עיקרי הממצאים:
• ההכנסה הפנויה לנפש של כלל משקי הבית עלתה בשנת 2005 ב- 3.9% ריאלית;
• ההכנסה הפנויה לנפש של העשירון התחתון עלתה ב- 5% ריאלית;
• קו העוני עלה ב- 3.7% ריאלית, מה שמעיד על עליית השכר החציונית במשק ועל הצמיחה והשגשוג הכלכלי שהחלו בשנת 2004 ונמשכים עד היום;
• ירידה בשיעור העוני בקרב משפחות עם שני מפרנסים;
• קיימת ירידה בשיעור הקשישים החיים מתחת לקו העוני שתמשיך בשיעורים משמעותיים יותר בשנת 2006;
• חלה עלייה בתחולת העוני בקרב ילדים;
• בשנת 2005 חלה עלייה של כ- 4% במספר המועסקים במשק, עלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה וירידה בשיעור האבטלה;
• בשנת 2005 חלה עלייה של 1.5% בשכר הריאלי של המועסקים במשק;
• לא חל גידול בשיעור משקי הבית המצויים מתחת לקו העוני בשנת 2005.
בדרך בה נמדד העוני קיימות ארבע בעיות:
א. מדידת העוני מתבססת על סקר רבעוני המורכב משאלון בו אנשים מתבקשים לדווח באופן עצמאי על הכנסותיהם. נתוני הסקר הגולמיים מושלכים לגבי הכנסות כלל האוכלוסיה בחיתוך שנתי. שיטת מדידה זו מביאה בהכרח לכך שהנתונים יהיו מוטים כלפי מעלה, כלומר מספר העניים כפי שבא לידי ביטוי בסקר גבוה ממספרם באוכלוסיה בפועל;
ב. מדידת העוני מביאה בחשבון הכנסות בכסף בלבד (על-פי דווח עצמי של הנסקרים) ואינה זוקפת הכנסות משירותים ממשלתיים כגון: מעונות יום, קצבאות סיעוד, דיור ציבורי וכיו"ב. שירותים אלה מגדילים את ההכנסה הפנויה העומדת בפועל לרשות משק הבית בלא שיש לכך כל ביטוי בסקר;
ג. מדידת העוני אינה מביאה בחשבון את ההבדל בהרכב ההוצאות של משקי בית שונים. לדוגמא, זוג קשישים החי בדירה שבבעלותו אינו משלם שכר דירה או משכנתא בניגוד לזוג צעיר שאולי מרוויח יותר, אך עקב תשלומים אלו ההכנסה הפנויה הנותרת בידו עשויה להיות נמוכה משמעותית;
ד. אופן חישוב מספר הנפשות העניות ביחס להכנסה החציונית מבטיח כי מספר העניים יהיה תמיד גדול יותר לעומת מדינות אירופאיות או ארה"ב, בשל המבנה הדמוגראפי הייחודי של ישראל, בו יש משקל גדול יותר למשפחות מרובות ילדים.
בנוסף,
מדידת העוני מביאה בחשבון הכנסות בכסף בלבד (על-פי דווח עצמי של הנסקרים) ואינה זוקפת הכנסות משירותים ממשלתיים כגון: מעונות יום, קצבאות סיעוד, דיור ציבורי וכיו"ב. שירותים אלה מגדילים את ההכנסה הפנויה העומדת בפועל לרשות משק הבית בלא שיש לכך כל ביטוי בסקר.
קשישים
מנתוני הדוח עולה כי נמשכת מגמת הירידה במספר הקשישים העניים, הן במספרם והן בשיעורם מתוך האוכלוסיה. מגמה זו אף צפויה להמשיך ואף להתגבר בשנת 2006.
ממשלת ישראל שמה לה כמטרה למגר את העוני בקרב קשישים בישראל. כאוכלוסיה שאינה יכולה להשתתף בכוח העבודה במשק, ממשלת ישראל החליטה, בתהליך הדרגתי, להעמיד את הגובה המצטבר של קצבאות הזקנה והשלמת ההכנסה לקשישים בסכום גבוה באופן ניכר מהסכום שנקבע כקו העוני. כך לשם ההמחשה, קשישים המקבלים קצבת זקנה והשלמת הכנסה נמצאים בין 8% ועד ל- 17% לפחות מעל קו העוני.
בהתאם למדיניות לעיל, ממשלת ישראל יישמה, בין היתר, את הצעדים הבאים, שתכליתם שיפור רמת החיים והגדלת הכנסתם של אוכלוסיית הקשישים בישראל:
• הגדלת קצבאות הזקנה והשלמת ההכנסה לקשישים בעלות של 850 מיליוני ש"ח;
• ביטול ההפחתות בקצבאות הזקנה שהונהגו בשנת 2002, בעלות כוללת של 400 מיליוני ש"ח;
• מינוי שר והקמת משרד גמלאים שכל תכליתו טיפול בענייני הקשישים והגמלאים בישראל. לרשות המשרד הועמד סכום של כ- 100 מיליון ש"ח לטיפול בסוגיות הקשורות באוכלוסיית הקשישים.
יישום הצעדים לעיל באופן מלא צפוי להביא להקטנה משמעותית, נוספת, של תכולת העוני בקרב אוכלוסיית הקשישים בישראל.
