יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, המצוין ברחבי העולם ב-25 בנובמבר, נותן לנו הזדמנות להעלות על-פני השטח את אחד מגורמי התמותה והנכות העיקריים בקרב נשים.
על-אף התחושה כי נושא האלימות נגד נשים הצליח לקבל התייחסות ציבורית הולמת, מעידים הנתונים והמחקרים כי רעה חולה זו מחלחלת, מתפתחת כמו גידול ממאיר בתוכנו וגדלה בממדיה מדי שנה. כמעט ולא חולף יום ללא דיווחים במדיה על אלימות כלפי נשים. הן מושפלות, מוכות, נאנסות, נרצחות ומקלטי הנשים מלאים עד אפס מקום.
במסגרת אירועי יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים ברמת השרון תפתח בגלריה לאמנות, "בית יד לבנים", רמת השרון תערוכת ציורים של האמנית רות ליניאל תחת הכותרת "אליה וקוץ בה" וכן יוצגו במסגרת קיר/פינת אמן פסליה של האמנית מיכל פורר תחת הכותרת "באה מאהבה".
רות ליניאל מנסה בציוריה לגעת בתופעת האלימות, החוצה ערים, שכונות ומעמדות ומייצרת קורבנות אינספור, תוך בדיקה של ההשפעות של נושא זה על נפשנו. העבודות של ליניאל המוצגות בתערוכה אינן עוסקות בהתרסה, או בתעמולה כנגד האלימות שחוות נשים בחברה הישראלית, אלימות אשר הפכה לשפת היום-יום, אלא מבקשות לבחון את סוגיית האלימות בין בני זוג מנקודת מבט שונה מהמקובל - נקודת מבט של הגבר המכה.
מהלכיה של ליניאל, שיבוש נקודת המבט המקובלת על המערכת הזוגית האלימה ותיאורה מנקודת המבט של הגבר המכה, הרואה את עצמו כקורבן ואת מושא אהבתו כבעלת סגולות של פריון, צמיחה, מיניות, חושניות ומעגליות, מאירה את עולמם של הגברים המכים באופן מקורי ובלתי צפוי, וכל זאת מבלי להצדיקם ולו לרגע קט.
הטקטיקה שמפעילה ליניאל מעמידה את הצופה מול עולם בדוי ואלים ובכל זאת מושך, שבו תפקידי הקורבן/תוקפן מתערערים, מתחלפים ומתערבבים ללא יכולת הבחנה ברורה ביניהם. במציאות כה מוכרת וקרובה שלא ניתן יותר להבחין בין אלימות "פנימית" או "חיצונית", ציבורית או פרטית מוצא הצופה בתערוכה את
עצמו תוהה באשר לעולם הרגשי שלו עצמו, ואולי אף עשוי לשאול את עצמו עד כמה תפיסותיו ורגשותיו שלו דומים לעולמה הפנימי של האינטימיות האלימה.
זוג פסליה הפיגורטיביים של מיכל פורר מציגים שתי תפיסות קיצוניות ומורכבות של גבריות ושל נשיות, שמגלמת בתוכה היררכיה של יחסי כוח, שליטה ואלימות. בניגוד לגישה הפמיניסטית המסורתית, המקצינה את המימד הגרוטסקי והכפוי של המערכת היחסים בין הגבר לאישה ומכילה צעקה, הקול שמייצרת פורר הוא קול אינטימי, פנימי רווי בהומור.
השימוש במודוסים קומיים ופארודיים הם כלים אסטרטגיים בידי פורר לערער את גבולות מערכת היחסים בין גברים ונשים המקבעת את זהותה החברתית, האישית והמינית של האישה לפי נקודת המבט הגברית ולפי השיפוט הגברי. פסליה מושכים את הצופה לאינטימיות של כאב מהולה בהומור, אל מקום נכסף שלעולם אינו בר השגה, בין שני חלקים של שלם, המיוצגים על-ידי חסר.
- רות ליניאל, "אליה וקוץ בה". אוצרת: עינבר דרור לקס.
- מיכל פורר, "באה מאהבה". אוצרת עינבר דרור לקס.
פתיחה: יום ראשון, 23 נובמבר 2008. הגלריה לאמנות, בית יד לבנים, רחוב ההגנה פינת המחתרת, רמת השרון. שעות פתיחה: א', ב', ה': 19:00-11:00, ג': 11:00-14:00, ד': 14:30-19:00, ו': 9:00-12:00.
