עיקרו של הסכסוך: עסקת קומבינציה לבניית בית דירות. העסקה נחתמה בשנת 1991 בין חברת שוודיה לבין חסוי ואחותו המיוצגים על-ידי משפחת זיילר. הבניין נבנה על שטח פרטי של החסוי ואחותו. חלקה של שוודיה הינו בבנייה. הצדדים נותרו מאז ועד עתה חלוקים בעניין תשלום המיסים בפרויקט ועל-רקע זאת ניהלו הליכים ותביעות הדדיות: זיילר, בשמם של החסוי ואחותו, תבע שטחים נוספים במבנה שהוקם וכן ביקש לעצמו, באופן פרטי, עשרות אלפי דולרים כהוצאות; ואילו שוודיה הגישה תביעת פיצויים על-סך 2.5 מיליון ש"ח נגד זיילר ורעייתו אילנה זיילר, בשל הנזקים שגרמו לפרויקט - מעצם כך שגרמו לעיכובים בהליכי הבנייה ובשחרור הדירות לרוכשים. בפועל, מאז ועד היום, ונוכח סרבנותו של זיילר, אין לרוכשי הדירות, חלקם קשישים וחולים, את האפשרות לרשום על שמם את הדירות ו/או למכור את הדירות שרכשו. מכאן הנזק העצום שנגרם להם.

הפרשה החלה בתקופה שזיילר כיהן בתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. חלק ממעלליו פרסמנו כאן. חשפנו, כי זיילר, שייצג בפועל את החסוי ואשתו (רשמית - אילנה זיילר היא הרשומה כאפוטרופוס של החסוי) קיבל שוחד לכאורה משני משרדי עורכי דין גדולים (לפחות עד 2001), כאשר במשך תקופה של חמש שנים קיבלו ייצוג בלא לשלם פרוטה, או למצער בלא לשלם שכר טירחה בגובה הולם (ערך הייצוג: כ- 300 אלף ש"ח). הייצוג ניתן על-ידי משרד יעקב סלומון ליפשיץ שות' ועל-ידי משרד יוסף ישורון ושות'. מדובר בשני משרדי עורכי דין מן הגדולים ביותר באזור הצפון. חשפנו שורה של פעולות שביצע, שהמשותף להם: ניסיונות חוזרים ונשנים מצידו לכפות מרותו בעניין פרטי שלו, וכן מהלכים שביצע, שנועדו - ואכן הצליחו - לסכל יישום פסק דין והחלטות שיפוטיות שניתנו בבתי המשפט השונים, כולל בבית המשפט העליון. על-אף כל זאת, זיילר זכה להגנת המערכת המשפטית, ואף מונה שוב ושוב לעמוד בראש ועדות ציבוריות חשובות. שתי האחרונות בהן: "ועדת ורסאי"; וועדת זיילר החוקרת את פרשת פריניאן.

האירוע החדש שבו מדובר התרחש ביום 02.01.06. בפני השופטת גילאור הובאה בקשת החסוי ואחותו, המיוצגים עתה על-ידי עו"ד דוד זיילר, בנו של זיילר. בפתח הדיון הקריאה השופטת לפרוטוקול: "הודעתי לצדדים על היכרותי וידידותי עם השופט זיילר והגב' אילנה זיילר". באותו מעמד הוזמנו הצדדים להגיב:

- עו"ד זיילר הביע את הסכמתו לכך שגילאון תמשיך לשפוט בתיק זה;

- עו"ד אריה אבן-אריה המייצג את שוודיה, אמר לפרוטוקול:

. לאחר הפסקה קצרה ושקילת הדבר עם לקוחו, אמר: "".

