מבט נוסף בפרשת דרעי

המטרה צריכה להיות אחת ויחידה: לפסוק בשאלה אם יש בפני בית המשפט ראיות מספיקות, שבפני כולן יכול היה הנאשם להתגונן באופן מלא מבחינת תוכנן ואמינותן, המצדיקות הרשעתו של דרעי מעבר לספק סביר.

עצם העובדה שהסבריו של דרעי דחוקים, וכי הוא וחבריו התנהגו באופן לא תקין, אינה מספקת. נטל הראיה שהיה פה שוחד, על כל מרכיביו, הוא על התביעה. וצריך להזכיר כי כוונת הדרישה של שכנוע "מעבר לכל ספק סביר" היא העדפה מודעת כי יהיו עבריינים שיזוכו - על מנת לצמצם עד למינימום את החשש כי יהיו זכאים שיורשעו.

אני חוזרת ומדגישה: אין בהצעתי משום הטלת ספק במקצועיות וביושר של השופטים שישבו בדין. אינני טוענת כי דרעי זכאי, ומטרתי אינה להביא לזיכויו. אני סבורה כי האיום על אמון הציבור במערכות אכיפת החוק מספיק גדול עד שכדאי למערכת עצמה לא להתחבא מאחורי עקרון הסופיות, ולעשות ניסיון נוסף - ואחרון - לבחון את הפרשה כולה בצורה שתהיה רגישה יותר לצורך שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה.

אם יניב הניסיון הזה זיכוי, יוכל דרעי להצטרף לכמה וכמה ממנהיגינו, מימין ומשמאל, שיש בעברם כתמים שלא הגיעו כדי הרשעה פלילית. חלק מן הכתמים האלה נראים לי חמורים יותר מזיכוי מחמת הספק בלקיחת שוחד.

אם יסתיים התהליך הזה בהרשעה נוספת, נוכל להסתכל לתומכי דרעי בעיניים ולומר להם שבאמת הפכנו כל אבן בדרך לתת לו משפט הוגן. גם זה לא יעזור עם תומכי דרעי המושבעים, שבעיניהם "הוא זכאי" באופן מוחלט. אבל זה עשוי להוציא את העוקץ מן התהליך המסוכן של שחיקת אמון הציבור הרחב בבתי המשפט, ולצמצם במידה ניכרת את עוצמתם של הכוחות הממשיכים להילחם את מלחמתו של דרעי האיש. לטעמי, הסיכוי הזה שווה את ההשקעה. הימנעות ממנו עלולה להיות ניצחון פירהוס.

אין לי ספק כי ששת השופטים שישבו בדינו של דרעי, בשמיעה ראשונה ובערעור, פעלו מתוך יושר מקצועי ומתוך השתכנעות עמוקה כי הוא אשם בעבירות בהן הורשע. הטענות שהועלו בבקשה לדיון נוסף היו כבדות משקל - אולם לא נפלו למסגרת הקבועה בחוק לשמיעה כזאת.

הדברים שנחשפו במשפט ואשר עליהם אין מחלוקת היו, בלשון המעטה, בלתי תקינים ביותר. הסבריהם של דרעי ושל חבריו לאישומים נגדם אינם חזקים, ומכלול הנסיבות של התנהלות החקירה וההגנה הקשה עוד יותר לקבל אותם. כל אלה מצביעים לכאורה שהדבר היחיד שניתן לעשות עתה הוא לקבל את הדין.

אלא שהמחיר שמשלמת מערכת אכיפת החוק על ההרשעה, המאסר, והפסילה הפוליטית הממושכת בעקבותיהם הוא גדול, ואין סימנים כי הוא מצטמצם. בצד אלה הסבורים כי המשפט וההרשעה הם ניצחון אמיץ על השחיתות ועמידה על השוויון בפני החוק, יש רבים לא פחות הרואים בהם דווקא כשל של המערכת הפוליטית והמשפטית ומקרה בוטה של הפליה. פסקי הדין, למרות מאמץ גדול וכן (ואולי דווקא בגללו), לא הצליחו לפזר את הערפל.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ארוך, מפורט, ושופטני מאוד. פסק הדין של בית המשפט העליון קצר, מקצועי ושקט יותר (ואף הוא בן למעלה ממאה עמודים), אבל הוא שומט חלק מאבני הבניין שהיוו יסוד מרכזי ממבנה ההרשעה של בית המשפט המחוזי. בהיעדרן, לא ברור כי המבנה המשפטי כולו יכול לעמוד.

מובן כי מערכת משפטית אינה צריכה לפעול לפי רחשי לב הציבור. ניתנת לה עצמאות על מנת שלא תיכנע לרגשות פופוליסטיים. אבל המערכת הזאת צריכה להיות מבוססת על תחושה רחבה של הציבור כי נעשה בה צדק. אם יש אצל חלק ניכר בציבור ספקות בעניין זה - הבעיה אינה רק של הספקנים אלא גם של המערכת עצמה.

