליה, ארצות הברית וקנדה, לא הגיעו אף לעשרה אחוזי הצלחה. במילים אחרות, רק שני חולים מתוך עשרה, נשארו עם ערכי סוכר תקינים ללא צורך בזריקות אינסולין שנה לאחר ההשתלה. על-מנת להעלות את אחוזי ההצלחה בפרוצדורה זו, הסביר פרופ' שפירו, דרושים מספר תנאים:

1) להימנע ממתן טיפול לדחיית השתל העלול לפגוע בתאים שהושתלו ולגרום לסוכרת (דוגמת סטרואידים).

2) להעביר למושתל כמות גדולה יותר של איי-לבלב (בממוצע שני לבלבים משני תורמים לחולה אחד).

3) להשתיל איי-לבלב 'טריים', תוך זמן קצר מאז הוצאו מגופו של התורם, השרוי במצב של מוות קליני.

בניסיונו של שפירו, נעשו השתלות לבלב תחילה בשבעה חולי סוכרת קשים.

מדובר באנשים אשר לקו בסוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) אשר נמשכה שנים רבות ופגעה קשות באיכות חייהם. רמות הסוכר בדמם היו משתנות באופן קיצוני ובמהירות, מגבוה מאוד לנמוך מידי. בשני מצבים היתה קיימת סכנת חיים מיידית וחולים אלו היו 'מבלים' בבתי חולים לעיתים קרובות.

כשנה לאחר ההשתלה, כל שבעת החולים חיו חיים רגילים ככל אדם. לא נזקקו יותר לטיפול באינסולין ורמת הסוכר בדמם היתה תקינה. בהופעתו בבית החולים וולפסון, הוסיף ועידכן שפירו את הנתונים אשר טרם פורסמו. מדובר כבר על 12 חולים ועל שנה וחצי של מעקב.

כולם בנתיים בריאים. אף אחד לא פתח תופעות לוואי כלשהן מההשתלה. שפירו הסביר כי לא מדובר בניתוח מסובך. אין כלל ניתוח. לאחר שמבודדים את איי-הלבלב בעזרת מכשיר מיוחד, מערבבים אותם עם תמיסת גלוקוזה ומקבלים נוזל תחת שיקוף בעזרת מכשיר CT. מזריקים את החומר לווריד המוביל דם לכבד. התאים מייצרים אינסולין מתיישבים בכבד ומייד מתחילים לפעול. זאת פרוצדורה פשוטה, קלה וכמעט חסרת סיכונים. אין צורך בהרדמה כללית ומשתחררים הביתה תוך פחות מיממה.

שפירו חזר לקנדה והשאיר קהילה של רופאים המומים מהנתונים שהוצגו וקהל חולי סוכרת מעודדים ואופטמיים יותר, לקראת השנה החדשה. אומנם עוד מוקדם ויש להמתין ולבדוק תוצאות של השתלות נוספות ומעקב של שנים אחר החולים, אך נוצר הרושם כי הפעם יש סיכוי מצוין לנצח את הסוכרת ולהבריא ממנה.