קיר תומך בין שכנים

גדר

הגדר תוקם כאשר פני הקרקע יציבים ואין כל דרישה לשנותם בעקבות פעולת הבנייה והשימוש בקרקע. במקרה כזה כל תפקידה של הגדר הוא לתחום את המגרש ולשמש גבול ברור בין הנכסים הצמודים, וכן יתכן כי הגדר נדרשת גם כדי להוות מחסום או הגנה מפני נפילה במקומות בעלי הפרשי גובה זעומים - עד 60 ס"מ.

מעקה

מעקה המותקן על פי הוראות התקן 1142, צריך להיבנות בכל מקום בו יש הפרשי גובה מעל 60 ס"מ כדי למנוע סיכון של נפילה.

מסלעה

מסלעה מהווה אמצעי לגישור על פני הפרשי מפלסים, לעתים - הפרשי מפלסים ניכרים, ויתרונה בכך שהיא יחסית זולה בהקמתה, ואסתטית במראה.

החיסרון בבניית מסלעה הוא בכך שהמסלעה מתפרשת על פני שטח יקר ורחב ידיים, דבר המונע יישומה במקרים רבים.

קיר תומך

קיר תומך מהווה את הפתרון השכיח לגישור על פני הפרשי גובה, והוא אלמנט קונסטרוקטיבי לכל דבר ועניין.

הקיר התומך צריך להיבנות על פי תוכניות של מהנדס רשום או הנדסאי, ובהיות גובהו מעל 2 מ' - לא יהא די במהנדס רשום או בהנדסאי לצורך תכנונו, אלא יידרש לכך מהנדס רשוי בתחום הקונסטרוקציות. (ההבדל בין מהנדס רשום לבין מהנדס רשוי הוא ב- 3 שנות סטאג' בתחום ההתמחות, לשביעות רצון רשם המהנדסים).

מחוברים שבמיצר

בבואנו לבדוק, מי יישא בעלויות ההקמה של הקיר התומך המוקם בין שני מגרשים צמודים זה לזה עם הפרשי מפלסים ביניהם, ראוי לעיין בחוק המקרקעין סעיף 49 ובפסק הדין - ת"א 1274/04 נאור דמארי נ' תומר אקוע, בית משפט השלום בבית שמש, שופט: שמעון שטיין.

בתיק זה התובעים, שהיו מיוצגים ע"י עו"ד יונתן מילר, נאלצו מטעמים בטיחותיים לבנות על חשבונם קיר תומך בגבול שבין המגרש שלהם לבין מגרש הנתבעים, ולאחר מכן הגישו תביעה להשבת חלק מההוצאות שהיו כרוכות בכך, וזאת מפני שהנתבעים היו בדעה כי הם אינם צריכים להשתתף בהוצאות הבנייה של הקיר התומך.

בית המשפט ראה בקיר התומך אלמנט חיוני, אם לא הכרחי, בהיות שני המגרשים הצמודים בבחינת "מחוברים שבמיצר", בהתאם לסעיף מס' 49 בחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969, ובהיות המצב כך, פסק כי כל צד יממן את עלות הקמתו של הקיר התומך בשיעור של 50%, וכה נפסק:

"סעיף 49 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 קובע לעניין הבעלות והשימוש במחוברים שבמיצר כי:

"(א) קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במייצר של מקרקעין שכנים (להלן - מחוברים שבמייצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

(ב) מחוברים שבמייצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה - בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם היתה שונה."

(הדגשה שלי - ש.ש.).

כאמור המחלוקת שבפנינו נסבה סביב הגבול שבין מגרשם של התובעים למגרשם של הנתבעים, הצמודים זה לזה, ולפיכך מדובר במקרה מובהק של מחוברים שבמיצר, שכן גבול הוא שטח שמעצם טבעו הינו משותף.

בהתאם לכך, הרי שהגבול שבין שני המגרשים נמצא בבעלות משותפת של התובעים והנתבעים, ומכאן שכל אחד מהם חייב להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקו במצב תקין, ובענייננו - על כל אחד מהצדדים להשתתף בעלות בנייתו של קיר התמך, שנדרש לשם מניעת סכנה בטיחותית של גלישת אדמה שנוצרה בגבול שבין שני המגרשים.

נוכח האמור, אני קובע כי חלות על המקרה שבפנינו הוראות חוק המקרקעין בעניין מחוברים שביצר, ולפיכך הנתבעים מחויבים להשתתף בעלות בנייתו של קיר התמך, כאמור בסעיף 49 (ב) לחוק המקרקעין."

יובהר כי אין ללמוד מפסק דין זה שבכל מקרה של צורך בקיר תומך או גדר בגבול שבין שני מגרשים סמוכים - תחול הוצאת ההקמה שווה בשווה בין הצדדים.

יש ומלוא העלות תחול על הצד המעונין, כל עוד הצד השני לא עושה שימוש בקיר התומך.

רק כאשר הקיר התומך עונה על התנאי האמור, ויוצר בתווך "מחוברים שבמיצר" - יהא ראוי לכפות על שני הצדדים השתתפות בבניית הקיר התומך.