הפרשה כולה מלמדת כי חבל שאין לנו, במשפטים פליליים חשובים, שיטה של חבר מושבעים. פסק דין שלהם היה חד יותר, פגיע פחות לטענות על הפליה או הטיה, וכולל באופן מובנה התייחסות לחלק מן הזרמים התת-קרקעיים שהופכים את המקרה הזה למורכב וקשה כל-כך. שפיטה מקצועית אמורה להתעלם מזרמים אלה, ולפעמים דווקא הניסיון להתעלמות (שאף פעם אינה אפשרית באופן מלא) יוצר נתק בין התוצאה המשפטית ובין תחושות הצדק.

יש המקווים כי האינתיפדה, והשינויים החלים בעקבותיה בסדרי העדיפויות הלאומיים שלנו, ישימו סוף-סוף קץ לניסיונותיו של אריה דרעי להיחלץ מן הגלות הפוליטית שנכפתה עליו.

מן הרע הזה של מצב מדיני מסובך מאין כמותו, כך הם סבורים, יצא לנו לפחות דבר טוב אחד: קץ המאבק המתמשך במצב הבלתי נסבל שבו מי שהורשע בלקיחת שוחד מנסה לנהל את הפוליטיקה הישראלית. לדעתם, בתי הכלא מלאים באלה הטוענים כי הורשעו בעבירה על לא עוול בכפם.

ייחודו של דרעי היה ביכולתו לרתום לטענתו שנעשה לו עוול תנועה חברתית ופוליטית שלמה. עוצמת התמיכה הזו הביאה, בתורה, לשחיקה מסוכנת באמון במערכות החיוניות של אכיפת החוק. לפי גישה זו, האירועים האחרונים, ותיפקודה של ש"ס במערכת הפוליטית בהיעדרו, יחזקו את הנכונות לראות בדרעי עבריין שהורשע ולא מנהיג שנרדף. דרעי האיש יורחק, תנועתו תרכוש לעצמה מעמד חדש בפוליטיקה הישראלית, והאמון במערכות אכיפת החוק ישתקם.

אני מסכימה כי, מבחינת המערכת, אלה תהיינה באמת חדשות טובות. אלא שהתקווה כי חריצת דין ברורה תביא את הפרשה העגומה הזו לסיום נכזבו כבר כמה פעמים. כל אכזבה כזו, בינתיים, רק החריפה את המלכוד.

קיים גם התרחיש לפיו היעדרותו הזמנית של דרעי מן החיים הציבוריים תביא רק לפריצה מחודשת של כוחות עלומים כאשר ישוב אליהם. אם שלושים אחוזים מן הציבור, הרבה יותר מתומכי ש"ס, סבורים כי ההרשעה עשתה לדרעי עוול; אם קרוב לארבעים אחוז סבורים כי יש לשחררו ולסיים את הפרשה, האחריות הציבורית מחייבת להשתחרר ממוסכמות ולבחון את הפרשה הזו פעם נוספת.

המערכת יכולה להמשיך להתעלם מן המחיר הזה, ולפרש אותו כניסיונות כוחניים של עבריין שהורשע "לכופף ידיים" ובכך לאיים על המנהל התקין, היושר הציבורי והאמון ברשויות אכיפת החוק.

אני חוששת כי עמדה כזו רק תעמיק את הספקות, ולכן תגדיל את חוסר האמון. הבעיה תחריף כאשר דרעי יצא מן הכלא, ויתחיל להתמודד עם העובדה שההרשעה עומדת בדרכו להשתלבות מחודשת בחיים הפוליטיים.

מבחינתו, דרעי חייב להמשיך ולטעון כי הוא הורשע שלא כדין. כמו שעומדים הדברים עכשיו, יש בידו מספר לא קטן של תמיהות של ממש, שפסקי-הדין אינם נותנים עליהן תשובה מלאה.

מכיוון שכך, אני מציעה כי לא נמתין עד ששוב יתברר כי בעיית דרעי מכבידה על יכולתנו לקבל החלטות מדיניות שקולות, להרכיב קואליציות או לבחור ממלאי תפקידים בכירים. ימשיך דרעי לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו, אבל ייערך לו משפט חוזר, במסגרת מוסכמת וצרה, שתתרכז רק בעבירת השוחד, ובנקודות המחלוקת המרכזיות.

המדינה צריכה לנהל את המשפט לא על מנת להרשיע, אלא על מנת לסייע בבירור העניין. צמצום הגזרה, כמו גם ההסכמות שהושגו במהלך המשפטים הקודמים, יסייעו מאוד לקיום משפט מהיר ומרוכז. טוב יהיה לתקן בהליך הזה טעויות וחריקות שנתגלו בחקירה ובמשפט הראשון.

אמינותו של עד התביעה העיקרי, כמו גם טיב המידע שהיה לתביעה על אודותיו בזמן המשפט צריכים להיבדק בידי גורם נייטרלי. ההחלטה השיפוטית, ופסק הדין המנמק אותה, צריכים להיות קצרים וברורים, ולהתייחס בצורה מפורשת לטענות העיקריות. ההנמקות צריכות "לסגור" את הפרצות עליהן מצביעים אלה התוקפים את פסקי-הדין.