נודע, כי בעלי חברת שוודיה ובא-כוחם חששו, באותו דיון, מיציאה נגד גילאור, שמא יבולע להם. הם חששו, ומראש, מפני מצב שהשופטת תתקשה להתגבר על ידידותה עם בני הזוג זיילר, ומכך שהיא תטה משפט לטובתם. הם ראו בדבריה ניסיון לצאת ידי חובה, אך למרות כל זאת חששו, פשוטו כמשמעו, לבקש את השופטת זיילר לכבד את כללי האתיקה ולהימנע מקיום דיון בתיק זה. בסופו של דבר, חששם התאמת: השופטת קיבלה את בקשת זיילר, והחליטה על פירוק חברת שוודיה. מיותר כמעט לציין, כי הדבר עלול להמיט חורבן כלכלי על ראשו של בעל החברה: מנשה גולן.

שופטי ישראל כפופים לחוק ולכללי אתיקה שיפוטית, ומובן כי עליהם להקפיד לעמוד בכך:

• בפרק השפיטה בכללים אלה נקבע: "
  שופט לא יישב בדין במשפט בו קירבה משפחתית או חברתית לבעל דין, לפרקליט המופיע בתיק או לעד מרכזי, או טיפול קודם בעניין נשוא הדיון לפני מינויו כשופט, עלולים לייצור מראית של חשש למשוא פנים
  ". הנה כי כן: הכללים ברורים, בעניין זה, אך למרות זאת, הנשיאה-השופטת גילאור ציפצפה על הכללים שהותקנו מכוח החוק.

• סעיף 77(א1) לחוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין) (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004, תוקן, ונקבע בו: "שופט לא ישב בדין ביודעו שצד להליך הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קירבה ממשית אחרת".

הנה כי כן: החוק מחייב פסלות וכך גם כללי האתיקה. השופטת עצמה אישרה את ידידותה עם שני בני הזוג זיילר - ואין מדובר רק בידידות עם השופט זיילר עצמו, הנובעת מכך שמדובר בשופט-עמית - אלא היא ציינה בעצמה כי מדובר ב- "היכרותי וידידותי עם השופט זיילר והגב' אילנה זיילר". למרות זאת, השופטת ישבה בדין והוציאה תחת ידיה פסק דין שיוצר לפחות מראית עין כי מדובר בהליכה לקראת בני הזוג, קבלת בקשתם וצימצום הסיכונים הכספיים להם היו חשופים.

בעקבות פסק הדין החמור הגישה חברת שוודיה, בימים אלה, ערעור לבית המשפט העליון. בערעור מתבקש בית המשפט לפסול את החלטת השופטת גילאור, הן לגופו של עניין, הן בשל אופן התנהלותה בהליך, ובמיוחד נוכח זאת שלא נמנעה מלפסול עצמה.

בא-כוחה של שוודיה, עו"ד בן-ארי, כותב בערעור כי החוק וכללי האתיקה יוצרים כלפי השופטת "מניעה אבסולוטית שאינה תלויה בהסכמת הצדדים שאכן ניתנה (אין חולק על כך) ולהסכמה זו אין כל נפקות. כלומר, כפי שצדדים אינם יכולים להסכים בדבר סמכות שיפוט עניינית שאינה על-פי התקנות (להבדיל מסמכות שיפוט מקומית), כך אינם רשאים להסכים כפי שעשו, בכוונה מלאה, כי בית המשפט ישמע את התיק למרות ידידותו עם כבוד השופט זיילר ורעייתו".

ובהמשך נאמר: ולהדגיש, כי הסכמת המערערת להמשך ישיבתו בדין של כבוד בית המשפט קמא, ניתנה לאחר שהחל הדיון כשכבוד בית המשפט קמא ציין באמצע הדיון את דבר ההיכרות. למותר לציין, כי כבוד השופטת קמא [גילאור, י.י.] הינה רעייתו של עו"ד יוסף גילאור, שותף בכיר במשרד עורכי הדין סלומון ליפשיץ אשר ייצג את המשיבים 1,2 בהליכים הקודמים נגד המערערת".

