וירג'ין פנדה <br>

השבוע נשלחתי למשימה לא פשוטה. לעשות כתבת בר על מסעדה אסייתית. זה לא פשוט כי אלא אם כן היא שוכנת בקומה 52 במרכז טוקיו, לא סביר שאפשר יהיה למצוא שם עוד משקאות אלכוהוליים חוץ מסאקה וצ'ויה. אבל כמו כתב טוב, לכסנתי עיניים, דאגתי לנהג חלופי והלכתי לערבב סושי עם קצת אלכוהול. כשהגענו למסעדת 'פנדה'ס' בראשון לציון, קיבלה את פנינו מסעדה מעוצבת להפליא - שולחנות ארוכים, בר גבוה, הרבה צבעים, תאורה ורמקולים תלויים מהתקרה.

פתחנו תפריטים ומייד דפדפתי לסוף, לאגף השתייה. כמו שחששתי, הרבה לא נמצא שם. לעומת זאת, הפתעה גדולה חיכתה לנו דווקא באמצע התפריט, באזור המשקאות המיוחדים של פנדה'ס, ואלו נתנו כיוון אחר לארוחה. כיוון של שתייה טובה, אם כי לאו דווקא אלכוהולית - מבחר מרשים של שייקים שנעשים במקום מהדבר האמיתי: שייק קוקוס הכיל קוקוס טרי (!) טחון ומעורבב עם חלב קוקוס וברד. גן עדן אסייתי בהתגלמותו. שייק הפסיפלורה הכיל פרי טרי עם מיץ אפרסקים, אננס ותפוזים, במרקם ברדי (15 שקל כ"א. מחיר מצחיק). כמו השייקים גם האוכל, על כל מרכיביו, מיוצר במקום. הרטבים, הדים סאם ואפילו האטריות, שנעשות במכונה מיוחדת. כדי לבדוק את העניין הזמנו מנת גיוזה (32 שקל) - הגרסה היפנית לדים סאם הסיני ולקרפלך הפולני. כמנה ראשונה מקבלים בצלחת חמש יחידות גדולות של כיסונים מטוגנים ממולאים בעוף טחון, פטריות ובצל מטוגן, לצד סלט כרוב וגזר ברוטב מיונזי ג'ינג'רי נהדר. המנה מוצלחת מאוד וגדולה מאוד בשביל ראשונה. מנה נוספת הייתה סושי שנקרא קראנץ' רול טופו (38 שקל). בתוך אצה (וכאן נגמר הדמיון לסושי) גולגלו טופו, בטטה, טמאגו (חביתה יפנית) והכל מטוגן בטמפורה. למרות הפופולריות שלה, היא הייתה פחות לטעמנו.

לפני העיקריות עצרנו להרמת כוסית קטנה של סאקה חם. למרות הציניות שלי בתחילת הכתבה על שילוב של אלכוהול ואסייתיות (מסעדות, כן?), אין כמו סאקה לצד סושי. אז מזגנו מהקנקן הקטן (22 שקל) לכוסות הקטנטנות והרמנו קמפיו (לחיים). כמו שאומר הפתגם היפני - עם הסאקה בא הסושי. אז הזמנו 8 חתיכות של סלמון גריל אוראמאקי (35 שקל), או במילים אחרות inside out, או במילים אחרות סושי שהאורז שבו צעק על הדג לצאת בחוץ. היה טעים מאוד ובמיוחד התאימה הטבילה בספייסי מיונז, שחיכה כל הערב בצלוחית שנתייחס אליו. עוד אכלנו מנה טעימה שהיא מנת דגל של המקום - פנדה'ס נודלס - אטריות שעשויות במקום, (מרגישים את זה ללא שום ספק) עם חתיכות עוף, חזה אווז מעושן וירקות ברוטב טריאקי מעושן (44 שקל).

שוב הפוגה באוכל ופגשנו בעוד משקה אדיר - מיץ רימונים. לא כזה מבקבוק שעושה מגעיל בפה, אלא כזה כמו שזקן בן 70 קוטף את הרימונים מהעצים שלו על טרקטור וסוחט אותם לבד. סיפור אמיתי. מיץ כזה, חברים, לא שתיתי הרבה זמן. אדום-סגול כהה, קר ומצריך השקעה. אי אפשר לגמוע כוס בשלוק אחד, צריך לעבוד על זה. וההנאה פשוט צרופה. בינינו, יותר טוב מכל שוט אלכוהול.

המעבר לקינוחים היה ברור מאליו. טעמנו שניים: פנקוטה (32 שקל) ודופלו (39 שקל). הפנקוטה הייתה משובחת ביותר, ללא טעמי לוואי של ג'לטין, עם מרקם שמנתי עמוק וגרגירי וניל שגם נראו יפה, גם נתנו טעם מדהים וכמובן שהסגירו כי השתמשו כאן בחומרים טובים. הדופלו היה גם הוא טעים במיוחד - מעין ביסקוויט קראנצ'י בתחתית, עליו שכבה של שוקולד ומעל מוס עם אגוזי לוז שלמים בפנים.

יצאנו מפנדה'ס מרוצים, שבעים ושתויים ממיצים. ומה למדנו מכל הערב? שסושי וסאקה עדיין הולכים יד ביד, שאין כמו אוכל שנעשה במקום ולא נקנה באריזות פלסטיק ונשלח במכולה ממעבר לים ושאפשר ואפילו כדאי ליהנות מערב של אוכל ושתייה, גם בלי הרבה אלכוהול.