נתוני התעסוקה והכנסות מתעסוקה
בשנת 2005 חל גידול ניכר במספר המועסקים במשק. בהתאם לנתונים, שיעור הגידול במספר המועסקים עמד על כ- 4%, למעלה מפי שניים מהגידול באוכלוסיה האמורה בשנה זו. בנוסף, עלתה ההכנסה הפנויה ריאלית של כלל של משקי הבית ב-3.9%. בעשירון התחתון עלתה רמת החיים וההכנסה הפנויה לנפש בכ- 5% שהם 28% יותר מן העלייה הכללית ברמת החיים.
לראשונה אם כן, ניתן לראות מן הדוח כי העשירון התחתון נהנה באופן ישיר מפירות הצמיחה. ההשפעה של הצמיחה על העשירון התחתון הינה כאמור בשני היבטים: הראשון, גידול ישיר במספר המועסקים והשני, עלייה ברמת החיים הכללית וההכנסה הפנויה בשיעור העולה על העלייה ברמת החיים של כלל האוכלוסיה.
מן הדוח עולה בבירור כי ישנה חשיבות רבה בהצטרפות מפרנס שני למשק הבית. מדיניות הממשלה בשנים האחרונות הינה לעודד יציאה לעבודה בקרב שני בני הזוג. ואכן, שיעור העוני בקרב משפחות עם שני מפרנסים הולך ופוחת ועומד כיום על שיעור נמוך מאוד של כ- 3%, המהווים ירידה של כ-6%(!) ביחס לאשתקד.
בנוסף, ניתן לראות כי העלייה במספר המועסקים במשק חלה בעיקר בקרב משפחות אשר גם ההורה השני הצטרף למעגל הפרנסה של משק הבית. הנתונים מראים כי העוני כמעט ואינו קיים בקרב משפחות אלו בהן שני ההורים עובדים ומפרנסים.
עוד נמצא קשר חיובי מובהק בין השכלה לשכר ותעסוקה ובהתאם לכך קיים קשר ישיר בין השכלה לעוני. דהיינו, ככל שרמת ההשכלה עולה כך פוחתים הסיכויים לחיות מתחת לקו העוני.
עוני בקרב ילדים
מנתוני הדוח עולה באופן ברור כי מרבית הילדים המצויים מתחת לקו העוני, הינם ילדים למשפחות מרובות ילדים. הגורם המרכזי לעוני בקרב המשפחות ברוכות הילדים הינו חוסר תעסוקה של אחד או של שני ההורים. לאור זאת, האמצעי הנכון לחלץ ילדים ומשפחות אלה מעוני הינו עידוד תעסוקת ההורים והשקעה ארוכת טווח בחינוך ושירותים תומכי עבודה (כגון: יום חינוך ארוך, מעונות יום, מפעל ההזנה וכיו"ב). נציין כי רק יישום אמצעים אלה לאורך זמן יבטיח ירידה בתחולת העוני בקרב הילדים ובכלל.
בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי בעניין קצבאות ילדים והקשר שלהן למספר הילדים העניים, גם בשנת 2001 בה קצבאות הילדים היו הגבוהות ביותר אי פעם (ומהגבוהות בעולם), בעקבות חוק הלפרט, עדיין חל בשנה זו גידול במספר הילדים העניים.
בהתאם לכך החליטה ממשלת ישראל למקד את הקצאת המשאבים בהשקעה בחינוך ובעידוד תעסוקה, וזאת במקום מתן קצבאות, שהוכיחו עצמן כמקבעות את משקי הבית מתחת לקו העוני ולא מסייעות ביציאה מן העוני.
לסיכום,
ניתוח הכנסות האוכלוסיה בישראל ודוח העוני מראה כי תעסוקה, השכלה וחינוך הם אמצעי המפתח ליציאה מן העוני. בהתאם לכך הותוותה מדיניות הממשלה בשנים האחרונות:
• הממשלה החליטה על החלת חוק חינוך חינם מגיל שלוש ביישובים בהם הרמה הסוציו-אקונומית נמוכה, ילדי עולים וכו';
• ניתנה עדיפות בתקצוב לילדים בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות לפי מדד הטיפוח של משרד החינוך;
• הוארך יום הלימודים והופעל מפעל ההזנה ביישובים חלשים;
• הורחב הסיוע הממשלתי בסבסוד מעונות יום והוקמו מסגרות חדשות לצורך זה, במטרה לעודד אמהות להשתלב במעגל העבודה כמפרנסת שנייה;
• הופחת נטל המס על עובדים ומעסיקים, על-מנת לעודד יציאה לעבודה ומתן תעסוקה;
• הועלה שכר המינימום;
• צומצם מספר העובדים הזרים ועלות העסקתם התייקרה, צעד זה הביא להגדלת סך המשרות הפנויות שאוישו על-ידי דורשי עבודה ישראלים.
במציאות של משאבים מוגבלים, השכילה הממשלה להשקיע את המשאבים בחינוך, הזנה, מעונות יום וכיו"ב כלים המעודדים יציאה לעבודה ופרנסה ובכך מביאים ליציאה אמיתית מן העוני בטווח הרחוק.
ד נציין כי הצעדים הנ"ל ישפיעו על שיפור רמת החיים בטווח המיידי ויציאה ממעגל העוני בטווח הארוך.