בכתב הערעור מפרטת חברת שוודיה - במגמה להוכיח את ההכרח שהיה בפסלות השופטת - מה רב חלקו של זיילר עוד בשלבים הקודמים: בניסוח החוזה בעסקת הקומבינציה, בקביעת התנאים, בהליכים המשפטיים לאחר מכן, וגם בסיכונים המשפטיים והכלכליים אליהם נחשפו בני הזוג זיילר נוכח מעשיהם ומחדליהם בפרשה זו. מן הדברים עולה בבירור תמונה בעייתית: זיילר שקוע עד צווארו בפרשה, ומכאן חומרת "זכייתו" בשופטת ידידותית. נביא להלן ציטוט מעיקרי הדברים, כפי שנכתבו בכתב הערעור:

14. אין מחלוקת כי האדם היחיד שהמערערת ניהלה איתו מו"מ, שניסח והדפיס את הטיוטא הראשונה וקבע ושינה כל אות ופסיק בחוזה, עד שנחתם וליווה את העשייה עד סיומה, היה מר ורדימוס זיילר לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים.

15. אין מחלוקת כי הנ"ל היה אפוטרופוס בפועל, בהיותו שופט מכהן, תוך שהוא פועל מאחורי "אילנה" ו---, שיחד עם אחיה החסוי, היו בעלי החלקה.

16. אין מחלוקת שהנ"ל ניסח והדפיס אצלו את הטיוטא הראשונה והגדיל אח"כ (כפי שהוכח במסמך הנוסף שניסח את "סכום התמורה") ב-40,000 דולר ועוד שני סעיפים פתלתלים, שהובילו לאותה תוצאה כדי להגדיל את התמורה הנכסית לבני משפחתו, ע"ח המדינה!!!, אין חולק כי אילו נותרו סעיפי המס בהסכם, כפי שהנ"ל ניסח בטיוטא הראשונה היה סכום המס החל על המוכרים בעסקה, גדל וגודל הדירות קיבלו בני משפחתו היה קטן.

17. אין מחלוקת, שמאוגוסט 1993, איים הנ"ל על עו"ד הדס, שלא להשתמש ביפוי הכח הבלתי חוזר שבידיו וזה נמנע עד היום מלהשתמש בו וגם פסיקת בית המשפט העליון בע"א 4803/00 והפנייה לעו"ד הדס לא הועילו כמו גם אמירת בית המשפט העליון, שמניעת השימוש ביפוי הכוח, היה חוסר תום לב של המוכרים, לא הועילו.

18. אין מחלוקת שהנ"ל באיומיו על עו"ד הדס "כלא", רכוש ששווה מיליונים, במשך 13 השנים האחרונות, כאשר אין ולו פסד דין אחד, לטובתו הקובע באיזה סכום על המערערת לפצות את המשיבים.

19. אין גם מחלוקת שהנ"ל "באיומיו" "כלא" את הנכס מ-1993 וכאשר התקבלה השומה הסופית למס שבח ב-1995, הנ"ל מנע מכירת חלק מהנכס לתשלום מיסים, עו"ד עופר אטיאס מבעלי המשיבה 3 שייצגו את המערערת, המליץ בפני המערערת שלא לשלם סכום נוסף ו"לכלוא" את המס בנכס!!! והיום שני צידיי "המטבע" תובעים את הפירוק!!!.

20. למותר לציין כי השופט זיילר ובנו דוד דרשו לקבל מהמערערת 80,000 דולר (מהוצאות משפט שלא נפסקו להם בשום מקום) באמצעות אדם שלישי (יזם מכוכב יאיר), כדי לשחרר את הנכס "הכלוא".

21. למותר לציין שהשופט בדימוס זיילר שינה כפי שעולה מהטיוטות את ההסכמות הכלכליות במהלך המו"מ, תוך ניצול לרעה של האמון הבלתי מסויג שקיבל מהמערערת ותוך סתירה של מסמך שהוא ניסח והדפיס (הטיוטא הראשונה).

22. למותר לציין כי הדיווח על עיסקת קומינציה של 20% כאשר ההסכמה הייתה על שתי דירות, ששיטחן עולה, ככל שיגדל אישור ההקלות על-ידי הוועדה לבניין הינו דיווח לא נכון, אשר לא עודכן על-ידי המשיבות במהלך הבנייה.

23. למותר לציין כי פרסום בעיתונות לפיו קיבלו המשיבות ייצוג משפטי במשך 5 שנים ללא תשלום לא נסתר עד היום.

