אלופים ללא יושרה

רבות דובר ונכתב על ועדת הבדיקה, שמינה ראש הממשלה ("ועדת אדמוני"). על-פי הרכבה המקורי, נכללו בוועדה דוד עברי, ידידיה יערי ונחום אדמוני (האחרון עדיין מיועד לכהן כיו"ר הוועדה). רבים סבורים, כי מדובר באישים בעלי מוניטין ויושרה רבה, שלא יתכופפו בפני איש ויגיעו לתוצאות אמיתיות ולמסקנות נוקבות, ללא מורא וללא משוא פנים. לא אעסוק כאן באדמוני, שטרם קראתי תגובתו על הטענות בדבר הקשרים שבין רעייתו ובין אהוד אולמרט, ואתמקד בדוד עברי ובידידיה יערי.

האומנם עברי ויערי ראויים לתואר "בעלי יושרה"?. לדעתי, העובדה שאנשים אלה הסכימו לכהן בוועדה, ולא פסלו עצמם מראש ומיד מלכהן בה, מהווה ראיה מכרעת להיותם חסרי יושרה ראויה.

נניח ששופט פלוני מתמנה לדון במשפט מסוים, שבו אחד מבעלי הדין הוא ידידו הטוב, קרוב משפחתו או איש שלשופט יש עמו אינטרס כלכלי כלשהו. דברים כאלה קורים פעמים רבות. שופט הגון מודיע מיד כי הוא פוסל עצמו מלדון באותו משפט, לא מאחר שאינו ישר-לב, אלא משום שהציבור לא יוכל לסבול כי ידון בו. "הצדק חייב לא רק להיעשות, אלא גם להיראות", וכל בר-דעת מבין זאת.

עברי ויערי יודעים היטב, כי פרנסתם ופרנסת הגופים שבראשם הם מכהנים – עברי כנשיא בואינג-ישראל ויערי כיו"ר רפא"ל – תלויות במידה רבה ברצונם ובידידותם של בכירים בממשלה, בצבא ובמערכת הביטחון. לא סתם "פרנסה", אלא עצם יכולתם של הגופים הללו להוסיף ולהתקיים, בלא שיתעורר החשש בדבר היותם פושטי-רגל. כל אחד משניהם יודע ומבין, כי די בהצגת שאלות קשות מדי לבכירים בחיל האוויר, לגרום לכך שבדיון הבא על רכישת חלפים או ציוד לחימה, מטוסים או רכש אחר, יזיז אחד הבכירים הללו את הצעתה של בואינג או של רפא"ל לתחתית הערימה. ודי בחקירה נוקבת מדי בוועדה, לגרום לכך שמערכת הביטחון תתחיל "לגרור רגליים" ביישומו של פרויקט גדול, שלקראתו השקיעה רפא"ל הון עתק וערכה את כל תוכניותיה לשנים הבאות.

הן בואינג-ישראל והן רפא"ל, עלולה להימצא במצבה של התעשיה הצבאית (תע"ש), המועמדת זה זמן רב לפירוק ולחיסול, בין השאר בשל מיעוט הזמנות מהמדינה.

ברור לחלוטין כי שמות חברי הוועדה פורסמו מטעם אולמרט, רק לאחר שהלה קיבל מהמיועדים לכהן בה את הסכמתם. כיצד לא קפצו עברי ויערי מיד והודיעו לראש הממשלה או לשליחיו, כי בתפקידיהם – וזמן ממושך לאחר פרישתם מתפקידים אלה – אין הם מתאימים וכשירים לכהן כחברים בוועדת בדיקה, שתחקור שתי-וערב את הבאים עימם בקשרי עבודה מסועפים ובידיהם להשפיע במישרין על הצלחתם בתפקידיהם ועל גורלם האישי? כיצד מלאם לבם, בעצם כיצד נואלו, להמתין עד שהיועץ המשפטי לממשלה יגיע למסקנה כה ברורה-מראש, ויפסול את מינוייהם?

פרשה זו מטילה צל כבד ואפל על יושרתם של שניים אלה, שראוי כי הציבור ישקול היטב האם אומנם הם ראויים למוניטין הטובים שיצאו להם.

אוסיף, כי לדברים אלה אין קשר לצל הכבד שהוטל על דוד עברי, מפקד חיל האוויר בשנת 1981, שפורסם (מעריב, 29.5.06) - ללא כל הכחשה או תגובה אחרת מטעמו - כי הניח לתא"ל יפתח ספקטור להשתתף בהפצצת הכור הגרעיני בעירק, חרף ידיעתו (של עברי) כי הלה נטל תרופות וסבל ממחלה רצינית באותה עת.

ספקטור הודה בראיון עיתונאי כי תרופות אלו ועייפותו הרבה גרמו לו להירדם לסירוגין (!) בטיסה למטרה, שבהגיעו אליה התעורר מתרדמתו והחטיא את המטרה שנועדה לו. על-פי אותו ראיון עיתונאי מעל עברי בחובתו – שהיה חייב בה אפילו היה רק סגן צעיר, ולבטח כמפקד חיל האוויר וכטייס ותיק מאוד - בהימנעו מלדווח על עובדות אלו למפקד המשימה, ובהימנעו גם מלשלוח מיד את ספקטור לבדיקה רפואית יסודית, כדי לברר בו-במקום האם הוא כשיר למשימה. יתר על כן, מסתבר כי עברי נמנע מלדווח על אותה פרשה בתחקירים שלאחר המבצע, ולכן נודעו העובדות הללו רק כעבור 25 שנה, מפיו של ספקטור עצמו. פרשה זו היא עניין למאמר אחר, שעוד יבוא.

אין צורך לשחוט פרות קדושות, גם כאשר על כתפיהן דרגות של אלוף ועל קרניהן שלטים של "יושרה רבה". די בכך שנימנע מלבלוע ללא עוררין את דיווחי התקשורת, ונפעיל את השכל הישר.