כל אוהבי הצדק נפרדים סוף-סוף מן הנשיא הנערץ של מערכת המשפט הישראלית. עזב אותנו הליברל הדגול אשר טבע פניני הגות מרטיטים על עדיפותו של 'הצבור הנאור'.
את ערך השוויון של האזרח מן השורה תיאר, כמובן, באמצעות 'בוזגלו'. ואם הרמיזות המעודנות הללו לא הובנו כראוי, הסביר בגלוי שרוב הישראלים אינם ממש דמוקרטים, הואיל ומוצאם האתני והתרבותי הוא ממזרח אירופה וארצות ערב.
את הממד היהודי של היישות הציונית הכפיף לערכי הדמוקרטיה הפוסט-ציונית ואת השוויון בפני החוק הדגים באמצעות פסילת גרושם של פושעי טרור ערביים, לעומת הכשרת הטרנספר נגד אזרחים יהודים שומרי חוק. הגאון המשפטי, שלא נבחר מעולם על-ידי הצבור, הגן על הדמוקרטיה מפני נבחרי העם נמוכי המצח ושלט כמעט שלושים שנה ברפובליקה הלבנטינית שכה תיעב.
ולנו נותר רק לתהות ברוח משנתו של ג'ורג' אורוול המנוח: עם ליברלים כאלה, מי בכלל צריך גזענים?.