24. למותר לציין כי השופט בדימוס זיילר היה הרוח החיה בעסקה, כשמעדותו עלה, שמעולם לא היה מעורב בעיסקת קומבינציה, בפרקטיקה הפרטית שלו, לפני השיפוט ובעדותו התברר, כי אינו בקי בתוכנו של חוק מכר הדירות והדרישות הנובעות ממנו, כך "יצחק זיילר" המצהיר בבקשה לפירוק לא היה מעורב בכל הליך ובשום שלב בעיסקה והצהירו ניזון משמועות וכך שימש בסיס להחלטת בית המשפט קמא.

25. ברור כי כבוד השופט בדימוס מנע ומונע את רישום הבית המשותף מ-1993 וגורם נזקים עצומים, לדיירים תמימים ולמערערת הנאלצת להגיע למצב של פירוק במקום לממש בעצמה את הנכס.

26. אין מחלוקת, כי המשיבים טרחו לבקש להחליף את כבוד השופט פינקלמן, שנקבע תחילה לדון בפרשיה זו בת.א 643/96, בטענה שהם מיודדים ו"כדי למנוע תקלה גדולה", ואילו העובדה כי כבוד הנשיאה בלהה גילאור תשב בדין בבקשת הפירוק בגין אותה פרשה לא גרמה למשיבים לפעול להחליפה למרות שהשופטת הודיעה על "חברותה האישית עם "אילנה" ועם כבוד השופט" ולמרות שהיא רעייתו של עו"ד יוסי גילאור כאמור עו"ד בכיר במשרד ליפשיץ, שייצג את המשיבות עד הערעור בבית המשפט העליון.

27. למותר לציין כי עו"ד עופר אטיאס טען, שהוא ומשרדו מאוימים על-ידי גורמים שונים, משום שייצג את המערערת נגד זיילר ולכן דרש שכר מופקע.

28. לאור כל האמור לעיל מן הדין ומן הצדק להעתר לערעור ולבטל את ההחלטה בדבר פירוק המערערת ולחייב את המשיבות בהוצאות המערערת ובשכ"ט עו"ד בשתי הערכאות.

פניתי אל השופטת הנהלת בית המשפט, בבקשה לקבל מענה לשאלה הבאה: תיק פש"ר 835/05 - מדוע לא פסלה עצמה השופטת גילאור כמתחייב על-פי כללי האתיקה, על-אף היכרותה וידידותה עם בני הזוג זיילר.

התשובה שהתקבלה: "אין לנו להוסיף על ההחלטה המצורפת. ראה עמ' 4 סעיף 9".

בסעיף 9 לפסק הדין כתבה השופטת (ציטוט):

"לטעמה של החברה, היה עלי לפסול עצמי מלשבת בדין עקב ידידותי עם הנשיא (בדימ.) זיילר ורעייתו. אינני מקבלת טענה זו. עילת הפסלות הקבועה בסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984 (להלן – חוק בתי המשפט) אליה מפנה החברה בבקשתה, דורשת כתנאי לפסלות קיומה של "קירבה ממשית" בין השופט לבין צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי. לא כל היכרות של שופט עם אחר הופכת ל"קירבה ממשית". גם אם מתקיימת קירבה, יש להראות כי קירבה זו יוצרת חשש ממשי למשוא פנים. לא סברתי במהלך הדיון, וגם לא כעת, כי היכרותי עם הנשיא (בדימ.) זיילר ורעייתו יוצרת חשש ממשי למשוא פנים בניהול הדיון בבקשת הפירוק. החברה גם אינה מצביעה בבקשתה האם וכיצד מתגבש חשש ממשי כזה. מצאתי לנכון אז לעדכן את הצדדים בדבר היכרות וידידות זו כדי שהדברים יהיו ידועים, אולם בניגוד לטענת החברה בבקשתה דנן, לא היה כאן ניסיון להכשיר מצב של פסלות מלשבת בדין על-ידי קבלת הסכמת החברה שכן לא התקיימו כלל התנאים לפסלות.